במדבר פרק יח

המופקדים על שמירת המשכן (א – ז)

פעמיים הוזהרו אהרון ובניו לשמור שזר לא יתקרב לקודש:

1. בפסוק א'-הכהנים צריכים לשמור על הכלים המקודשים מפני הזר{=הלויים}.
2. בפסוק ד'-הכהנים בסיוע הלויים צריכים לשמור על הכלים המקודשים מפני

    הזר{=ישראל}.

מתנות הכהונה (ח – כ)

הכהנים היו זכאים בסך הכל ל-24 מתנות כהונה. בפרקנו מוזכרים חלק ממתנות אלו:

1. מתנות מקרבנות- א. קודשי קודשים{ט-י} כגון קרבן חטאת וקרבן אשם,

                                                           זכאים לאכול כהנים זכרים טהורים,

                                                           ומקום האכילה-"בקודש הקודשים"-הכוונה

                                                           בעזרה.

                          ב. קדשים קלים{יא,יז,יח} כגון חזה ושוק מקרבנות קדשים קלים

                                                                 {שלמים, תודה, ובכור בהמה טהורה}

                                                                  זכאים לאכול כל משפחת הכוהן-

                                                                  כהנים, נשיהם, בניהם ועבדיהם,

                                                                  ומקום האכילה-בירושלים.

2. 3 מתנות מהצומח- א. "כל חלב יצהר, וכל חלב תירוש ודגן, ראשיתם..."{יב}-

                               תרומה גדולה{=ראשיתם} של שמן{=יצהר}, של יין{=תירוש},

                               ושל דגן.

                               תרומה גדולה נקראת בשם זה במרכאות-כלומר היא תרומה קטנה

                               מאוד- התורה לא קבעה כמה צריך להביא, והיה מותר להביא

                               אפילו קצת מאוד. חכמים קבעו כמה צריך להביא: נדיב יתן-1/40

                               מהתבואה בינוני יתן-1/50 ואדם קמצן שיש לו עין רעה יתן-1/60.

                            ב. "ביכורי כל אשר בארצם..."{י"ג}-הכוהן מקבל את הביכורים.

                            ג. הכוהן מקבל מהלוי תרומת מעשר{הסבר בהמשך} {כ"ו-כ"ח}..

3. "כל חרם בישראל לך יהיה"{יד}- כאשר אדם אומר על חפץ מסוים או על בעל חיים

                                                 מסוים וכדומה שהוא "חרם", הוא צריך לתת אותו

                                                 לכהן.

4. "כל פטר רחם לכל בשר...באדם ובבהמה...אך פדה תפדה..."{טו-טז}- כסף פדיון

   הבכורות של אדם בכור וכן כסף הפדיון של בכור בהמה טמאה , צריך לתת לכוהן.

   {הערה-בכור בהמה טמאה פודים, ולגבי חמור בכור שגם הוא בהמה טמאה יש דין מיוחד

   שאם לא פודים אותו בשה, אז צריך לערוף לחמור את הראש}.

5. "אך בכור שור...לא תפדה...את דמם תזרוק על המזבח...ובשרם יהיה לך..."{יז-יח}-

    בכור בהמה טהורה אי אפשר לפדות, אלא צריך להקריב אותו על המזבח, ואת הבשר

   מקבל הכהן.

מתנות הלויים-"מעשר ראשון" (כא – כד)

לאחר שישראל נתן לכהן "תרומה גדולה הוא צריך לתת ללוי 1/10 מהתבואה הנקראת בשם "מעשר ראשון". הלויים מקבלים מעשר כי: א. זהו שכר לעבודתם במשכן{כ"א}.

                                                               ב. הם לא קיבלו נחלה{כ"ג-כ"ד}.

"תרומת מעשר" (כה – ל)

במתנות הכהונה בסעיף 2.ג הוזכר שהכהנים מקבלים "תרומת מעשר". מהי תרומת מעשר?

לאחר שהלוי קיבל מישראל "מעשר ראשון"{1/10 מהתבואה}, מפריש הלוי תרומה מהמעשר שהוא קיבל{="תרומת מעשר"} ונותן אותה לכוהן. הלוי צריך לתת לכהן 1/10 מהתבואה שהוא קיבל.{וממילא יוצא שהכוהן מקבל 1/10 של 1/10 כלומר 1/100 מכל התבואה של ישראל}.

התורה אומרת שתרומת המעשר נקראת גם בשם "מעשר מן המעשר", ומבחינה הלכתית

יש לה דין של "דגן מן הגורן"-של "תרומה גדולה", כלומר אסור לזר{=למי שאינו כהן} לאכול מזה, ואסור לטמא לאכול מזה ואם הוא אוכל הוא חייב לשלם את המחיר של מה שאכל+,1/5 וחייב במזיד מוות.

כח-ל- אם הלוי הקדים את הכוהן בכרי{=בערימה}-כלומר אם הלוי לקח את המעשר הראשון שמגיע לו, לפני שהכהן לקח את התרומה גדולה, אז הלוי חייב להפריש מהמעשר שקיבל 1/50 לתרומה גדולה{יתן לכהן}, ואחר כך יפריש גם תרומת מעשר ממה שנשאר לו{יתן לכהן} (כח – ל)

הערה- התרומות שהכהן מקבל{"תרומה גדולה" ו"תרומת מעשר"}הם קודש.

לאחר שהופרשו התרומות מהתבואה, נחשבת התבואה שנשארה "חולין גמורים"

{=מלשון חול-ההפך מקודש}, ומותר לאכלה בכל מקום (ל)

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.

לעלוי נשמת רבקה חיה בת מרסל מסודי