הדפס תוכן להורדת קובץ מצורף

1.     הציווי על הבאת התרומה

שמות פרק-כה

{א} וַיְדַבֵּ֥ר ה' אֶל-מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:

במהלך 40 הימים בהם נמצא משה רבנו בראש ההר, מצווה אותו ה' ומלמדו על מעשה המשכן וכליו ועל בגדי העובדים בו.

{ב} דַּבֵּר֙ אֶל-בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְיִקְחוּ-לִ֖י תְּרוּמָ֑ה מֵאֵ֤ת כָּל-אִישׁ֙ אֲשֶׁ֣ר יִדְּבֶ֣נּוּ לִבּ֔וֹ תִּקְח֖וּ אֶת-תְּרֽוּמָתִֽי:

דבר אל בני ישראל שיפרישו מממונם ויביאו כל אחד בשביל המשכן בו אשרה את שכינתי. כל אדם יפריש ויתרום כפי שליבו מתעורר לתת ולתרום (רש"י). ה' בכוונה קבע שנדבת המשכן תבוא מתוך רצון טוב ומתוך אהבת ה' וללא כל הכרח (מלבי"ם). כשאדם נותן מתוך רצון טוב זה מראה שהוא שייך לדבר שהוא נותן. ואילו היה נותן מתוך הכרח וחובה הרי שזה מנותק ופחות קשור לאדם שנותן. לכן, רצה ה' שיתנו מתוך רצון חופשי וכך יהיה קבוע וחקוק היטב בליבם של בני ישראל שהשראת השכינה, השגחת ה' וכל עבודת המשכן היא ממש חלק מהם.

{ג} וְזֹאת֙ הַתְּרוּמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר תִּקְח֖וּ מֵֽאִתָּ֑ם זָהָ֥ב וָכֶ֖סֶף וּנְחֹֽשֶׁת:

ואלו הדברים שתיקחו מאיתם- זהב, כסף, נחושת.

{ד} וּתְכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֥שׁ וְעִזִּֽים:

וצמר הצבוע בצבעים שונים- בתכלת המופק מסוג מיוחד של חילזון, בארגמן, תולעת שני (צמר צבוע בצבע הדומה לאדום), פשתן וצמר עיזים (רש"י, רשב"ם).

{ה} וְעֹרֹ֨ת אֵילִ֧ם מְאָדָּמִ֛ים וְעֹרֹ֥ת תְּחָשִׁ֖ים וַֽעֲצֵ֥י שִׁטִּֽים:

ועורות אילים (כבש בן 13 חודש ומעלה (רש"י)) הצבועים באדום, עורות של חיה הנקראת 'תחש' ועצי שיטים.

ויש לשאול: הרי כל הדברים שהתורה מונה אפשר להניח שהעם השיג כשקיבלו את רכוש המצרים בטרם יצאו וגם לאחר מכן בבית הים. אך מניין היה להם עצי שיטים?

אלא, בזכות שיעקב אבינו, ברוב גדולתו, וברוב אמונת ה' החזקה שבתוכו ציפה וידע שהישועה לבניו תבוא ושבמהלך ההליכה במדבר יצוו על בניית המשכן. על כן, ציווה את בניו שיורידו איתם עצים מארץ כנען, שיטעו אותם במקום מושבם במצרים ושכאשר ייצאו ממצרים שיעלו אותם עמהם (רש"י).

{ו} שֶׁ֖מֶן לַמָּאֹ֑ר בְּשָׂמִים֙ לְשֶׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָ֔ה וְלִקְטֹ֖רֶת הַסַּמִּֽים:

שמן זית זך בשביל הדלקת המנורה ובשמים לצורך השמן שנעשה בשביל משיחת המשכן וכליו ואף בשביל הקטורת.

{ז} אַבְנֵי-שֹׁ֕הַם וְאַבְנֵ֖י מִלֻּאִ֑ים לָֽאֵפֹ֖ד וְלַחֹֽשֶׁן:

ועוד יביאו אבנים טובות ומיוחדות לצורך בגדי הכהן הגדול- האפוד והחושן.

כל הדברים האלו הם חומרים יקרים וחשובים מאוד. אין זה קל כך לתת את הרכוש האישי ועוד כל כך יקר- אך, ה' יודע מי זה עם ישראל באמת ולכן אומר שנתרום מהדברים היקרים האלו. וכמובן שכך היה ובני ישראל תרמו בעין יפה, מתוך רצון גדול והרבה שמחה. גברים ונשים, נתנו זהב, כסף ועוד חפצים לצורך המשכן בו ה' משרה עלינו שכינתו.

{ח} וְעָ֥שׂוּ לִ֖י מִקְדָּ֑שׁ וְשָֽׁכַנְתִּ֖י בְּתוֹכָֽם:

ועם כל הדברים שיפרישו לכבוד ה', יעשו לו בית שבו ישרה את שכינתו וישגיח עליהם ושם יקבל ביותר את תפילתם.

ה' כל כך אוהב אותנו- ברצונו אמר לנו שנעשה לו בית, מקום פה בעולם שבו יהיה לנו לרועה ומנהיג- מקום שבו ישרה את שכינתו עלינו. כבר מאז שבחר ה' באברהם אבינו לקרוא בשם ה' בעולם, ממשיך בשאר האבות, בבחירתנו להיות לו לעם ונתינת התורה ומגיע לבסוף לשיא בהשראת השכינה- שיש לה' יתברך בית פה בארץ.

{ט} כְּכֹ֗ל אֲשֶׁ֤ר אֲנִי֙ מַרְאֶ֣ה אֽוֹתְךָ֔ אֵ֚ת תַּבְנִ֣ית הַמִּשְׁכָּ֔ן וְאֵ֖ת תַּבְנִ֣ית כָּל-כֵּלָ֑יו וְכֵ֖ן תַּֽעֲשֽׂוּ: (ס)

ככל אשר אני מראה לך עכשיו בהר את תבנית המשכן וכל כליו כך תעשו לי בית קדושה עכשיו וכך תעשו גם לדורות הבאים. ולכן, אפילו אם ילך כלי לאיבוד או כשיבנה בית המקדש אזי תבנו ותכינו את המשכן וכליו כפי התבנית שאני קובע לכם עכשיו (רש"י).

נשים לב שה' אומר למשה שהוא יראה לו ממש כיצד נראה כל כלי וכל דבר במשכן. אין זה סתם ולשווא, מלאכת המשכן הינה מורכבת ודורשת חוכמה רבה ודיוק מושלם. על כן, קשה עד בלתי אפשרי להצליח במשימה מבלי לראות ממש בחוש כל דבר (אברבנאל). ולסיום, שוב חוזר ה' ומזרז אותנו ואומר 'וכן תעשו'- בדבר זה תזדרזו ותעשו כולכם (רמב"ן).  

2.     הציווי על עשיית ארון העדות והכפורת

ראשית מצווה ה' את משה על בניית הכלי המקודש ביותר, הכלי שהוא עיקר המשכן (רשב"ם)- ארון העדות שנמצא בתוך קודש הקודשים. ומדוע דווקא הוא עיקרי מכל הכלים? מכיוון שבתוכו מונחות הלוחות שעליהן כתובות עשרת הדיברות שהן יסוד התורה כולה. מה הכי חשוב? תורה! איך שה' מאפשר לנו לזכות להיפגש עם האור הגדול והטוב הלא נגמר שהוא משפיע על העולם. לכן, כשמשה ציוה את בצלאל על מלאכת המשכן, היה ברור לבצלאל, ללא כל ספק שהכלי הראשון שאותו יש להתחיל לבנות הוא דווקא הארון.

הארון היה עשוי מעצי שיטים ומצופה זהב. מסביבו, בחלקו העליון, היה זר זהב. ברוחב הארון, משני צידיו היו שני בדים (=מוטות), בעזרתם נשאו את הארון. הכפורת (לוח של זהב) הייתה כיסויו של הארון. על הכפורת, משני צידיה עשו שני כרובים (דמות תינוק) פורשי כנפיים זה מול זה.

{י} וְעָשׂ֥וּ אֲר֖וֹן עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים אַמָּתַ֨יִם וָחֵ֜צִי אָרְכּ֗וֹ וְאַמָּ֤ה וָחֵ֨צִי֙ רָחְבּ֔וֹ וְאַמָּ֥ה וָחֵ֖צִי קֹֽמָתֽוֹ:

הארון היה כמין ארגז היושב על התחתית שלו. את הארון יש לבנות מעצי שיטים, שהם עצים חזקים ואיכותיים במיוחד. אורכו- שתים וחצי אמות, רוחבו- אמה וחצי, גובהו- אמה וחצי.

למה ציווה ה' שנבנה את המשכן דווקא משיטה שהוא עץ חזק?

מכיוון שבניית המשכן עשתה לכבוד ה', לכן, כל הדברים במשכן נעשו בצורה הטובה ביותר כדי לתת כבוד למשכן בו שוכן ה'. משה רבנו לקח דווקא עץ חזק וטוב כדי שלאורך כל הדרך במדבר ישאר הארון יציב וחזק.

{יא} וְצִפִּיתָ֤ אֹתוֹ֙ זָהָ֣ב טָה֔וֹר מִבַּ֥יִת וּמִח֖וּץ תְּצַפֶּ֑נּוּ וְעָשִׂ֧יתָ עָלָ֛יו זֵ֥ר זָהָ֖ב סָבִֽיב:

את הארון יש לצפות בזהב מבפנים ומבחוץ. כיצד? נוכל לגלות זאת אם נשים לב למה שלימדו אותנו חז"ל- איזה שורש מופיע פעמיים בפסוק? 'צ-פ-ה', חז"ל דורשים מזה שכשבנו את הארון עשו 3 ארונות-אגזים, החיצוני ביותר והפנימי ביותר מזהב טהור והאמצעי מעצי שיטים. כולם היו עשויים מ-4 'קירות' והפתח נמצא כפי מעלה. בנוסף, יש לעשות לו זר=מעין כתר, המקיף אותו מכל הצדדים. כיצד? את הארון החיצוני ביותר יעשו קצת יותר גבוה כך שכאשר יניחו את הכפורת הוא יהיה מול עובי הכפורת ואפילו קצת יותר ואז הזר, כתר יהיה מעל הכפורת מעט ויהיה זה לכבודה של תורה המונחת בתוך ארון העדות (כפי שנלמד בהמשך) (רש"י).

{יב} וְיָצַ֣קְתָּ לּ֗וֹ אַרְבַּע֙ טַבְּעֹ֣ת זָהָ֔ב וְנָ֣תַתָּ֔ה עַ֖ל אַרְבַּ֣ע פַּֽעֲמֹתָ֑יו וּשְׁתֵּ֣י טַבָּעֹ֗ת עַל-צַלְעוֹ֙ הָֽאֶחָ֔ת וּשְׁתֵּי֙ טַבָּעֹ֔ת עַל-צַלְע֖וֹ הַשֵּׁנִֽית:

בארון יש להתיך 4 טבעות זהב על ארבע פינותיו העליונות, לרוחבו, שתי טבעות בכל צד. כך יוצא שבין טבעת לטבעת יש שתים וחצי אמות, מה שמאפשר לשני בני אדם ללכת בין הטבעות.

{יג} וְעָשִׂ֥יתָ בַדֵּ֖י עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים וְצִפִּיתָ֥ אֹתָ֖ם זָהָֽב:

בנוסף, תעשה שני בדים=מוטות העשויים מעצי שיטים ותצפה אותם בזהב.

{יד} וְהֵֽבֵאתָ֤ אֶת-הַבַּדִּים֙ בַּטַּבָּעֹ֔ת עַ֖ל צַלְעֹ֣ת הָֽאָרֹ֑ן לָשֵׂ֥את אֶת-הָֽאָרֹ֖ן בָּהֶֽם:

מוטות אלו תכניס בתוך הטבעות שעל צדדי הארון כדי שיישאו בעזרתם את הארון.

במשכן היו הרבה חלקים- יריעות, יתדות, עמודים ועוד. כל אלו היו נשאים במדבר ע"ג עגלות. אך לא כך היו הדברים בכל הקשור לכלי המשכן- שהם, בשל חשיבותם וקדושתם הגדולה היו נשאים לאורך כל הדרך על כתפות הלווים. ולא כל הלווים נשאו אותם, אלא, דווקא בני קהת, שהיו החכמים ולומדי התורה שבשבט לוי.

{טו} בְּטַבְּעֹת֙ הָֽאָרֹ֔ן יִֽהְי֖וּ הַבַּדִּ֑ים לֹ֥א יָסֻר֖וּ מִמֶּֽנּוּ:

אך לא יהיו אלו מוטות שמוציאים, כמו בכלים אחרים, אלא, המוטות יהיו בבדים ולעולם לא יסורו ממנו.

מדוע דווקא הארון היו הבדים נשארים בו באופן קבוע?

מכיוון שאם היה אפשר להכניס ולהוציא את הבדים אזי היה נוצר מצב שבו היו הנושאים את הארון נוגעים בארון ומתעסקים בו. ה' רצה שלא יגעו בארון כלל אלא ישאו אותו מבלי להתעכב וגם כשיניחו יוכלו להניחו מיד מבלי להתעסק בו (דעת זקנים מבעלי התוס').

{טז} וְנָֽתַתָּ֖ אֶל-הָֽאָרֹ֑ן אֵ֚ת הָֽעֵדֻ֔ת אֲשֶׁ֥ר אֶתֵּ֖ן אֵלֶֽיךָ:

ובתוך הארון הזה תכניס ותניח את לוחות האבן שעליהן יכתוב ה' את עשרת הדיברות שנאמרו במעמד הר סיני. עיקר המשכן זה הארון, שהוא קדוש במיוחד בגלל הלוחות המונחים בו. יוצא, שכל עיקר המשכן זה בגלל לוחות העדות המעידות על הברית שלנו עם ה' ועל הקשר שלנו עם התורה הנקראת 'עדות' מכיוון שהיא מעידה על כל התורה והמצוות שנתן לנו ה' (רש"י, רשב"ם).

{יז}  שני  וְעָשִׂ֥יתָ כַפֹּ֖רֶת זָהָ֣ב טָה֑וֹר אַמָּתַ֤יִם וָחֵ֨צִי֙ אָרְכָּ֔הּ וְאַמָּ֥ה וָחֵ֖צִי רָחְבָּֽהּ:

ועשית כפורת- כיסוי העשוי מזהב טהור שישמור על הלוחות שמורים ומוצנעים. אורכו ורוחבו בדיוק כמו אורכו ורוחבו של הארון.

{יח} וְעָשִׂ֛יתָ שְׁנַ֥יִם כְּרֻבִ֖ים זָהָ֑ב מִקְשָׁה֙ תַּֽעֲשֶׂ֣ה אֹתָ֔ם מִשְּׁנֵ֖י קְצ֥וֹת הַכַּפֹּֽרֶת:

{יט} וַֽ֠עֲשֵׂ֠ה כְּר֨וּב אֶחָ֤ד מִקָּצָה֙ מִזֶּ֔ה וּכְרוּב-אֶחָ֥ד מִקָּצָ֖ה מִזֶּ֑ה מִן-הַכַּפֹּ֛רֶת תַּֽעֲשׂ֥וּ אֶת-הַכְּרֻבִ֖ים עַל-שְׁנֵ֥י קְצוֹתָֽיו:

ועשית שני דמויות עם פרצוף תינוק גם הם מזהב, מאותו גוש זהב של הכפורת כשכל אחד מהכרובים נמצא בשני קצות הכפורת.

כל מלאכת הארון הייתה קשה ומורכבת. היה צורך בדיוק רב בכל המידות של הארון, הכפורת, הציפוי והמוטות. אך עשיית הכרובים עלתה על כולם- מכיוון שה' ציווה לעשותם מקשה אחת. כלומר, שיקישו על הזהב של הכפורת ויעשו ממנו את הכרובים.

{כ} וְהָי֣וּ הַכְּרֻבִים֩ פֹּֽרְשֵׂ֨י כְנָפַ֜יִם לְמַ֗עְלָה סֹֽכְכִ֤ים בְּכַנְפֵיהֶם֙ עַל-הַכַּפֹּ֔רֶת וּפְנֵיהֶ֖ם אִ֣ישׁ אֶל-אָחִ֑יו אֶ֨ל-הַכַּפֹּ֔רֶת יִֽהְי֖וּ פְּנֵ֥י הַכְּרֻבִֽים:

והיו הכרובים פורשים בכנפיהם לכיוון מעלה ולא ישרים ושוכבים, כך שהם יהיו מסככים עם כנפיהם על הכפורת ופניהם פונים האחד אל השני ואל הכפורת.

{כא} וְנָֽתַתָּ֧ אֶת-הַכַּפֹּ֛רֶת עַל-הָֽאָרֹ֖ן מִלְמָ֑עְלָה וְאֶל-הָ֣אָרֹ֔ן תִּתֵּן֙ אֶת-הָ֣עֵדֻ֔ת אֲשֶׁ֥ר אֶתֵּ֖ן אֵלֶֽיךָ:

את הכפורת תשים מעל הארון, אך קודם לכן תכניס לארון את לוחות העדות שאתן לך.

{כב} וְנֽוֹעַדְתִּ֣י לְךָ֘ שָׁם֒ וְדִבַּרְתִּ֨י אִתְּךָ֜ מֵעַ֣ל הַכַּפֹּ֗רֶת מִבֵּין֙ שְׁנֵ֣י הַכְּרֻבִ֔ים אֲשֶׁ֖ר עַל-אֲר֣וֹן הָֽעֵדֻ֑ת אֵ֣ת כָּל-אֲשֶׁ֧ר אֲצַוֶּ֛ה אֽוֹתְךָ֖ אֶל-בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: (פ)

שם אדבר אליך, מבין שני הכרובים ומעל הכפורת שעל ארון העדות. כמו שראינו, ה' כל כך אוהב אותנו, כמו אב האוהב את בניו ורוצה להדריכם בדרך ישרה וטובה. כך גם ה', מצווה אותנו על מעשה המשכן שבו יתגלה אל משה ויצווה אותו כיצד נכון להנהיג את חיינו ומהי הדרך הישרה בה עלינו ללכת. מיום בו הוקם המשכן, ה' אמר את התורה והמצוות אל משה מבין שני הכרובים.

3.     הציווי על עשיית השולחן

השולחן שימש להנחת 'לחם הפנים'. לשולחן היו 4 רגלים שבראשן מסגרת ומעליהן היה מונח לוח עץ. בשני צידי השולחן היו מחוברים שני לוחות גבוהים הנקראים 'מנקיות'. בלוחות אלו היו חורים שבתוכן נכנסו הקשוות שהחזיקו את הלחם. על הקשוות הללו הניחו את 'לחם הפנים' כשהיה בתוך הדפוס זהב שלו הנקרא 'קערה'.

{כג} וְעָשִׂ֥יתָ שֻׁלְחָ֖ן עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים אַמָּתַ֤יִם אָרְכּוֹ֙ וְאַמָּ֣ה רָחְבּ֔וֹ וְאַמָּ֥ה וָחֵ֖צִי קֹֽמָתֽוֹ:

ועשית שולחן, עשוי מעצי שיטים. כפי שראינו כלי המשכן נעשים מהחומרים המשובחים והמובחרים ביותר לכבוד לפני ה'. אורך השולחן היה 2 אמות, רוחבו אמה וגובהו אמה וחצי.

{כד} וְצִפִּיתָ֥ אֹת֖וֹ זָהָ֣ב טָה֑וֹר וְעָשִׂ֥יתָ לּ֛וֹ זֵ֥ר זָהָ֖ב סָבִֽיב:

{כה} וְעָשִׂ֨יתָ לּ֥וֹ מִסְגֶּ֛רֶת טֹ֖פַח סָבִ֑יב וְעָשִׂ֧יתָ זֵר-זָהָ֛ב לְמִסְגַּרְתּ֖וֹ סָבִֽיב:

את השולחן תצפה בזהב טהור ותעשה לו מסגרת בעובי טפח ומסביב לה תוסיף זר זהב. השולחן היה בנוי בדייקנות והיה מרהיב עין ומלא הדר וזה היה לכבוד גדול לה'.

{כו} וְעָשִׂ֣יתָ לּ֔וֹ אַרְבַּ֖ע טַבְּעֹ֣ת זָהָ֑ב וְנָֽתַתָּ֙ אֶת-הַטַּבָּעֹ֔ת עַ֚ל אַרְבַּ֣ע הַפֵּאֹ֔ת אֲשֶׁ֖ר לְאַרְבַּ֥ע רַגְלָֽיו:

לשולחן יש לעשות 4 טבעות מזהב ולשים אותן ב-4 צדדיו, במקום רגלי השולחן.

{כז} לְעֻמַּת֙ הַמִּסְגֶּ֔רֶת תִּֽהְיֶ֖יןָ הַטַּבָּעֹ֑ת לְבָתִּ֣ים לְבַדִּ֔ים לָשֵׂ֖את אֶת-הַשֻּׁלְחָֽן:

את הטבעות יש לשים בראשי המסגרת והן יהיו כבתים עבור הבדים שאיתם ישאו את השולחן כשיהיה על כך ציווי.

{כח} וְעָשִׂ֤יתָ אֶת-הַבַּדִּים֙ עֲצֵ֣י שִׁטִּ֔ים וְצִפִּיתָ֥ אֹתָ֖ם זָהָ֑ב וְנִשָּׂא-בָ֖ם אֶת-הַשֻּׁלְחָֽן:

את הבדים יש לעשות גם כן מעצי שיטים שהיו כאמור חומר משובח וחזק ואותם לצפות בזהב. עם בדים אלו ישאו הלווים את השולחן.

{כט} וְעָשִׂ֨יתָ קְּעָֽרֹתָ֜יו וְכַפֹּתָ֗יו וּקְשׂוֹתָיו֙ וּמְנַקִּיֹּתָ֔יו אֲשֶׁ֥ר יֻסַּ֖ךְ בָּהֵ֑ן זָהָ֥ב טָה֖וֹר תַּֽעֲשֶׂ֥ה אֹתָֽם:

אל השולחן יש להוסיף מספר כלים מזהב טהור.

1. קערות – תבנית בצורת הלחם, כמעין תיבה פתוחה בשני צדדיה עם קירות בצדדים. בקערות אלו היו מניחים את לחם הפנים בהיותו בצק. היו כמה סוגי תבניות, מברזל ומזהב, בשל ברזל היו אופים את הלחם ורק אחר כך היו מניחים אותו בשל זהב, עד למחרת, ביום השבת בו היו מסדרים את מערכת הלחם.
2. כפות – היו 2 כפות והם הקרויות 'בזיכים'. בכל אחד מהם היו מניחים קומץ לבונה ומניחים בצד מערכת לחם שבה היו 6 לחמים.
3. קשוות – כמין חצאי קנים חלולים הסדוקים לאורכן כדי שהאוויר ישמור על טריות הלחם. כל לחם ישב על 3 קנים כאלו.
4. מנקיות – כמעין יתדות בארץ שהיו גבוהים כגובה מערכת הלחם ובתוכם 6 מקומות בהם נכנסו הקשוות. כך נוצרו כמעין 'קומות' בשולחן ושמרו על הלחמים שלא ישברו ויפגמו זה בזה.

{ל} וְנָֽתַתָּ֧ עַל-הַשֻּׁלְחָ֛ן לֶ֥חֶם פָּנִ֖ים לְפָנַ֥י תָּמִֽיד: (פ)

ועל השולחן תניחו תמיד לפני את 'לחם הפנים'.

מדוע נקרא 'לחם הפנים' כך?

מפני שהיה עשוי באופן שהיה פתוח לשני הצדדים, כאילו יש ללחם פנים הרואות לכאן ולכאן.

'לחם הפנים' היה עשוי מקמח סולת מובחרת והיה מוחלף בכל שבת. לחם זה אמנם קרוי לחם אך הוא לא היה 'חמץ' אלא מצה. באופן קבוע התרחשו בו שני ניסים: 1) שהלחם נשאר טרי מיום שישי עד ליום שישי שלאחריו. 2) המשמר שהיה נכנס והמשמר היוצא היו מתחלקים בניהם בלחם הפנים וכל כהן שאכל מהלחם היה שבע ואפילו שאכל רק מעט מהלחם.

שבוע אחרי שבוע היו מחליפים את לחם הפנים, לכבודו של מלך מגישים לפניו לחם משובח ובכלים נאים, כראוי להגיש על שולחן מלכים. בכל שבוע היו אופים את לחם הפנים ביום שישי וביום השבת היו מסדרים את הלחם החדש על שולחן הפנים. היו מארגנים שני מערכות של 6 לחמים בכל אחת ונותנים לצד כל מערכת בזך שבתוכה קומץ לבונה. כדי להחליף את המערכות היו מגיעים 8 כהנים, 4 מגיעים מכל צד כאשר שנים מתוכם מחזיקים בשתי מערכות לחם ושהשנים הנותרים מחזיקים בשני הבזיכים. זוג כהנים מהמשמר היוצא מושך במערכות הנמצאות והזוג מהמשמר החדש דוחף את שתי המערכות החדשות של הלחם, והיו דואגים שלא יהיה רגע אחד שאין את לחם הפנים על השולחן מכיוון שנאמר בפס' "לפני תמיד". לאחר מוסף של שבת היו מקריבים 2 כהנים את שני בזיכי הלבונה בתוספת מלח, ואחר כך מחלקים את החלות.

4.     הציווי על עשיית המנורה

למנורה היו 7 קנים: קנה מרכזי ועוד 6 מן הצדדים – שלושה קנים מצד ימין ושלושה קנים מצד שמאל. המנורה עמדה על בסיס הנקרא ירך.

בחלק העליון של כל קנה היו עשויים שלושה גביעים, עליהם צוירו קישוטים (משוקדים). מתחת לגביעים הייתה צורה של כפתור מזהב ומתחתיו צורת פרח מזהב.

החיבור של כל שני קנים עם הקנה המרכזי היה עשוי בצורת כפתור מזהב.

{לא}  שלישי  וְעָשִׂ֥יתָ מְנֹרַ֖ת זָהָ֣ב טָה֑וֹר מִקְשָׁ֞ה תֵּֽיעָשֶׂ֤ה הַמְּנוֹרָה֙ יְרֵכָ֣הּ וְקָנָ֔הּ גְּבִיעֶ֛יהָ כַּפְתֹּרֶ֥יהָ וּפְרָחֶ֖יהָ מִמֶּ֥נָּה יִֽהְיֽוּ:

ועשית מנורה מזהב טהור. מטרתה להדליק נרות לכבוד ה' המשרה שכינתו במשכן (רמב"ם) מה שהיה מעורר את הבאים למשכן ליראת שמיים ואמונה בהשגחת ה'.

המנורה הייתה כולה מזהב, מקשה- כלומר מגוש זהב גדול היה צריך משה להכות בפטיש וכו' כדי ליצור את צורתה המיוחדת והמרשימה כולל ירכה- הרגל התחתונה שממנה יצאו 3 רגלים, קנה- הקנה האמצעי, גביעיה- הנמצאים לנוי בקצה כל קנה, כפתוריה- כמו צורת תפוחים הנמצאים במנורה ופרחיה- ציורים כמעין פרחים שהיו במנורה.

כל חלקי המנורה היו עשויים מגוש זהב אחד ולכן כל שלב וכל התקדמות דרשה מחשבה רבה ודיוק מושלם כדי להצליח לשמור מספיק זהב להמשך המלאכה- כך יצא שהמנורה הייתה כלי יפיפה מלא הוד והדר ושהיא גם הייתה חזקה ויציבה כראוי לכלי הנמצא בתוך ההיכל לכבוד ה'. מתוך הפסוקים והסבר חז"ל יוצא שהייתה זו מלאכה כל כך קשה עדי כדי כך שמשה רבנו התקשה בעשייתה והיה צריך עזרה משמיים. משה רבנו היה מתרכז מאוד מאוד ומחכה להוראה מה' מתי להכות בקורנס וברגע שה' אמר לו מיד היה מכה. כך עד שלאט לאט נבנתה ונוצרה לה צורתה המרשימה של המנורה (ע"פ ר' יעקב לבנון).

{לב} וְשִׁשָּׁ֣ה קָנִ֔ים יֹֽצְאִ֖ים מִצִּדֶּ֑יהָ שְׁלֹשָׁ֣ה | קְנֵ֣י מְנֹרָ֗ה מִצִּדָּהּ֙ הָֽאֶחָ֔ד וּשְׁלֹשָׁה֙ קְנֵ֣י מְנֹרָ֔ה מִצִּדָּ֖הּ הַשֵּׁנִֽי:

שישה קנים יוצאים באלכסון מגוף המנורה, שלושה מכל צד.

{לג} שְׁלֹשָׁ֣ה גְ֠בִעִ֠ים מְשֻׁקָּדִ֞ים בַּקָּנֶ֣ה הָֽאֶחָד֘ כַּפְתֹּ֣ר וָפֶ֒רַח֒ וּשְׁלֹשָׁ֣ה גְבִעִ֗ים מְשֻׁקָּדִ֛ים בַּקָּנֶ֥ה הָֽאֶחָ֖ד כַּפְתֹּ֣ר וָפָ֑רַח כֵּ֚ן לְשֵׁ֣שֶׁת הַקָּנִ֔ים הַיֹּֽצְאִ֖ים מִן-הַמְּנֹרָֽה:

שלושה גביעים משוקדים-מצוירים בעיטורים יפים היו בולטים מכל קנה וקנה ולכל קנה היה גם כפתור ופרח מתחת לגביעים, כך בכל ששת קני המנורה.

{לד} וּבַמְּנֹרָ֖ה אַרְבָּעָ֣ה גְבִעִ֑ים מְשֻׁ֨קָּדִ֔ים כַּפְתֹּרֶ֖יהָ וּפְרָחֶֽיהָ:

ובגוף המנורה-הקנה האמצעי היה ארבעה גביעים וכפתורים ופרחים.

{לה} וְכַפְתֹּ֡ר תַּ֩חַת֩ שְׁ֨נֵי הַקָּנִ֜ים מִמֶּ֗נָּה וְכַפְתֹּר֙ תַּ֣חַת שְׁנֵ֤י הַקָּנִים֙ מִמֶּ֔נָּה וְכַפְתֹּ֕ר תַּֽחַת-שְׁנֵ֥י הַקָּנִ֖ים מִמֶּ֑נָּה לְשֵׁ֨שֶׁת֙ הַקָּנִ֔ים הַיֹּֽצְאִ֖ים מִן-הַמְּנֹרָֽה:

ועוד היה בגוף המנורה שלושה כפתורים שמכל כפתור יצאו שני קנים, אחד לכל צד.

גובה המנורה היה 18 טפחים. מספר הגביעים היה 22 ו-9 כפתורים ו-9 פרחים.

{לו} כַּפְתֹּֽרֵיהֶ֥ם וּקְנֹתָ֖ם מִמֶּ֣נָּה יִֽהְי֑וּ כֻּלָּ֛הּ מִקְשָׁ֥ה אַחַ֖ת זָהָ֥ב טָהֽוֹר:

כל המנורה, כולל הכפתורים והקנים- הכל מאותו גוש זהב, מקשה אחת של זהב טהור.

{לז} וְעָשִׂ֥יתָ אֶת-נֵֽרֹתֶ֖יהָ שִׁבְעָ֑ה וְהֶֽעֱלָה֙ אֶת-נֵ֣רֹתֶ֔יהָ וְהֵאִ֖יר עַל-עֵ֥בֶר פָּנֶֽיהָ:

מעל הגביעים, מצווה ה' את משה להכין את נרותיה- כלומר כמעין כוסות בהם שמים את השמן והפתילות ויש לסדר את הפתילות כך שיהיו ששת הנרות פונים לכיוון הנר האמצעי שנמצא בגוף המנורה.

{לח} וּמַלְקָחֶ֥יהָ וּמַחְתֹּתֶ֖יהָ זָהָ֥ב טָהֽוֹר:

כחלק מגוש הזהב ממנו יש להכין את המנורה יש להכין גם מלקחים ומחתות, גם הם מזהב טהור.

מלקחים –           צבתות הנקראות על שם שלוקחים בהם את הפתילות מהשמן ומסדרים אותן להדלקה.

מחתות –            כמעין כלים קטנים הפתוחים מצד אחד ובהם היו אוספים בבוקר את האפר שבנר כשהוא מיטיב את הנרות שדלקו כל הלילה.

בנרות היה נס מיוחד במינו שהנר המערבי היה דולק בלילה ואף נשאר דולק עד לסוף היום שאחריו.

{לט} כִּכַּ֛ר זָהָ֥ב טָה֖וֹר יַֽעֲשֶׂ֣ה אֹתָ֑הּ אֵ֥ת כָּל-הַכֵּלִ֖ים הָאֵֽלֶּה:

משקל כל זהב המנורה כולה היה נקרא 'ככר', והיה צריך שכל המנורה כולל כל הכלים יהיה שווה למשקל זה (רש"י).

{מ} וּרְאֵ֖ה וַֽעֲשֵׂ֑ה בְּתַ֨בְנִיתָ֔ם אֲשֶׁר-אַתָּ֥ה מָרְאֶ֖ה בָּהָֽר: (ס)

וראה כיצד אני מראה לך את תבניתם בהר ועשה אותם אתה אחר כך בדיוק כפי שאני מראה לך בהר.

5.     הציווי על עשיית יריעות המשכן

שמות פרק-כו

למשכן היו מספר כיסויים: יריעות תכלת וארגמן, יריעות עיזים, עורות אילים מאודמים ועורות תחשים.

כיסוי 1: יריעות תכלת וארגמן. מספרן היה 10 יריעות שכל יריעה היה באורך 28 אמה וברוחב של 4 אמות. כל חמש יריעות חוברו בנפרד ונקראו 'מחברת'. את שתי קבוצות היריעות חיברו ביחד בעזרת לולאות תכלת וקרסי זהב שהיו בקצות המחברות.

כיסוי 2: יריעות עיזים. מספרן היה 11 כשכל אחת אורכה 30 אמה ורוחבן 4 אמות. גם פה היו 2 קבוצות של יריעות, באחת 5 יריעות ובשניה 6 יריעות.

החיבור של קבוצות היריעות יצר אורך יריעות שהיה לאורך כל המשכן.

היו עוד שני כיסויים נוספים- עורות אילים מאודמים ועורות תחשים. יש מחלוקת האם הכוונה שהיה מכסה אחד שהיו בו שניהם או שהכוונה אחד של עורות אילים והשני של תחשים.

{א} וְאֶת-הַמִּשְׁכָּ֥ן תַּֽעֲשֶׂ֖ה עֶ֣שֶׂר יְרִיעֹ֑ת שֵׁ֣שׁ מָשְׁזָ֗ר וּתְכֵ֤לֶת וְאַרְגָּמָן֙ וְתֹלַ֣עַת שָׁנִ֔י כְּרֻבִ֛ים מַֽעֲשֵׂ֥ה חֹשֵׁ֖ב תַּֽעֲשֶׂ֥ה אֹתָֽם:

כדי לשמור על בית ה' בכבודו הראוי, בצניעות ובהסתר מצווה ה' לעשות כיסוי לביתו. את היריעות יש להכין מעשר יריעות שבהן 4 סוגי חוטים השזורים זה בזה- 1) שש=פשתן, 2) צמר הצבוע בתכלת, 3) צמר הצבוע בארגמן, 4) צמר הצבוע בתולעת שני – כך יהיו היריעות מרהיבות ביופיין ובגוונים המיוחדים שיש בהן.

בנוסף, במעשה האריגה הייתה חכמה רבה מאוד מכיוון שביריעות היו כרובים- "מעשה חושב"- שמצד אחד היה נראה דמות אריה ומצד שני דמות נשר. דבר זה דרש מבעל המלאכה מחשבה רבה ותכנון מדויק כדי להצליח במלאכתו.

{ב} אֹ֣רֶךְ | הַיְרִיעָ֣ה הָֽאַחַ֗ת שְׁמֹנֶ֤ה וְעֶשְׂרִים֙ בָּֽאַמָּ֔ה וְרֹ֨חַב֙ אַרְבַּ֣ע בָּֽאַמָּ֔ה הַיְרִיעָ֖ה הָֽאֶחָ֑ת מִדָּ֥ה אַחַ֖ת לְכָל-הַיְרִיעֹֽת:

אורך כל יריעה היה גדול מאוד- 28 אמות! רוחב היריעה 4 אמות. דבר זה דרש סבלנות רבה ממי שהיה צריך לארוג את היריעה. גודל זה היה אחיד בין כל יריעות המשכן.

{ג} חֲמֵ֣שׁ הַיְרִיעֹ֗ת תִּֽהְיֶ֨יןָ֙ חֹֽבְרֹ֔ת אִשָּׁ֖ה אֶל-אֲחֹתָ֑הּ וְחָמֵ֤שׁ יְרִיעֹת֙ חֹֽבְרֹ֔ת אִשָּׁ֖ה אֶל-אֲחֹתָֽהּ:

10 היריעות יהיו מחולקות לשתי קבוצות, כאשר בכל קבוצה חמש יריעות. כל חמש יריעות יהיו מחוברות זו לזו.

{ד} וְעָשִׂ֜יתָ לֻֽלְאֹ֣ת תְּכֵ֗לֶת עַ֣ל שְׂפַ֤ת הַיְרִיעָה֙ הָֽאֶחָ֔ת מִקָּצָ֖ה בַּֽחֹבָ֑רֶת וְכֵ֤ן תַּֽעֲשֶׂה֙ בִּשְׂפַ֣ת הַיְרִיעָ֔ה הַקִּ֣יצוֹנָ֔ה בַּמַּחְבֶּ֖רֶת הַשֵּׁנִֽית:

{ה} חֲמִשִּׁ֣ים לֻֽלָאֹ֗ת תַּֽעֲשֶׂה֘ בַּיְרִיעָ֣ה הָֽאֶחָת֒ וַֽחֲמִשִּׁ֣ים לֻֽלָאֹ֗ת תַּֽעֲשֶׂה֙ בִּקְצֵ֣ה הַיְרִיעָ֔ה אֲשֶׁ֖ר בַּמַּחְבֶּ֣רֶת הַשֵּׁנִ֑ית מַקְבִּילֹת֙ הַלֻּ֣לָאֹ֔ת אִשָּׁ֖ה אֶל-אֲחֹתָֽהּ:

בשתי קבוצות היריעות יש לעשות 50 לולאות תכלת הנמצאות ביריעות הקיצוניות ושיהיו מכוונות בדיוק זו מול זו.

{ו} וְעָשִׂ֕יתָ חֲמִשִּׁ֖ים קַרְסֵ֣י זָהָ֑ב וְחִבַּרְתָּ֙ אֶת-הַיְרִיעֹ֜ת אִשָּׁ֤ה אֶל-אֲחֹתָהּ֙ בַּקְּרָסִ֔ים וְהָיָ֥ה הַמִּשְׁכָּ֖ן אֶחָֽד:

כדי לחבר את 2 הקבוצות יש להכין 50 קרסי זהב שיחברו את היריעות לכדי יריעה אחת גדולה בגודל 40 אמה על 28 אמה. נשים לב שהקרסים כאן עשויים זהב. תמיד, במשכן ככל שיותר מתקרבים על הפנים כך איכות החומרים ויופים עולה. בהמשך נראה שביריעות העיזים הקרסים יהיו משל נחושת.

יוצא אם כן שהיריעות היו מונחות אורכן על רוחבו של המשכן ורוחבן על אורכו של משכן. שהמשכן רוחבו 10 אמות וגובהו 10 אמות, אורך היריעות שהיה 28 אמה כיסה את 10 האמות האמצעיות, עוד אמה מכל צד לכיסוי רוחב הקרשים, נותרו 16 אמות לכיסוי גובה המשכן- כלומר 8 אמות כיסו כל צד, מה שכמובן יצר ש-2 האמות התחתונות של הקרשים נותרו גלויות. בנוסף אורכו של המשכן 30 אמה- כלומר, 30 מתוך 40 האמות של רוחב היריעות כיסו את גג המשכן, עוד אמה לרוחב הקרשים שבכניסה למשכן ועוד אמה לכיסוי רוחב הקרשים שמאחור, במערב. נותרו 8 אמות לכסות את גובה הקרשים שבמערב וגם פה נותרו 2 אמות התחתונות של הקרשים שבמערב גלויות.

{ז} וְעָשִׂ֨יתָ֙ יְרִיעֹ֣ת עִזִּ֔ים לְאֹ֖הֶל עַל-הַמִּשְׁכָּ֑ן עַשְׁתֵּֽי-עֶשְׂרֵ֥ה יְרִיעֹ֖ת תַּֽעֲשֶׂ֥ה אֹתָֽם:

מעל יריעות המשכן יש להכין 11 יריעות אך לא מצמר כבשים אלא מצמר עיזים.

{ח} אֹ֣רֶךְ | הַיְרִיעָ֣ה הָֽאַחַ֗ת שְׁלֹשִׁים֙ בָּֽאַמָּ֔ה וְרֹ֨חַב֙ אַרְבַּ֣ע בָּֽאַמָּ֔ה הַיְרִיעָ֖ה הָֽאֶחָ֑ת מִדָּ֣ה אַחַ֔ת לְעַשְׁתֵּ֥י עֶשְׂרֵ֖ה יְרִיעֹֽת:

אורך כל יריעה כאן יהיה קצת יותר ארוך- 30 אמה אורך על 4 אמות רוחב- כך כל אחת מתוך 11 היריעות. כך יצא שכאשר הניח את אורך היריעות על רוחב המשכן היו עשר אמות לאמצע, עוד 2 אמות לכיסוי עובי הקרשים ועוד 18 לכיסוי הצדדים- כלומר 9 אמות לכל צד. כך, בתחתית הקרשים, אמה אחת מתוך השתים הגלויות כוסתה אף היא.

{ט} וְחִבַּרְתָּ֞ אֶת-חֲמֵ֤שׁ הַיְרִיעֹת֙ לְבָ֔ד וְאֶת-שֵׁ֥שׁ הַיְרִיעֹ֖ת לְבָ֑ד וְכָֽפַלְתָּ֙ אֶת-הַיְרִיעָ֣ה הַשִּׁשִּׁ֔ית אֶל-מ֖וּל פְּנֵ֥י הָאֹֽהֶל:

גם פה יש לחלק את היריעות ל-2 קבוצות- 5 יריעות בקבוצה אחת ובקבוצה השניה 6 יריעות. חצי מתוך היריעה העודפת יהיה כמעין כיסוי על הכניסה לאוהל המשכן- יוצא שמאחור, שתי האמות הגלויות שבתחתית הקרשים כוסו לגמרי.

{י} וְעָשִׂ֜יתָ חֲמִשִּׁ֣ים לֻֽלָאֹ֗ת עַ֣ל שְׂפַ֤ת הַיְרִיעָה֙ הָֽאֶחָ֔ת הַקִּֽיצֹנָ֖ה בַּֽחֹבָ֑רֶת וַֽחֲמִשִּׁ֣ים לֻֽלָאֹ֗ת עַ֚ל שְׂפַ֣ת הַיְרִיעָ֔ה הַֽחֹבֶ֖רֶת הַשֵּׁנִֽית:

{יא} וְעָשִׂ֛יתָ קַרְסֵ֥י נְחֹ֖שֶׁת חֲמִשִּׁ֑ים וְהֵֽבֵאתָ֤ אֶת-הַקְּרָסִים֙ בַּלֻּ֣לָאֹ֔ת וְחִבַּרְתָּ֥ אֶת-הָאֹ֖הֶל וְהָיָ֥ה אֶחָֽד:

גם פה יש לעשות חמישים לולאות אחת מול השניה בשתי קצוות קבוצות היריעות ולחבר אותן בעזרת 50 קרסי נחושת התופסים בלולאות ומחברים את כיסוי המשכן לחתיכה אחת.

{יב} וְסֶ֨רַח֙ הָֽעֹדֵ֔ף בִּֽירִיעֹ֖ת הָאֹ֑הֶל חֲצִ֤י הַיְרִיעָה֙ הָֽעֹדֶ֔פֶת תִּסְרַ֕ח עַ֖ל אֲחֹרֵ֥י הַמִּשְׁכָּֽן:

כמו שאמרנו, נותרו לנו מצד מערב, בצד "האחורי" של המשכן שתי אמות גלויות של קרשי המשכן. חצי מתוך היריעה העודפת שביריעות העיזים יהיה כמעין כיסוי על הכניסה לאוהל המשכן- יוצא שמאחור, שתי האמות הגלויות שבתחתית הקרשים כוסו לגמרי.

{יג} וְהָֽאַמָּ֨ה מִזֶּ֜ה וְהָֽאַמָּ֤ה מִזֶּה֙ בָּֽעֹדֵ֔ף בְּאֹ֖רֶךְ יְרִיעֹ֣ת הָאֹ֑הֶל יִהְיֶ֨ה סָר֜וּחַ עַל-צִדֵּ֧י הַמִּשְׁכָּ֛ן מִזֶּ֥ה וּמִזֶּ֖ה לְכַסֹּתֽוֹ:

ועוד, אמה מכל צד שבעודף יריעות העיזים יכסו עוד אמה אחת שהייתה גלויה בצידי המשכן.

{יד} וְעָשִׂ֤יתָ מִכְסֶה֙ לָאֹ֔הֶל עֹרֹ֥ת אֵילִ֖ם מְאָדָּמִ֑ים וּמִכְסֵ֛ה עֹרֹ֥ת תְּחָשִׁ֖ים מִלְמָֽעְלָה: (פ)

ועוד, יש להוסיף יריעות גדולות של עורות אילים מאודמים ועורות תחשים בגודל 30 אמה על 10 אמות שיכסו את גג המשכן. נחלקו חז"ל האם הכוונה שיהיו 2 יריעות נפרדות זו על זו או שתהיה יריעה אחת המורכבת משני הסוגים יחד.

מהו התחש?

רש"י מלמד אותנו שהייתה זו חיה מיוחדת שה' זימן כדי שבה יכבדו את ביתו. חיה זו הייתה רק לאותו זמן במדבר ומאז אינה עוד בעולם. חיה זו הייתה מיוחדת ויפיפיה ובעלת צבעים רבים.

6.     הציווי על עשיית קרשי המשכן

הקרשים היו מקיפים את המשכן. אורכן (גובה)- 10 אמות ורוחבן- אמה וחצי. בתחתית כל קרש היו 2 בליטות הנקראות 'ידות'. סה"כ, הקיפו את המשכן 48 קרשים, 20 בדרום, 20 בצפון ו-8 במערב (כולל הקרשים שבזויות-המקצועות). לכל קרש היו שני מושבים מכסף שבהם היה מונח והם נקראו 'אדנים', סה"כ 96 אדנים. את הקרשים חיברו זה לזה בעזרת 'בריחים'. היו 5 בריחים בכל צד, שנים למעלה ושנים למטה ועוד אחד חמישי שהיה נכנס בתוך עובי הקרשים. ארבעת הבריחים היו נכנסים בטבעות שהיו מורכבות על כל קרש. בנוסף, בחלקם העליון היה חריץ וכל שני חריצים נתפסו בעזרת טבעת.

{טו}  רביעי  וְעָשִׂ֥יתָ אֶת-הַקְּרָשִׁ֖ים לַמִּשְׁכָּ֑ן עֲצֵ֥י שִׁטִּ֖ים עֹֽמְדִֽים:

את הקרשים למשכן יש לעשות מעצי שיטים ובאופן שיעמדו ולא ישכבו.

{טז} עֶ֥שֶׂר אַמּ֖וֹת אֹ֣רֶךְ הַקָּ֑רֶשׁ וְאַמָּה֙ וַֽחֲצִ֣י הָֽאַמָּ֔ה רֹ֖חַב הַקֶּ֥רֶשׁ הָֽאֶחָֽד:

כל קרש אורכו 10 אמות ורוחבו אמה וחצי. מכאן למדנו שגובה המשכן היה 10 אמות ושאורכו היה אמה וחצי כפול 20 קרשים, כלומר 30 אמה אורך המשכן.

{יז} שְׁתֵּ֣י יָד֗וֹת לַקֶּ֨רֶשׁ֙ הָאֶחָ֔ד מְשֻׁ֨לָּבֹ֔ת אִשָּׁ֖ה אֶל-אֲחֹתָ֑הּ כֵּ֣ן תַּֽעֲשֶׂ֔ה לְכֹ֖ל קַרְשֵׁ֥י הַמִּשְׁכָּֽן:

בתחתית הקרשים יש לחרוץ כמעין 2 ידות=בליטות לכל קרש. 3/4 אמה באמצע הקרש הייתה חתוכה ובצדדים קצת יותר משליש אמה בכל קצה של הקרש שנשאר אך גם הוא נחתך מעט בצידו הפנימי והחיצוני כדי לאפשר כניסה טובה לתוך האדנים. הידות הללו צריכות להיות מדויקות ביותר ושוות זו מול זו על מנת לשמור על קו ישר לאורך כל הקיר שנוצר בעזרת הקרשים.

{יח} וְעָשִׂ֥יתָ אֶת-הַקְּרָשִׁ֖ים לַמִּשְׁכָּ֑ן עֶשְׂרִ֣ים קֶ֔רֶשׁ לִפְאַ֖ת נֶ֥גְבָּה תֵימָֽנָה:

{יט} וְאַרְבָּעִים֙ אַדְנֵי-כֶ֔סֶף תַּֽעֲשֶׂ֕ה תַּ֖חַת עֶשְׂרִ֣ים הַקָּ֑רֶשׁ שְׁנֵ֨י אֲדָנִ֜ים תַּֽחַת-הַקֶּ֤רֶשׁ הָֽאֶחָד֙ לִשְׁתֵּ֣י יְדֹתָ֔יו וּשְׁנֵ֧י אֲדָנִ֛ים תַּֽחַת-הַקֶּ֥רֶשׁ הָֽאֶחָ֖ד לִשְׁתֵּ֥י יְדֹתָֽיו:

{כ} וּלְצֶ֧לַע הַמִּשְׁכָּ֛ן הַשֵּׁנִ֖ית לִפְאַ֣ת צָפ֑וֹן עֶשְׂרִ֖ים קָֽרֶשׁ:

{כא} וְאַרְבָּעִ֥ים אַדְנֵיהֶ֖ם כָּ֑סֶף שְׁנֵ֣י אֲדָנִ֗ים תַּ֚חַת הַקֶּ֣רֶשׁ הָֽאֶחָ֔ד וּשְׁנֵ֣י אֲדָנִ֔ים תַּ֖חַת הַקֶּ֥רֶשׁ הָֽאֶחָֽד:

לצד נגבה תימנה, כלומר דרום המשכן יש לעשות 20 קרשים. כמו כן יש לעשות לצלע הנגדית- צפון. מתחת הקרשים יש לשים 40 אדנים העשויים מכסף כאשר כל שני אדנים נמצאים תחת קרש אחד תופסים את שתי ידותיו.

{כב} וּלְיַרְכְּתֵ֥י הַמִּשְׁכָּ֖ן יָ֑מָּה תַּֽעֲשֶׂ֖ה שִׁשָּׁ֥ה קְרָשִֽׁים:

{כג} וּשְׁנֵ֤י קְרָשִׁים֙ תַּֽעֲשֶׂ֔ה לִמְקֻצְעֹ֖ת הַמִּשְׁכָּ֑ן בַּיַּרְכָתָֽיִם:

ולסוף המשכן הנמצא בצד ימה הלא הוא מערב יש לעשות 6 קרשים ובנוסף להם 2 קרשים נוספים שיהיו במקצועות, כלומר, בזויות. אמה מתוך רוחב הקרשים הללו הייתה מול קירות המשכן שבצדדים ועוד חצי אמה הייתה כחלק מחלל המשכן כדי להשלימו ל-10 אמות רוחב.

{כד} וְיִהְי֣וּ תֹֽאֲמִם֘ מִלְּמַ֒טָּה֒ וְיַחְדָּ֗ו יִהְי֤וּ תַמִּים֙ עַל-רֹאשׁ֔וֹ אֶל-הַטַּבַּ֖עַת הָֽאֶחָ֑ת כֵּ֚ן יִהְיֶ֣ה לִשְׁנֵיהֶ֔ם לִשְׁנֵ֥י הַמִּקְצֹעֹ֖ת יִֽהְיֽוּ:

ויהיו הקרשים מתאימים זה לזה מלמטה, כלומר, ללא הפרש בין הקרשים וגם שלא יבלטו מבחוץ אלא יכסו את האדנים. וגם, בחלק העליון של הקרשים יש להקפיד שיהיו תואמים זה לזה כך שבכל קרש יהיה 2 חריצים ברוחבו העליון בעובי של טבעת וכך היו נתפסים גם בחלקם העליון, כן יהיה לשני הקרשים שבמקצועות-הזוויות שבמשכן.

{כה} וְהָיוּ֙ שְׁמֹנָ֣ה קְרָשִׁ֔ים וְאַדְנֵיהֶ֣ם כֶּ֔סֶף שִׁשָּׁ֥ה עָשָׂ֖ר אֲדָנִ֑ים שְׁנֵ֣י אֲדָנִ֗ים תַּ֚חַת הַקֶּ֣רֶשׁ הָֽאֶחָ֔ד וּשְׁנֵ֣י אֲדָנִ֔ים תַּ֖חַת הַקֶּ֥רֶשׁ הָֽאֶחָֽד:

גם בצד המערבי, יש 8 קרשים עם 16 אדנים מכסף, 2 אדנים תחת כל קרש.

{כו} וְעָשִׂ֥יתָ בְרִיחִ֖ם עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים חֲמִשָּׁ֕ה לְקַרְשֵׁ֥י צֶֽלַע-הַמִּשְׁכָּ֖ן הָֽאֶחָֽד:

{כז} וַֽחֲמִשָּׁ֣ה בְרִיחִ֔ם לְקַרְשֵׁ֥י צֶֽלַע-הַמִּשְׁכָּ֖ן הַשֵּׁנִ֑ית וַֽחֲמִשָּׁ֣ה בְרִיחִ֗ם לְקַרְשֵׁי֙ צֶ֣לַע הַמִּשְׁכָּ֔ן לַיַּרְכָתַ֖יִם יָֽמָּה:

{כח} וְהַבְּרִ֥יחַ הַתִּיכֹ֖ן בְּת֣וֹךְ הַקְּרָשִׁ֑ים מַבְרִ֕חַ מִן-הַקָּצֶ֖ה אֶל-הַקָּצֶֽה:

ועוד, לחיזוק עמידת הקרשים ה' מצווה לעשות בריחים מעצי שיטים לקרשי המשכן. לכל אחד מהקירות 5 בריחים. בכל קיר היו 4 בריחים, עליונים המורכבים משני בריחים שאורך כל אחד מהם 15 אמה בצפון ובדרום, ובמערב אורך כל אחד מהם היה 6 אמות. ותחתונים המורכבים משני בריחים שאף הם אורכם 15 אמה בצפון ובדרום ובמערב גם כן, 6 אמות. ועוד, היה בריח אחד הנמצא בתוך עובי הקרשים ומגיע מן הקצה אל הקצה השני של אותו הקיר, בצפון ובדרום היה אורכו 30 אמה ובמערב 12 אמות. לכל קרש היו 2 טבעות שהחזיקו אותו והיו מכוונות זו מול זו והיו מחולקות בצורה מסודרת בגובה הקרשים.

{כט} וְאֶת-הַקְּרָשִׁ֞ים תְּצַפֶּ֣ה זָהָ֗ב וְאֶת-טַבְּעֹֽתֵיהֶם֙ תַּֽעֲשֶׂ֣ה זָהָ֔ב בָּתִּ֖ים לַבְּרִיחִ֑ם וְצִפִּיתָ֥ אֶת-הַבְּרִיחִ֖ם זָהָֽב:

את קרשים למשכן, הבריחים ואת הטבעות המחזיקות את הבריחים ציפו בזהב. אמנם, בבריחים ציפוי הזהב היה שונה מבדרך כלל. בתוך כל טבעת היו כמעין צינורות זהב שהיו בדיוק בעובי הבריחים וכאשר היו מכניסים את הבריחים ל"צינורות" הללו היה יוצא שהבריחים מצופים בפועל בזהב.

כל הטבעות וה"צינורות" לבריחי הקרשים לא היו נראים מבפנים אלא היו מחוץ למשכן ותוך המשכן היה חלק.

{ל} וַֽהֲקֵֽמֹתָ֖ אֶת-הַמִּשְׁכָּ֑ן כְּמִ֨שְׁפָּט֔וֹ אֲשֶׁ֥ר הָרְאֵ֖יתָ בָּהָֽר: (ס)

ואת המשכן תקים בבת אחת ולא תבנה חלקים חלקים. כלומר, לאחר שתסיים לבנותו תקים אותו כפי אשר אלמדך בהר את סדר הקמתו.

אם נשים לב, הייתה זו מלאכה מורכבת וקשה במיוחד. חשיבות מאוד גדולה הייתה להקפדה ולדיוק המוחלט במידות של הקרשים כדי שכל החלקים יתאימו זה לזה ושלא יהיו רווחים בין הקרשים וגם כמובן כדי שהקרשים יהיו יציבים וחזקים. כל זה נעשה לכבוד ולתפארת לפני ה', כדי שיהיה ביתו יציב וחזק ואף יפה ונאה.

נזכר בפס' ט"ו- התורה כתבה "ועשית את הקרשים..."- למה דווקא בה"א הידיעה?

אלא, שיעקב אבינו צפה כבר במצרים שעתידים בניו להצטוות על מלאכת המשכן. על כן ציווה את בניו- כאשר תצאו ממצרים תקחו אתכם את עצי השיטים כדי שיהיו מזומנים בידכם למלאכת המשכן. דבר זה חיזק את בני ישראל כשהיו בשעבוד מצרים, בכל פעם שהרגישו את כובד השעבוד היו מביטים בעצים ונזכרים בדברי זקנם יעקב אבינו שאמר שהם עתידים לצאת ולבנות את המשכן לה'. כמה ציפו וחיכו לזכות להגיע אל הרגע הגדול שיזכו לבנות ממש את המשכן- בית לה'!

7.     הציווי על עשיית הפרוכת והמסך

{לא}  חמישי  וְעָשִׂ֣יתָ פָרֹ֗כֶת תְּכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֣שׁ מָשְׁזָ֑ר מַֽעֲשֵׂ֥ה חשֵׁ֛ב יַֽעֲשֶׂ֥ה אֹתָ֖הּ כְּרֻבִֽים:

וכדי להבדיל בין קודש הקודשים לבין הקודש תעשו פרוכת-מעין פרגוד/וילון שיהיה עשוי מחוט צמר הצבוע בתכלת, חוט צמר הצבוע בארגמן, חוט צמר הצבוע בתולעת שני וחוט פשתן שכל אחד מהם מורכב מ-6 חוטים של אותו המין. אותם תעשה מעשה חושב- כלומר שיהיו 2 ציורים שונים משני צידי הפרוכת, והצורות יהיו של כרובים כלומר כמעין דמויות.

{לב} וְנָֽתַתָּ֣ה אֹתָ֗הּ עַל-אַרְבָּעָה֙ עַמּוּדֵ֣י שִׁטִּ֔ים מְצֻפִּ֣ים זָהָ֔ב וָֽוֵיהֶ֖ם זָהָ֑ב עַל-אַרְבָּעָ֖ה אַדְנֵי-כָֽסֶף:

את הפרוכת יש לתת על גבי 4 עמודי שיטים שמצופים בזהב. לעמודים אלו יש בראשם ווין שיחזיקו את הפרוכת ובבסיסם יהיו 4 אדנים עשויים כסף.

{לג} וְנָֽתַתָּ֣ה אֶת-הַפָּרֹ֘כֶת֘ תַּ֣חַת הַקְּרָסִים֒ וְהֵֽבֵאתָ֥ שָׁ֨מָּה֙ מִבֵּ֣ית לַפָּרֹ֔כֶת אֵ֖ת אֲר֣וֹן הָֽעֵד֑וּת וְהִבְדִּילָ֤ה הַפָּרֹ֨כֶת֙ לָכֶ֔ם בֵּ֣ין הַקֹּ֔דֶשׁ וּבֵ֖ין קֹ֥דֶשׁ הַקֳּדָשִֽׁים:

את הפרוכת יש לשים במקום מדויק- מתחת לקרסי יריעות המשכן שהיו בשליש המשכן. שם, יש להכניס את ארון העדות. והפרוכת תהיה מבדילה עבורנו בין הקודש לבין קודש הקודשים. יש הבדל בין המקום בו נמצא המלך לבדו לבין המקום בו נמצא המלך עם העם. לכן, יש הפרדה בין מקום קודש הקודשים בו ה' מדבר אל משה, לבין הקודש, בו כל הכהנים עובדים ונמצאים. אמנם, גם בין החצר לבין הקודש יש הבדל מכיוון שגם בין המקום בו נמצא העם לבין המקום בו נמצאים משרתי ה' הכהנים צריך להיות נפרד זה מזה.

{לד} וְנָֽתַתָּ֙ אֶת-הַכַּפֹּ֔רֶת עַ֖ל אֲר֣וֹן הָֽעֵדֻ֑ת בְּקֹ֖דֶשׁ הַקֳּדָשִֽׁים:

{לה} וְשַׂמְתָּ֤ אֶת-הַשֻּׁלְחָן֙ מִח֣וּץ לַפָּרֹ֔כֶת וְאֶת-הַמְּנֹרָה֙ נֹ֣כַח הַשֻּׁלְחָ֔ן עַ֛ל צֶ֥לַע הַמִּשְׁכָּ֖ן תֵּימָ֑נָה וְהַ֨שֻּׁלְחָ֔ן תִּתֵּ֖ן עַל-צֶ֥לַע צָפֽוֹן:

בנוסף, יש לתת את הכפורת על גבי ארון העדות שבקודש הקודשים. כל זה כלפי פנים.

כלפי חוץ, יש לשים בעשר האמות הקרובות אל הפרוכת את השולחן. הוא יהיה בצד הצפוני של המשכן ומולו בצד הדרומי תהיה המנורה.

{לו} וְעָשִׂ֤יתָ מָסָךְ֙ לְפֶ֣תַח הָאֹ֔הֶל תְּכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֣שׁ מָשְׁזָ֑ר מַֽעֲשֵׂ֖ה רֹקֵֽם:

ולכל האוהל יש לעשות מסך שיהיה בכניסה, בפתח. גם המסך יהיה עשוי מחוט צמר הצבוע בתכלת, חוט צמר הצבוע בארגמן, חוט צמר הצבוע בתולעת שני וחוט פשתן שכל אחד מהם מורכב מ-6 חוטים של אותו המין. אך אותו תעשה מעשה רוקם, כלומר, מעשה מחט שיוצר את אותו הציור משני הצדדים.

{לז} וְעָשִׂ֣יתָ לַמָּסָ֗ךְ חֲמִשָּׁה֙ עַמּוּדֵ֣י שִׁטִּ֔ים וְצִפִּיתָ֤ אֹתָם֙ זָהָ֔ב וָֽוֵיהֶ֖ם זָהָ֑ב וְיָֽצַקְתָּ֣ לָהֶ֔ם חֲמִשָּׁ֖ה אַדְנֵ֥י נְחֹֽשֶׁת: (ס)

למסך, בשונה מהפרוכת יש לעשות 5 עמודי שיטים מצופים זהב, ויעמוד בעזרת 5 אדני נחושת היצוקים בתחתיתו. כמו בפרוכת, גם למסך יהיה בראשו ווים מזהב בהם יהיה תלוי.

אם כן, יש כמה הבדלים בין הפרוכת לבין המסך:

	פרוכת	מסך
כיצד עשוי?	מעשה חושב	מעשה רוקם
ממה עשויים הווים?	זהב	זהב
על כמה עמודים תלוי?	4	5
ממה עשויים העמודים?	שיטים מצופים זהב	שיטים מצופים זהב
על מה עומדים העמודים?	אדני כסף	אדני נחושת
בין מה למה מבדיל?	בין הקודש לבין קודש הקודשים	בין חצר המשכן לבין הקודש

 

8.     הציווי על עשיית מזבח העולה

שמות פרק-כז

{א}  שישי  וְעָשִׂ֥יתָ אֶת-הַמִּזְבֵּ֖חַ עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים חָמֵשׁ֩ אַמּ֨וֹת אֹ֜רֶךְ וְחָמֵ֧שׁ אַמּ֣וֹת רֹ֗חַב רָב֤וּעַ יִֽהְיֶה֙ הַמִּזְבֵּ֔חַ וְשָׁלֹ֥שׁ אַמּ֖וֹת קֹֽמָתֽוֹ:

את המזבח תעשה מעצי שיטים. שטחו 5 אמות אורך על 5 אמות רוחב וגובהו יהיה משפת הסובב ולמעלה 3 אמות.

{ב} וְעָשִׂ֣יתָ קַרְנֹתָ֗יו עַ֚ל אַרְבַּ֣ע פִּנֹּתָ֔יו מִמֶּ֖נּוּ תִּהְיֶ֣יןָ קַרְנֹתָ֑יו וְצִפִּיתָ֥ אֹת֖וֹ נְחֹֽשֶׁת:

למזבח יהיה 4 קרניים-בליטות בארבע פינותיו, וארבע הפינות יהיו מאותו "גוש" עץ של המזבח ולא שיעשם לבדם ואחר כך יחבר אותם. את כל המזבח יש לצפות נחושת.

{ג} וְעָשִׂ֤יתָ סִּֽירֹתָיו֙ לְדַשְּׁנ֔וֹ וְיָעָיו֙ וּמִזְרְקֹתָ֔יו וּמִזְלְגֹתָ֖יו וּמַחְתֹּתָ֑יו לְכָל-כֵּלָ֖יו תַּֽעֲשֶׂ֥ה נְחֹֽשֶׁת:

גם את כל כליו יש להכין מנחושת:

סירותיו – צורת סיר כדי לאסוף בעזרתה את האפר מעל המזבח.

יעיו – מגרפה שאיתה אוספים את האפר שנצבר על גבי המזבח.

מזרקותיו – כלי לקיבול דם הקרבות.

מזלגותיו – כמו מזלג שלנו, המשמש להפיכת החלבים/הבשר שע"ג המערכה כדי שהבשר ימהר להישרף.

מחתותיו – כלי שאיתו אפשר לאסוף את הגחלים מעל המזבח ולהעביר אותם למזבח הקטורת.

{ד} וְעָשִׂ֤יתָ לּוֹ֙ מִכְבָּ֔ר מַֽעֲשֵׂ֖ה רֶ֣שֶׁת נְחֹ֑שֶׁת וְעָשִׂ֣יתָ עַל-הָרֶ֗שֶׁת אַרְבַּע֙ טַבְּעֹ֣ת נְחֹ֔שֶׁת עַ֖ל אַרְבַּ֥ע קְצוֹתָֽיו:

למזבח יש להכין מעין רשת עשויה נחושת שבארבע קצותיה יש 4 טבעות נחושת. חז"ל לומדים שהמכבר היה בסוף 3 אמות הנמוכות של המזבח.

{ה} וְנָֽתַתָּ֣ה אֹתָ֗הּ תַּ֛חַת כַּרְכֹּ֥ב הַמִּזְבֵּ֖חַ מִלְּמָ֑טָּה וְהָֽיְתָ֣ה הָרֶ֔שֶׁת עַ֖ד חֲצִ֥י הַמִּזְבֵּֽחַ:

בתחתית 3 האמות הגבוהות של המזבח יש לגלף עיטורים בעץ הנקראים 'כרכוב'. את המכבר יש לשים מתחת לכרכוב המזבח כך שרשת הכרכוב תגיע לחצי מגובה המזבח.

{ו} וְעָשִׂ֤יתָ בַדִּים֙ לַמִּזְבֵּ֔חַ בַּדֵּ֖י עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים וְצִפִּיתָ֥ אֹתָ֖ם נְחֹֽשֶׁת:

{ז} וְהוּבָ֥א אֶת-בַּדָּ֖יו בַּטַּבָּעֹ֑ת וְהָי֣וּ הַבַּדִּ֗ים עַל-שְׁתֵּ֛י צַלְעֹ֥ת הַמִּזְבֵּ֖חַ בִּשְׂאֵ֥ת אֹתֽוֹ:

למזבח יש להכין 2 בדים=מוטות מעצי שיטים שיכנסו בטבעות הנחושת שבמכבר ולצפותם נחושת. מוטות אלו יהיו ב-2 צלעות-צידי המזבח כדי שיהיה אפשר לשאת אותו.

{ח} נְב֥וּב לֻחֹ֖ת תַּֽעֲשֶׂ֣ה אֹת֑וֹ כַּֽאֲשֶׁ֨ר הֶרְאָ֥ה אֹֽתְךָ֛ בָּהָ֖ר כֵּ֥ן יַֽעֲשֽׂוּ: (ס)

את המזבח יש לעשות חלול. את החלל הזה ימלאו עפר בכל פעם כשיעצרו ויקימו את המשכן (ומכאן שמו הנוסף- 'מזבח אדמה').

כפי שאמרנו, ה' שוכן בקרבנו ובזכות כך מכפר על עוונותינו. על המזבח יקריבו את קרבנות בני ישראל, קרבנות יחיד וקרבנות ציבור. קרבנות אלו באים כדי לכפר על עוונותינו. וכיצד היא הכפרה? כשאדם מביא קרבן לה' הוא חוזר בתשובה על מעשיו הרעים והמקולקלים ובזכות תשובתו הקרבן מתקבל לרצון לפני ה' ומכפר לו על חטאיו.

בני ישראל הבינו מה תפקידו של המזבח וציפו מאוד לבנייתו ולהכנתו (אברבנאל)- כך יוכלו לעמול ולתקן את כל חטאיהם, הם שמחו מאוד על הזכות לבנות את המזבח.

9.     הציווי על עשיית קלעי החצר

{ט}  שביעי  וְעָשִׂ֕יתָ אֵ֖ת חֲצַ֣ר הַמִּשְׁכָּ֑ן לִפְאַ֣ת נֶֽגֶב-תֵּ֠ימָ֠נָה קְלָעִ֨ים לֶֽחָצֵ֜ר שֵׁ֣שׁ מָשְׁזָ֗ר מֵאָ֤ה בָֽאַמָּה֙ אֹ֔רֶךְ לַפֵּאָ֖ה הָֽאֶחָֽת:

את חצר המשכן מקיפים בקלעים שהיו כמעין מחיצה וגדר מרשת העשויה פשתן והקיפה את כל חצר המשכן וצורתם הייתה כמו ציורים (הכתב והקבלה). בצד דרום יהיה אורך החצר 100 אמה. מטרת הקלעים היא לעצור רוחות, חול ואבק, וכמובן לכבוד ה' וכדי להבדיל בין מחנה שכינה למחנה לוויה, כמו שראינו אצל המסך של המשכן.

{י} וְעַמֻּדָ֣יו עֶשְׂרִ֔ים וְאַדְנֵיהֶ֥ם עֶשְׂרִ֖ים נְחֹ֑שֶׁת וָוֵ֧י הָֽעַמֻּדִ֛ים וַֽחֲשֻֽׁקֵיהֶ֖ם כָּֽסֶף:

{יא} וְכֵ֨ן לִפְאַ֤ת צָפוֹן֙ בָּאֹ֔רֶךְ קְלָעִ֖ים מֵ֣אָה אֹ֑רֶךְ (ועמדו) וְעַמּוּדָ֣יו עֶשְׂרִ֗ים וְאַדְנֵיהֶ֤ם עֶשְׂרִים֙ נְחֹ֔שֶׁת וָוֵ֧י הָֽעַמֻּדִ֛ים וַֽחֲשֻֽׁקֵיהֶ֖ם כָּֽסֶף:

גם צד צפון יהיה כמו צד דרום- 100 אמה. לכל צד 20 עמודים מעצי שיטים להם 20 אדני נחושת. לכל עמוד יהיה בראשו וו העשוי מכסף שעליו יתלו הקלעים. בשונה מקרשי המשכן עצמו העמודים של החצר יהיו במרחק של 5 אמות זה מזה. בנוסף, כל העמודים היו בעלי חישוקי כסף- כלומר, חוטים של כסף שמקיפים אותם סביב.

{יב} וְרֹ֤חַב הֶֽחָצֵר֙ לִפְאַת-יָ֔ם קְלָעִ֖ים חֲמִשִּׁ֣ים אַמָּ֑ה עַמֻּֽדֵיהֶ֣ם עֲשָׂרָ֔ה וְאַדְנֵיהֶ֖ם עֲשָׂרָֽה:

מצד מערב, רוחב החצר יהיה 50 אמה. לשם כך יכינו 10 עמודים ו-10 אדנים.

{יג} וְרֹ֣חַב הֶֽחָצֵ֗ר לִפְאַ֛ת קֵ֥דְמָה מִזְרָ֖חָה חֲמִשִּׁ֥ים אַמָּֽה:

מצד מזרח גם כן יש 50 אמה, אך כאן יש להכין מקום לפתח חצר המשכן, על כן:

{יד} וַֽחֲמֵ֨שׁ עֶשְׂרֵ֥ה אַמָּ֛ה קְלָעִ֖ים לַכָּתֵ֑ף עַמֻּֽדֵיהֶ֣ם שְׁלֹשָׁ֔ה וְאַדְנֵיהֶ֖ם שְׁלֹשָֽׁה:

{טו} וְלַכָּתֵף֙ הַשֵּׁנִ֔ית חֲמֵ֥שׁ עֶשְׂרֵ֖ה קְלָעִ֑ים עַמֻּֽדֵיהֶ֣ם שְׁלֹשָׁ֔ה וְאַדְנֵיהֶ֖ם שְׁלֹשָֽׁה:

בכל קצה של צד מזרח, דהיינו בפינה הדרום מזרחית ובפינה הצפון מזרחית יהיו 3 עמודים עם 3 אדנים הַפְּרוּשִׂים במרחק 5 אמות זה מזה- סה"כ 15 אמה בכל צד מה שאומר שנותרו 20 אמה פתוחים בהם יציבו את מסך שער החצר:

{טז} וּלְשַׁ֨עַר הֶֽחָצֵ֜ר מָסָ֣ךְ | עֶשְׂרִ֣ים אַמָּ֗ה תְּכֵ֨לֶת וְאַרְגָּמָ֜ן וְתוֹלַ֧עַת שָׁנִ֛י וְשֵׁ֥שׁ מָשְׁזָ֖ר מַֽעֲשֵׂ֣ה רֹקֵ֑ם עַמֻּֽדֵיהֶ֣ם אַרְבָּעָ֔ה וְאַדְנֵיהֶ֖ם אַרְבָּעָֽה:

במרכז הצד המזרחי יציבו את מסך שער החצר. אורכו 20 אמה והוא עשוי מחוטי צמר הצבועים בתכלת, ארגמן ותולעת שני ואיתם חוט פשתן. מסך זה יהיה מעשה רוקם- כלומר שבכל צד של המסך מופיע אותו הציור. המסך היה תלוי, כמו שער קלעי החצר בעזרת 4 עמודים היושבים על 4 אדני נחושת.

{יז}  מפטיר  כָּל-עַמּוּדֵ֨י הֶֽחָצֵ֤ר סָבִיב֙ מְחֻשָּׁקִ֣ים כֶּ֔סֶף וָֽוֵיהֶ֖ם כָּ֑סֶף וְאַדְנֵיהֶ֖ם נְחֹֽשֶׁת:

כל העמודים של החצר היו בעלי חוטי כסף המעטרים אותם מסביב, בראשם ווים המחזיקים את הקלעים העשויים מכסף והם יושבים ויציבים בעזרת אדנים מנחושת.

אדנים אלו היו שונים מאדני המשכן עצמו בכך שבכל אדן נכנס עמוד אחד ולא שניים כמו בקרשי המשכן.

{יח} אֹ֣רֶךְ הֶֽחָצֵר֩ מֵאָ֨ה בָֽאַמָּ֜ה וְרֹ֣חַב | חֲמִשִּׁ֣ים בַּֽחֲמִשִּׁ֗ים וְקֹמָ֛ה חָמֵ֥שׁ אַמּ֖וֹת שֵׁ֣שׁ מָשְׁזָ֑ר וְאַדְנֵיהֶ֖ם נְחֹֽשֶׁת:

אורך החצר היה 100 אמה, רוחבה 50 אמה. את חצר המשכן מחלקים כביכול לשני מרובעים של 50 אמה על 50 אמה. פתח המשכן היה ממש על פתח המרובע "המזרחי" שבחצר מה שהשאיר 20 אמה בין קצהו המערבי של המשכן לבין קלעי החצר שבאותו צד. כמו כן, בין המשכן לבין קלעי החצר שבצפון ובדרום היה גם כן 20 אמה. בנוסף, גובה מחיצות קלעי החצר היה 5 אמות. 

{יט} לְכֹל֙ כְּלֵ֣י הַמִּשְׁכָּ֔ן בְּכֹ֖ל עֲבֹֽדָת֑וֹ וְכָל-יְתֵֽדֹ֛תָיו וְכָל-יִתְדֹ֥ת הֶֽחָצֵ֖ר נְחֹֽשֶׁת: (ססס)

ולסיום, כל כלי המשכן הנצרכים להקמתו ולהורדתו (לדוג'- פטישים) וכל היתדות שהיו תחובות בקרקע מסביב ליריעות המשכן וגם מסביב לקלעי החצר ושמרה שהרוח לא תגביה אותם, כל אלו יהיו עשויים נחושת.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.