מלכים ב פרק יט

חלוקת הפרק:

1. תגובת חזקיהו לדברי רבשקה   -       א'.
2. פניית חזקיהו לישעיהו לשאת

        תפילה בעד שארית ישראל   -          ב'  -  ה'.

3. תשובת ישעיהו אל חזקיהו   -           ו'  -  ז'.
4. משלחת רבשקה אל חזקיהו   -         ח'  -  י"ד.
5. תפילת חזקיהו אל ה'   -                 ט"ו – י"ט.
6. נבואת ישעיה על מפלת סנחריב   -   כ' – ל"ד.
7. מפלת מחנה אשור   -                    ל"ה – ל"ז.  

 הקדמה:

          פרק י"ט הוא המשך לפרק י"ח, ותוכנו: תגובת המלך חזקיהו לדברי רבשקה, אשר נאמרו מפי שריו,

    אליקים, שבנא ויואח. חזקיהו התאבל ונכנע לפני ה' ופנה אל הנביא ישעיה בבקשה לשאת תפילה בעד

    שארית ישראל שנותרה לאחר גלות עשרת השבטים. תפילת חזקיהו התקבלה והנביא שב לבשר על

    מפלת אשור והצלת יהודה.

1. תגובת חזקיהו לדברי רבשקה. (א')

    א וַיְהִי, כִּשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ, וַיִּקְרַע, אֶת-בְּגָדָיו; וַיִּתְכַּס בַּשָּׂק, וַיָּבֹא בֵּית יְהוָה. 

      בהישמע דברי הנאצה של רבשקה (פרק י"ח), קרע המלך חזקיהו את בגדיו והתכסה שק לאות אבל, ועינה

      נפשו שירחם ה' עליו ועל העם (רד"ק). יש הסוברים שחזקיהו קרע בגדיו, לאחר ששמע את רבשקה מנאץ

      ומגדף אלוקים ומכאן למדו שכל השומע "ברכת ה'" (לשון נקייה), חייב בקריעה.

      הערה: על-פי המסורת רבשקה היה בעברו מישראל.  

2. פניית חזקיהו לישעיהו לשאת תפילה בעד שארית ישראל. (ב' – ה')

   ב וַיִּשְׁלַח אֶת-אֶלְיָקִים אֲשֶׁר-עַל-הַבַּיִת וְשֶׁבְנָא הַסֹּפֵר, וְאֵת זִקְנֵי הַכֹּהֲנִים, מִתְכַּסִּים, בַּשַּׂקִּים אֶל יְשַׁעְיָהוּ   

      הַנָּבִיא, בֶּן-אָמוֹץ. 

   ג וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, כֹּה אָמַר חִזְקִיָּהוּ, יוֹם-צָרָה וְתוֹכֵחָה וּנְאָצָה, הַיּוֹם הַזֶּה:  כִּי בָאוּ בָנִים עַד-מַשְׁבֵּר, וְכֹחַ

      אַיִן לְלֵדָה. 

  ד אוּלַי יִשְׁמַע יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֵת כָּל-דִּבְרֵי רַבְשָׁקֵה, אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ מֶלֶךְ-אַשּׁוּר אֲדֹנָיו לְחָרֵף אֱלֹהִים חַי,

     וְהוֹכִיחַ בַּדְּבָרִים, אֲשֶׁר שָׁמַע יְהוָה אֱלֹהֶיךָ; וְנָשָׂאתָ תְפִלָּה, בְּעַד הַשְּׁאֵרִית הַנִּמְצָאָה. 

  ה וַיָּבֹאוּ, עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ--אֶל-יְשַׁעְיָהוּ.

       פניית המלך חזקיהו באה לאחר ששמע את דברי החירוף והנאצה של רבשקה כלפי הקב"ה וכלפי ישראל.

       דברי רבשקה מלמדים על תוכניותיו של סנחריב מלך אשור, לעלות על השארית שנותרה ביהודה לאחר

       גלות עשרת השבטים, דבר שהטיל פחד בישראל. חזקיהו המשיל ודימה את גודל הצרה לאשה שאחזוה

       צירי לידה והוולד קרוב לצאת, אך אין היולדת מסוגלת ללדת בכוחות עצמה, אלא בעזרת אחרים. כך

        ישראל נמצאים בצרה גדולה ואין בהם הכוח לצאת ממנה, אלא רק בעזרת ה' (רד"ק). על-כן פנה חזקיהו

        אל הנביא ישעיה לשאת תפילה.

        "אולי ישמע ה'... והוכיח בדברים אשר שמע ה'..."

        "והוכיח בדברים": א.על רבשקה אשר הוכיח בדברי נאצה וגידופים את ה'.

                                   ב. על ה' אשר יוכיח את רבשקה על דבריו ויביא עליו פורענות. (רד"ק)

3. תשובת ישעיהו אל חזקיהו. (ו' – ז')

    ו וַיֹּאמֶר לָהֶם יְשַׁעְיָהוּ, כֹּה תֹאמְרוּן אֶל-אֲדֹנֵיכֶם:  כֹּה אָמַר יְהוָה, אַל-תִּירָא מִפְּנֵי הַדְּבָרִים אֲשֶׁר

      שָׁמַעְתָּ, אֲשֶׁר גִּדְּפוּ נַעֲרֵי מֶלֶךְ-אַשּׁוּר, אֹתִי. 

   ז הִנְנִי נֹתֵן בּוֹ רוּחַ, וְשָׁמַע שְׁמוּעָה וְשָׁב לְאַרְצוֹ; וְהִפַּלְתִּיו בַּחֶרֶב, בְּאַרְצוֹ.

     בדברי הנביא אל המלך, יש דברי הרגעה ובשורה על מפלת אשור בדרך נס ועל מות סנחריב.

       "הנני נותן בו רוח... והפלתיו בחרב בארצו" (ז')

4. משלחת רבשקה אל חזקיהו. (ח' – י"ד)

   ח וַיָּשָׁב, רַבְשָׁקֵה, וַיִּמְצָא אֶת-מֶלֶךְ אַשּׁוּר, נִלְחָם עַל-לִבְנָה:  כִּי שָׁמַע, כִּי נָסַע מִלָּכִישׁ. 

   ט וַיִּשְׁמַע, אֶל-תִּרְהָקָה מֶלֶךְ-כּוּשׁ לֵאמֹר, הִנֵּה יָצָא, לְהִלָּחֵם אִתָּךְ; וַיָּשָׁב וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים, אֶל חִזְקִיָּהוּ לֵאמֹר. 

   י כֹּה תֹאמְרוּן, אֶל-חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ-יְהוּדָה לֵאמֹר, אַל-יַשִּׁאֲךָ אֱלֹהֶיךָ, אֲשֶׁר אַתָּה בֹּטֵחַ בּוֹ לֵאמֹר:  לֹא תִנָּתֵן

     יְרוּשָׁלִַם, בְּיַד מֶלֶךְ אַשּׁוּר. 

 יא הִנֵּה אַתָּה שָׁמַעְתָּ, אֵת אֲשֶׁר עָשׂוּ מַלְכֵי אַשּׁוּר לְכָל-הָאֲרָצוֹת--לְהַחֲרִימָם; וְאַתָּה, תִּנָּצֵל. 

 יב הַהִצִּילוּ אֹתָם אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר שִׁחֲתוּ אֲבוֹתַי, אֶת-גּוֹזָן, וְאֶת-חָרָן; וְרֶצֶף וּבְנֵי-עֶדֶן, אֲשֶׁר בִּתְלַאשָּׂר. 

  יג אַיּוֹ מֶלֶךְ-חֲמָת וּמֶלֶךְ אַרְפָּד, וּמֶלֶךְ לָעִיר סְפַרְוָיִם, הֵנַע, וְעִוָּה. 

     יד וַיִּקַּח חִזְקִיָּהוּ אֶת-הַסְּפָרִים מִיַּד הַמַּלְאָכִים, וַיִּקְרָאֵם; וַיַּעַל בֵּית יְהוָה, וַיִּפְרְשֵׂהוּ חִזְקִיָּהוּ לִפְנֵי יְהוָה. 

       כאשר ראה רבשקה כי דבריו בתחילה (פרק י"ח) לא הועילו, שב אל סנחריב ללכיש ולא מצאו שם, מפני שזה

        יצא להילחם על לבנה (עיר מישראל), ושם הגיעה אליו השמועה כי תרהקה מלך כוש יצא להילחם בו. המלך

        סנחריב יצא אפוא להילחם נגדו, אך טרם צאתו לקרב שב ושלח משלחת אל חזקיהו מלך יהודה והפחידו, כי

        בשובו מהכות את כוש ומצרים, ישוב ויילחם ביהודה ועל העומד בראשה, חזקיהו. דברי המשלחת השנייה אינם

        שונים מדברי המשלחת הראשונה, ועיקרם דברי נאצה וגידופים על ה', אשר יהודה שמה מבטח בו, לדעתו, כשם

        שהעמים אשר נכבשו בעבר על ידם, לא עמד אלוהיהם להם לעזר, כך לא יוכל האלוקים של יהודה להצילם. אין

        חירוף וגידוף גדול מזה כשהשווה רבשקה את בורא הכל (הקב"ה), לאלוהי עץ ואבן. (רד"ק)  

5. תפילת חזקיהו אל ה'. (ט"ו- י"ט)

   טו וַיִּתְפַּלֵּל חִזְקִיָּהוּ לִפְנֵי יְהוָה, וַיֹּאמַר, יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים, אַתָּה-הוּא הָאֱלֹהִים לְבַדְּךָ לְכֹל

       מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ; אַתָּה עָשִׂיתָ, אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ. 

  טז הַטֵּה יְהוָה אָזְנְךָ וּשְׁמָע, פְּקַח יְהוָה עֵינֶיךָ וּרְאֵה; וּשְׁמַע, אֵת דִּבְרֵי סַנְחֵרִיב, אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ, לְחָרֵף אֱלֹהִים חָי. 

   יז אָמְנָם, יְהוָה:  הֶחֱרִיבוּ מַלְכֵי אַשּׁוּר, אֶת-הַגּוֹיִם--וְאֶת-אַרְצָם. 

  יח וְנָתְנוּ אֶת-אֱלֹהֵיהֶם, בָּאֵשׁ:  כִּי לֹא אֱלֹהִים הֵמָּה, כִּי אִם-מַעֲשֵׂה יְדֵי-אָדָם עֵץ וָאֶבֶן--וַיְאַבְּדוּם. 

  יט וְעַתָּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, הוֹשִׁיעֵנוּ נָא מִיָּדוֹ; וְיֵדְעוּ כָּל-מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ, כִּי אַתָּה יְהוָה אֱלֹהִים לְבַדֶּךָ. 

      תפילת חזקיהו אל ה', היתה בעיקרה בקשה מה' להציל את השארית שנותרה מישראל. ועוד הוסיף שהתערבותו

      של ה' בהצלת ישראל תמנע את חילול כבוד ה' בעולם. "וידעו כל ממלכות הארץ כי אתה ה' אלוקים לבדך"  

      רעיון זה מובא בתפילת משה אחרי חטא העגל ואחרי חטא המרגלים:  "למה יאמרו מצרים..." (שמות, ל"ב)

      "ואמרו הגויים... מבלתי יכולת ה'..." (במדבר, י"ד)

6. נבואת ישעיה על מפלת סנחריב. (כ'-ל"ד)

  כ וַיִּשְׁלַח יְשַׁעְיָהוּ בֶן-אָמוֹץ, אֶל-חִזְקִיָּהוּ לֵאמֹר:  כֹּה-אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הִתְפַּלַּלְתָּ אֵלַי אֶל

     סַנְחֵרִב מֶלֶךְ אַשּׁוּר שָׁמָעְתִּי. 

 כא זֶה הַדָּבָר, אֲשֶׁר-דִּבֶּר יְהוָה עָלָיו:  בָּזָה לְךָ לָעֲגָה לְךָ, בְּתוּלַת בַּת-צִיּוֹן--אַחֲרֶיךָ רֹאשׁ הֵנִיעָה, בַּת יְרוּשָׁלִָם. 

 כב אֶת-מִי חֵרַפְתָּ וְגִדַּפְתָּ, וְעַל-מִי הֲרִימוֹתָ קּוֹל; וַתִּשָּׂא מָרוֹם עֵינֶיךָ, עַל-קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל. 

 כג בְּיַד מַלְאָכֶיךָ, חֵרַפְתָּ אֲדֹנָי, וַתֹּאמֶר ברכב (בְּרֹב) רִכְבִּי אֲנִי עָלִיתִי מְרוֹם הָרִים, יַרְכְּתֵי לְבָנוֹן; וְאֶכְרֹת

      קוֹמַת אֲרָזָיו, מִבְחוֹר בְּרֹשָׁיו, וְאָבוֹאָה מְלוֹן קִצֹּה, יַעַר כַּרְמִלּוֹ. 

 כד אֲנִי קַרְתִּי, וְשָׁתִיתִי מַיִם זָרִים; וְאַחְרִב, בְּכַף-פְּעָמַי, כֹּל, יְאֹרֵי מָצוֹר. 

 כה הֲלֹא-שָׁמַעְתָּ לְמֵרָחוֹק אֹתָהּ עָשִׂיתִי, לְמִימֵי קֶדֶם וִיצַרְתִּיהָ; עַתָּה הֲבֵיאתִיהָ--וּתְהִי לַהְשׁוֹת גַּלִּים נִצִּים,

      עָרִים בְּצֻרוֹת. 

  כו וְיֹשְׁבֵיהֶן, קִצְרֵי-יָד--חַתּוּ, וַיֵּבֹשׁוּ; הָיוּ עֵשֶׂב שָׂדֶה, וִירַק דֶּשֶׁא, חֲצִיר גַּגּוֹת, וּשְׁדֵפָה לִפְנֵי קָמָה. 

  כז וְשִׁבְתְּךָ וְצֵאתְךָ וּבֹאֲךָ, יָדָעְתִּי; וְאֵת, הִתְרַגֶּזְךָ אֵלָי. 

 כח יַעַן הִתְרַגֶּזְךָ אֵלַי, וְשַׁאֲנַנְךָ עָלָה בְאָזְנָי--וְשַׂמְתִּי חַחִי בְּאַפֶּךָ, וּמִתְגִּי בִּשְׂפָתֶיךָ, וַהֲשִׁבֹתִיךָ, בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר בָּאתָ בָּהּ. 

כט וְזֶה-לְּךָ הָאוֹת--אָכוֹל הַשָּׁנָה סָפִיחַ, וּבַשָּׁנָה הַשֵּׁנִית סָחִישׁ; וּבַשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית, זִרְעוּ וְקִצְרוּ וְנִטְעוּ כְרָמִים

     וְאִכְלוּ פִרְיָם. 

  ל וְיָסְפָה פְּלֵיטַת בֵּית-יְהוּדָה, הַנִּשְׁאָרָה--שֹׁרֶשׁ לְמָטָּה; וְעָשָׂה פְרִי, לְמָעְלָה. 

לא כִּי מִירוּשָׁלִַם תֵּצֵא שְׁאֵרִית, וּפְלֵיטָה מֵהַר צִיּוֹן; קִנְאַת יְהוָה (צְבָאוֹת), תַּעֲשֶׂה-זֹּאת עַבְדִּי. 

לב לָכֵן, כֹּה-אָמַר יְהוָה אֶל-מֶלֶךְ אַשּׁוּר, לֹא יָבֹא אֶל-הָעִיר הַזֹּאת, וְלֹא-יוֹרֶה שָׁם חֵץ; וְלֹא-יְקַדְּמֶנָּה מָגֵן,

     וְלֹא יִשְׁפֹּךְ עָלֶיהָ סֹלְלָה. 

לג בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר-יָבֹא, בָּהּ יָשׁוּב; וְאֶל-הָעִיר הַזֹּאת לֹא יָבֹא, נְאֻם-יְהוָה. 

לד וְגַנּוֹתִי אֶל-הָעִיר הַזֹּאת, לְהוֹשִׁיעָהּ לְמַעֲנִי, וּלְמַעַן דָּוִד

       הנביא שב לבשר למלך חזקיהו, שתפילתו אל ה' התקבלה, ותוצאותיה:

       א. הבטחה על מפלת אשור.

       ב. השבת השפע הכלכלי ליהודה.

           שתי ההבטחות קשורות זו בזו, כפי שהבשורה על מפלת סנחריב תתקיים כך תתקיים הבטחתו השנייה שישוב

           השפע הכלכלי ליהודה.

           בשנה הראשונה לא יחסר מזון ויסתפקו בספיחי הזרעים, שיצמחו מאליהם.

           בשנה השנייה יאכלו שחיס (ספיחי ספיחים) ולא ירגישו בחיסרון.

           בשנה השלישית יזרעו, יקצרו, יטעו כרמים ויאכלו פרותיהם השפע ישוב וירושלים תינצל.

                                "וגנותי על העיר הזאת להושיעה למעני ולמען דוד עבדי" (ל"ד)

7. מפלת מחנה אשור. (ל"ה – ל"ז)

  לה וַיְהִי, בַּלַּיְלָה הַהוּא, וַיֵּצֵא מַלְאַךְ יְהוָה וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר, מֵאָה שְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה אָלֶף; וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר,

       וְהִנֵּה כֻלָּם פְּגָרִים מֵתִים. 

   לו וַיִּסַּע וַיֵּלֶךְ, וַיָּשָׁב סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ-אַשּׁוּר; וַיֵּשֶׁב, בְּנִינְוֵה.

   לז וַיְהִי הוּא מִשְׁתַּחֲוֶה בֵּית נִסְרֹךְ אֱלֹהָיו, וְאַדְרַמֶּלֶךְ וְשַׂרְאֶצֶר  (בָּנָיו) הִכֻּהוּ בַחֶרֶב, וְהֵמָּה נִמְלְטוּ, אֶרֶץ אֲרָרָט;

       וַיִּמְלֹךְ אֵסַר-חַדֹּן בְּנוֹ, תַּחְתָּיו. 

         מפלת אשור באה בדרך ניסית. סנחריב שהטיל מצור על יהודה, לא זכה להכניע אותה ולהיכנס לתוכה, אחרי

         שמלאך ה' הכה במחנהו מאה ושמונים וחמשה אלף במגיפה. סנחריב נאלץ לשוב לארצו ושם מצא את מותו.

         (מקור נוסף – מלכים ב', י"ט, ל"ה) 

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.

לעלוי נשמת רבקה חיה בת מרסל מסודי