הבית של התנ"ך למורים

דורות שעיקר פלפולם היה בתנ"ך

אליהו רבה (פרשה כא):

"פעם אחת הייתי עובר ממקום למקום ומצאני זקן אחד ואמר לי: רבי, דורות הללו כשירין מיוצאי מצרים. אמרתי לו: מה ראיתה בני לדורות הללו שהן כשירים מיוצאי מצרים? ראה בעיניך ובאזניך שמע – דורו של משה לא כשירין הן ותורה היתה בהן?! אלא ראה בעיניך ובאזניך שמע ולבך תשית לכל הדברים, שהרי תורה ונביאים היו עמהן. אמר לי: רבי, לא אותן דורות אמרתי לך, אלא מיום שחרב בית ראשון ועד שנבנה בית אחרון. אמרתי לו: והלא תורה נביאים וכתובים [היו עמהן] ודברו בהן פילפול תורה. אם רוצה אתה ללמוד וחפץ אתה בדברי תורה, צא למד ממה שנאמר בהן ביוצאי מצרים, הלוך וקראת באזני ירושלים לאמר וגו' (ירמיה ב' ב'), אבל כשהיו מהלכין בית אחרון בצער, לא הניח הקדוש ברוך הוא דבר בעולם שלא גלאו לישראל, שנאמר סוד ה' ליריאיו (תהלים כ"ה י"ד), ונאמר כי לא יעשה ה' אלהים דבר וגו' (עמוס ג' ז')".

אין ספר היסטורי שיכול לעורר קושיות על התנ"ך

בספר אור זרוע לצדיק (מהות לשון הקודש, עמוד לט)  מבאר ר' צדוק הכהן מלובלין את ההבדל התהומי בין המתואר בסיפורי התנ"ך לבין המתואר בכל ספר היסטוריה באשר הוא:

"...ויֵקָר הצורה ההיא [=של ספר יהושע] על יתר צורות הסיפורים מענינים זולתו מבואר. כי הסופרים אמנם יכתבו הדברים כפי מה ששמעום או כפי מה שידעום ויש דברים לפיכך אשר יוסיפו בגנות או שבח בביאור או בקיצור כפי הצורך או האהבה והשנאה המקלקלים השורה. וכן יש דברים אשר רבו מְסָפְּרֵיהֶם על אופנים שונים ויבחר הסופר אחד מהם ואנחנו לא נדע אם כן הוא. ויש דברים לא נודעו כלל כמחשבת אחד בלבו או דבר אחד בינו לבין עצמו או אל מיודעיו אשר לא נתפרסם כלל ולא ידע הסופר לכתבם וכיוצא סיבות שונות אשר יקצר הסיפור האמיתי אצל איזה סופר. מה שאינו כל זה בצורת ספרינו למה שהוא נבואיי מפי נביא אמת באו בו כל הדברים כגלויים כנעלמים דבר אמת לאמיתו".

וממשיך ר' צדוק ומבאר שהבדל זה מצוי אף בין דברי חז"ל לספרי ההיסטוריה:

"וזו היא הסיבה לדעת בשינוים הרבים בסיפורי החורבן שיראה הרואה ממה שנזכרו בגמרא ומדרשי חז"ל עם מה שנראה בספר יוסף הכהן בן גוריון. אם [עמוד מ] בכלל במה שחז"ל קראוהו טיטוס הרשע והפליגו מרשעותו והוא עשאו לצדיק וישר ואם בפרטי מעשים רבים. אבל הוא דבר ההבדל אשר אמרנו כי יוסף הכהן סופר היה לא נביא או בעל רוח הקודש וכתב מה שכתב כפי מה שידע וראה ושמע וכפי מה שהיה בלבו ודעתו וצורכו אשר לפיכך אי אפשר לדעת האמת הברור לסיבות האמורות. אבל חז"ל אשר אמנם היו כולם בעלי רוח הקודש כמודעת וידעו כל הדברים שבלב והסיפורים אשר לא נתפרסמו ולא נטו לאחד מן הצדדים אבל זכרו האמת אשר הוא".