סוג מדיה | שם השיעור | מאת | אורך | להורדה |
---|
יש לך שאלה בתנ"ך? רשום אותה כאן, וקבל בקרוב תשובה מצוות הרבנים
[שימו לב: הרבנים אינם עונים על שאלות של תלמידים המועתקות ממבחנים].
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יפורסמו באתר, וכן לא יועברו לגורם כלשהו.
רבני האתר ישמחו להשקיע וללמד אצלכם תנ"ך במגוון נושאים וספרים.
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יפורסמו באתר, וכן לא יועברו לגורם כלשהו.
הירשם כאן לקבלת המייל השבועי בתנ"ך - חידה שבועית , פרשת שבוע, איך לומדים תנ"ך ועוד
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יפורסמו באתר, וכן לא יועברו לגורם .
מלא פרטיך ויחזרו אליך לקביעת חברותא בתנ"ך באזור מגוריך.
קביעת החברותות על ידי ארגון 'קרוב אלי'. לפרטים נוספים: 0585503344
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יועברו לגורם כלשהו, מלבד ארגון 'קרוב אלי'.
ב"ה איך יש להתייחס לפשט העובדות המסופרות בתנ"ך מול ממצאים ארכאולוגיים שמעידים אחרת? למשל ידוע שנמצא גליל כורש בו כתובה כביכול הצהרת כורש ותוכנה מופנה לכלל העמים אוניברסלית שלא כמו הכתוב בתנ"ך שזה מופנה באופן מיוחד לעם ישראל?
יש מקום להתיחס לכל מקרה לגופו, אך כאן נעמיד את הגישה העקרונית בדבר היחס בין האמור בתנ"ך לבין הממצאים הארכאולוגים.
נעמיד כאן שני עקרונות שונים – אחד מהם של ר' צדוק מלובלין, והשני של הרב קוק זצ"ל. אלו שתי התיחסויות שונות לסוגיא, ולכל אחת יש את מקומה ואת ה'קושיות' הארכאולוגיות המיושבות בעזרתה.
העמדת הארכאולוגיה מול התנ"ך מעמידה את דבר ה' מול השערות החוקרים, המבוססות על נתונים דלים ביותר. יש להתייחס לסוגיה זו לא רק בתור קודש מול חול, אלא גם כודאי מוחלט מול השערות וספיקות.
להבנת הענין נביא מדברי ר' צדוק בספר אור זרוע לצדיק (מהות לשון הקודש, עמוד לט) שם מתבאר ההבדל התהומי בין המתואר בסיפורי התורה לבין המתואר בכל ספר היסטוריה באשר הוא:
"...וִיקָר הצורה ההיא [=של דברי הנביאים] על יתר צורות הסיפורים מענינים זולתו מבואר. כי הסופרים אמנם יכתבו הדברים כפי מה ששמעום או כפי מה שידעום ויש דברים לפיכך אשר יוסיפו בגנות או שבח בביאור או בקיצור כפי הצורך או האהבה והשנאה המקלקלים השורה [=כפי נטיית ליבם של הכותבים]. וכן יש דברים אשר רבו מְסַפְּרֵיהֶם על אופנים שונים [=יש מסורות שונות של הסיפור] ויבחר הסופר אחד מהם, ואנחנו לא נדע אם כן הוא. ויש דברים לא נודעו כלל כמחשבת אחד בלבו או דבר אחד בינו לבין עצמו או אל מיודעיו אשר לא נתפרסם כלל ולא ידע הסופר לכתבם, וכיוצא סיבות שונות אשר יקצר הסיפור האמיתי אצל איזה סופר. מה שאינו כל זה בצורת ספרינו למה שהוא נבואיי מפי נביא אמת באו בו כל הדברים כגלויים כנעלמים דבר אמת לאמיתו". ר' צדוק מעמיד עיקרון שעל פיו למעשה אין סיפור אנושי הקולע אל האמת לאמיתה. ישנן סיבות רבות המרחיקות אותו מן ההתרחשויות לאשורן.
וממשיך ר' צדוק ומבאר שהבדל זה מצוי לא רק ביחס לתנ"ך אלא אף בין רוח הקודש של חז"ל לספרי ההיסטוריה:
"וזו היא הסיבה לדעת בשינוים הרבים בסיפורי החורבן שיראה הרואה ממה שנזכרו בגמרא ומדרשי חז"ל עם מה שנראה בספר יוסף הכהן בן גוריון. אם בכלל במה שחז"ל קראוהו טיטוס הרשע והפליגו מרשעותו והוא עשאו לצדיק וישר ואם בפרטי מעשים רבים. אבל הוא דבר ההבדל אשר אמרנו כי יוסף הכהן סופר היה לא נביא או בעל רוח הקודש וכתב מה שכתב כפי מה שידע וראה ושמע וכפי מה שהיה בלבו ודעתו וצורכו אשר לפיכך אי אפשר לדעת האמת הברור לסיבות האמורות. אבל חז"ל אשר אמנם היו כולם בעלי רוח הקודש כמודעת וידעו כל הדברים שבלב והסיפורים אשר לא נתפרסמו ולא נטו לאחד מן הצדדים אבל זכרו האמת אשר הוא". ר' צדוק מדבר על ההבדל בין דברי חז"ל לבין ההיסטוריון של התקופה, ואומר שחז"ל שלטו ברוח קודשם אף במה שטיטוס חשב בליבו ולא אמר, כלומר ששום היסטוריון, גם אם יהיה נוכח בכל המאורעות, לא יוכל להגיע לודאות של חז"ל.
ר' צדוק דיבר על מקרים של סתירה לכאורה בין רוח הקודש לבין דברי ההסטוריונים של התקופה. יש לדעת כי כשמדובר בארכאולוגיה מדובר בירידה בהרבה רמות בסולם הודאות ביחס להסטוריה כתובה. הרי מדובר בפיסות אבן או כתובת ששרדו לאחר אלפי שנים. באופן מובנה חסרים רוב רובם של הנתונים הרלוונטיים לאירוע, והחוקרים מנסים על בסיס נתון אחד מני רבים לנחש את שאירע. לשם קבלת הפרופורציה נדגים זאת באופן מוחשי: על כל אחד לשער מה יוכלו לדעת עליו כאדם אם ימצאו בעוד חמש מאות שנה אחד מבגדיו יחד עם רשימת מטלות שערך לעצמו באחד הימים. כמה השערות פורחות ייאמרו עליו מחוסר הכרה בלתי אמצעית עם משפחתו, תקופתו, התקופה בחיים, ההקשר ועוד ועוד.
ממילא בהקשר של גליל כורש - ישנן שאלות רבות מאד שניתן להעלות אודות מהות ההצהרה האמורה בגליל זה. אין מישהו שיוכל לערוב ש'גליל' כורש נכתב על כורש עצמו ולא על ידי עבדיו מסיבות שונות, אין מי שיבטיח שלא היו מספר מלכים הקרויים 'כורש'. הרי בגליל כורש עצמו כותב המלך כורש שגם סבא שלו היה המלך כורש הגדול! ואפילו מדובר באותו כורש, אין מי שידע מה באמת מה היו שיקוליו בכל פרסום ופעולה. על כן הכתובת ההיסטורית נתונה בהמוני ספיקות והשערות. דבר אחד ודאי: בספר עזרא נחקקה האמת המדויקת, שעל פיה כורש ראה עצמו כשליח אלוקי לבנות את בית ה' בירושלים.
רבים מאד מן ההשערות הארכאולוגיות נתונות באופן מובנה בספק. אפילו אם מול התנ"ך היה עומד תיאור היסטורי מלא ומפורט של בן התקופה, מלמדנו ר' צדוק כי אין בנמצא הסטוריה מדויקת ואמתית מלבד מה שכתבו הנביאים ואף חז"ל ברוח קדשם.
יש לדעת שדרך התנ"ך לכתוב מאורעות שהתקיימו ברובד רוחני, גם אם לא תמיד הופיעו בעולם הגשמי. במסכת שבת (נו, ב) אומרת הגמרא שאף שכתוב בנביא ששלמה בנה במה, הוא לא בנה אותה בפועל, אלא רק ביקש בליבו לבנות. בהמשך מציבה הגמרא כלל שלפעמים נאמרו בפסוקים מאורעות שלא היו בפועל: "מה אחרונים לא עשו ותלה בהן לשבח, אף ראשונים לא עשו ותלה בהן לגנאי".
את העיקרון הזה מבאר הרב קוק בעין איה שבת ב פיסקה עה:
"עיקר המטרה של הידיעה ההסתורית, שבשביל כך היא דרושה להיות בישראל מבורכת בברכת רוח הקודש, היא לא להציג לבד את פרטי המאורעות שהיו בעבר, כי אם את עז החיים הנמצא באותן הפעולות, שאותו הכח לא ימוט ולא יבטל, ורק מתחלף הוא בגונים שונים לפי הדורות. ואותו הטוב שנתגלה בצורות מיוחדות של מעשים מיוחדים, שהיו אפשריים רק בזמן מיוחד, אותו הטוב הפנימי בעצמו לא ימוט ולא יכלה, כי אם יבקש לו צורות וכלים להתקבל בהם בכל דור ודור לפי ערכו. והרע שיצא אל הפועל וקלקל והרס באיזה דור בתמונות אשר כבר אין להם בדורות הבאים, הוא מכל מקום מסתתר תחת תמונות אחרות וחותר ומקלקל... על כן צריך לפי האמת סיפור מאורע של העבר, בהיותו מסופר לאמיתתו, לחדור לסוף הדיעות של הדורות הנפעלים על ידי הסיפורים, ולדעת באיזה צורה יבואו הדברים, למען אשר יוכלו לקבל את הרושם כפי אותו האמת הראוי להם".
כלומר רוח הקודש כותבת את סיפוריה לא מתוך נאמנות לפרטים ההיסטוריים, אלא מתוך ידיעת תהליכי העומק שפעלו באמת מאחורי הקלעים של המאורעות. לעתים התנ"ך מנפה מלכתחילה את פרטי המאורע החיצוניים שהיה רואה הצופה, והיו דוקא מסיחים את דעתו מן המתרחש באמת. הנבואה מקרבת אותנו הישר להבנה המדויקת של המאורעות המביאה בחשבון אף את הדרך הנכונה שלנו הלומדים לשמוע את המאורעות באופן שישפיעו עלינו כפי אמיתתם הפנימית.
מדברי הרב קוק עולה כי ישנם מקרים שבהם היסטוריון בן התקופה, או הממצא הארכאולוגי יספרו סיפור מסויים, ומדובר יהיה באמת היסטורית מדויקת ביותר, ובכל זאת נמצא בתנ"ך תיאור שונה של המקרה. הסיבה היא שהאמת של התנ"ך מדויקת יותר מן האמת ההיסטורית המדויקת ביותר האפשרית! האמת ההיסטורית אינה יכולה לספר אלא את מה שקלטו החושים מן המאורעות. אך התנ"ך בא לספר את האמת הרוחנית, הערכית והנפשית של המאורעות כפי שרק הקב"ה יודע לזהותה.
מסקנת הדברים היא שניתן להתרשם ולהתבסם מן הגילויים הארכאולוגיים. ניתן גם לקבל מהם השראה, באופן שיעזור לנו להעמיד מול עינינו באופן חי את הפסוקים, ואולי גם יעלו בליבנו סברות חדשות בהסבר הפסוקים. אך אין להקשות קושיות מן הארכאולוגיה על התנ"ך, ויש להשמר מהטיית פירושי התנ"ך מן המסורת, מן הפשט או מן השכל הישר בעקבותיה.