שמואל ב פרק ג
חלוקת הפרק:
- המלחמה בין בית שאול לבית דוד – א
- שמות ילדי דוד שנולדו בחברון – ב – ה
- המריבה בית איש בושת לאבנר – ו – יא
- הברית בין אבנר לדוד – יב – טז
- דברי השכנוע של אבנר בעד דוד – יז – יט
- המשתה בבית דוד לכבוד אבנר ואנשיו – כ – כא
- תגובת יואב על הברית בין דוד לאבנר – כב – ל
- תגובת דוד לרצח אבנר – לא – לט
- המלחמה בין בית שאול לבית דוד (א)
א וַתְּהִי הַמִּלְחָמָה, אֲרֻכָּה, בֵּין בֵּית שָׁאוּל, וּבֵין בֵּית דָּוִד; וְדָוִד הֹלֵךְ וְחָזֵק, וּבֵית שָׁאוּל הֹלְכִים וְדַלִּים.
המלחמה בין בית שאול לבית דוד התארכה, ועם השנים מלכות דוד הלכה והתחזקה, ומלכות שאול נחלשה,
כשעוד ועוד אנשים שתמכו במלכות איש בושת בן שאול פסקו מלתמוך בו.
- שמות ילדי דוד שנולדו בחברון (ב – ה)
ב וילדו (וַיִּוָּלְדוּ) לְדָוִד בָּנִים, בְּחֶבְרוֹן; וַיְהִי בְכוֹרוֹ אַמְנוֹן, לַאֲחִינֹעַם הַיִּזְרְעֵאלִת. ג וּמִשְׁנֵהוּ כִלְאָב, לאביגל
(לַאֲבִיגַיִל) אֵשֶׁת נָבָל הַכַּרְמְלִי; וְהַשְּׁלִשִׁי אַבְשָׁלוֹם בֶּן-מַעֲכָה, בַּת-תַּלְמַי מֶלֶךְ גְּשׁוּר. ד וְהָרְבִיעִי, אֲדֹנִיָּה בֶן
חַגִּית; וְהַחֲמִישִׁי, שְׁפַטְיָה בֶן-אֲבִיטָל. ה וְהַשִּׁשִּׁי יִתְרְעָם, לְעֶגְלָה אֵשֶׁת דָּוִד; אֵלֶּה יֻלְּדוּ לְדָוִד, בְּחֶבְרון.
בכור דוד – אמנון שנולד לאחינועם היזרעאלית. שני – כלאב בן אביגיל. שלישי – אבשלום בן מעכה.
רביעי – אדוניה בן חגית. חמישי - שפטיה בן אביטל ושישי – יתרעם בן עגלה.
עגלה – זו מיכל שהיתה חביבה עליו. (חז"ל)
- המריבה בין איש בושת לאבנר (ו – יא)
ו וַיְהִי, בִּהְיוֹת הַמִּלְחָמָה, בֵּין בֵּית שָׁאוּל, וּבֵין בֵּית דָּוִד; וְאַבְנֵר הָיָה מִתְחַזֵּק, בְּבֵית שָׁאוּל. ז וּלְשָׁאוּל פִּלֶגֶשׁ,
וּשְׁמָהּ רִצְפָּה בַת-אַיָּה; וַיֹּאמֶר, אֶל-אַבְנֵר, מַדּוּעַ בָּאתָה, אֶל-פִּילֶגֶשׁ אָבִי. ח וַיִּחַר לְאַבְנֵר מְאֹד עַל- דִּבְרֵי
אִישׁ-בֹּשֶׁת, וַיֹּאמֶר הֲרֹאשׁ כֶּלֶב אָנֹכִי אֲשֶׁר לִיהוּדָה, הַיּוֹם אֶעֱשֶׂה-חֶסֶד עִם-בֵּית שָׁאוּל אָבִיךָ אֶל-אֶחָיו וְאֶל
מֵרֵעֵהוּ, וְלֹא הִמְצִיתִךָ בְּיַד-דָּוִד; וַתִּפְקֹד עָלַי עֲוֹן הָאִשָּׁה, הַיּוֹם. ט כֹּה-יַעֲשֶׂה אֱלֹהִים לְאַבְנֵר, וְכֹה יֹסִיף לוֹ: כִּי,
כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לְדָוִד--כִּי-כֵן, אֶעֱשֶׂה-לּוֹ. י לְהַעֲבִיר הַמַּמְלָכָה, מִבֵּית שָׁאוּל; וּלְהָקִים אֶת-כִּסֵּא דָוִד, עַל
יִשְׂרָאֵל וְעַל-יְהוּדָה--מִדָּן, וְעַד-בְּאֵר שָׁבַע. יא וְלֹא-יָכֹל עוֹד, לְהָשִׁיב אֶת-אַבְנֵר דָּבָר, מִיִּרְאָתוֹ, אֹתוֹ.
איש בושת שהומלך על ידי אבנר אחר מות שאול אביו, האשים את אבנר שבה אל פילגש אביו, רצפה
בת איה, ובכך הוא מעיד על רצונו למלוך במקומו.
תוכחת איש בושת לשר צבאו אבנר באה מצד הדין שפילגש מלך אסורה להדיוט (אדם פשוט), שכן אין
משתמשין בשרביטו של המלך מטעם כבוד המלך. אבנר בא על פילגש המלך, כי חשב שגם לו מגיע זכויות
כמלך, בהיותו המשענת של מלכות איש בושת, ובזה גרם לכעסו של איש בושת המלך (מלבים), ובתגובה
לדברי איש בושת אליו, נשבע אבנר למרוד באיש בושת, ולעבור למחנה דוד, הוא וכל נאמניו.
- הברית בין אבנר לדוד (יב – טז)
יב וַיִּשְׁלַח אַבְנֵר מַלְאָכִים אֶל-דָּוִד תַּחְתָּו לֵאמֹר, לְמִי-אָרֶץ: לֵאמֹר, כָּרְתָה בְרִיתְךָ אִתִּי, וְהִנֵּה יָדִי עִמָּךְ,
לְהָסֵב אֵלֶיךָ אֶת-כָּל-יִשְׂרָאֵל. יג וַיֹּאמֶר טוֹב--אֲנִי, אֶכְרֹת אִתְּךָ בְּרִית: אַךְ דָּבָר אֶחָד אָנֹכִי שֹׁאֵל מֵאִתְּךָ
לֵאמֹר, לֹא-תִרְאֶה אֶת-פָּנַי--כִּי אִם-לִפְנֵי הֱבִיאֲךָ אֵת מִיכַל בַּת-שָׁאוּל, בְּבֹאֲךָ לִרְאוֹת אֶת-פָּנָי. יד וַיִּשְׁלַח דָּוִד
מַלְאָכִים, אֶל-אִישׁ-בֹּשֶׁת בֶּן-שָׁאוּל לֵאמֹר: תְּנָה אֶת-אִשְׁתִּי, אֶת-מִיכַל, אֲשֶׁר אֵרַשְׂתִּי לִי, בְּמֵאָה עָרְלוֹת
פְּלִשְׁתִּים. טו וַיִּשְׁלַח אִישׁ בֹּשֶׁת, וַיִּקָּחֶהָ מֵעִם אִישׁ--מֵעִם, פַּלְטִיאֵל בֶּן-לוש (לָיִשׁ). טז וַיֵּלֶךְ אִתָּהּ אִישָׁהּ,
הָלוֹךְ וּבָכֹה אַחֲרֶיהָ עַד-בַּחֻרִים; וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְנֵר לֵךְ שׁוּב, וַיָּשֹׁב.
כתגובה לדברי איש בושת, שלח אבנר שליחים לדוד עם הצעה לכרות עמו ברית, שבתמורה ישכנע את
כל ישראל לקבל עליהם את דוד למלך, וימנה אותו דוד לשר הצבא שלו. דוד הסכים להצעה, בתנאי שאבנר
ידאג לכך שיחזירו לו את מיכל אשתו, שכן בכך הראה שהוא היורש של שאול מצד היותו חתן המלך, ולו
יאה כתר המלכות. איש בושת נאות לבקשת דוד, ושלח את מיכל לדוד.
- דברי השכנוע של אבנר בעד דוד (יז – יט)
יז וּדְבַר-אַבְנֵר הָיָה, עִם-זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: גַּם-תְּמוֹל, גַּם-שִׁלְשֹׁם, הֱיִיתֶם מְבַקְשִׁים אֶת-דָּוִד לְמֶלֶךְ, עֲלֵיכֶם.
יח וְעַתָּה, עֲשׂוּ: כִּי יְהוָה, אָמַר אֶל-דָּוִד לֵאמֹר, בְּיַד דָּוִד עַבְדִּי הוֹשִׁיעַ אֶת-עַמִּי יִשְׂרָאֵל מִיַּד פְּלִשְׁתִּים, וּמִיַּד כָּל
אֹיְבֵיהֶם. יט וַיְדַבֵּר גַּם-אַבְנֵר, בְּאָזְנֵי בִנְיָמִין; וַיֵּלֶךְ גַּם-אַבְנֵר, לְדַבֵּר בְּאָזְנֵי דָוִד בְּחֶבְרוֹן, אֵת כָּל-אֲשֶׁר-טוֹב
בְּעֵינֵי יִשְׂרָאֵל, וּבְעֵינֵי כָּל-בֵּית בִּנְיָמִן.
אבנר הצליח לשכנע את כל ישראל שיקבלו עליהם את דוד למלך, באומרו לעם כי בו בחר ה' להושיע את
ישראל מידי האוייבים.
- המשתה בבית דוד לכבוד אבנר ואנשיו (כ – כא)
כ וַיָּבֹא אַבְנֵר אֶל-דָּוִד חֶבְרוֹן, וְאִתּוֹ עֶשְׂרִים אֲנָשִׁים; וַיַּעַשׂ דָּוִד לְאַבְנֵר וְלַאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-אִתּוֹ, מִשְׁתֶּה. כא וַיֹּאמֶר
אַבְנֵר אֶל-דָּוִד אָקוּמָה וְאֵלֵכָה וְאֶקְבְּצָה אֶל-אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֶת-כָּל-יִשְׂרָאֵל, וְיִכְרְתוּ אִתְּךָ בְּרִית, וּמָלַכְתָּ, בְּכֹל אֲשֶׁר
תְּאַוֶּה נַפְשֶׁךָ; וַיְשַׁלַּח דָּוִד אֶת-אַבְנֵר, וַיֵּלֶךְ בְּשָׁלוֹם.
אחר שהצליח אבנר לשכנע את כל ישראל לקבל עליהם את דוד למלך, הגיע לחברון כדי להודיע לדוד על
מילוי חלקו בהסכם, ודוד ערך לכבודו ולכבוד 20 האנשים שאיתו משתה "ויעש דוד לאבנר ולאנשים
אשר אתו משתה" (כ), ואחר שב אבנר.
- תגובת יואב על הברית בין דוד לאבנר (כב – ל)
כב וְהִנֵּה עַבְדֵי דָוִד וְיוֹאָב בָּא מֵהַגְּדוּד, וְשָׁלָל רָב עִמָּם הֵבִיאוּ; וְאַבְנֵר, אֵינֶנּוּ עִם-דָּוִד בְּחֶבְרוֹן--כִּי שִׁלְּחוֹ, וַיֵּלֶךְ
בְּשָׁלוֹם. כג וְיוֹאָב וְכָל-הַצָּבָא אֲשֶׁר-אִתּוֹ, בָּאוּ; וַיַּגִּדוּ לְיוֹאָב, לֵאמֹר, בָּא-אַבְנֵר בֶּן-נֵר אֶל-הַמֶּלֶךְ, וַיְשַׁלְּחֵהוּ וַיֵּלֶךְ
בְּשָׁלוֹם. כד וַיָּבֹא יוֹאָב אֶל-הַמֶּלֶךְ, וַיֹּאמֶר מֶה עָשִׂיתָה: הִנֵּה-בָא אַבְנֵר אֵלֶיךָ, לָמָּה-זֶּה שִׁלַּחְתּוֹ וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ.
כה יָדַעְתָּ אֶת-אַבְנֵר בֶּן-נֵר, כִּי לְפַתֹּתְךָ בָּא; וְלָדַעַת אֶת-מוֹצָאֲךָ, וְאֶת-מבואך (מוֹבָאֶךָ), וְלָדַעַת, אֵת כָּל אֲשֶׁר
אַתָּה עֹשֶׂה. כו וַיֵּצֵא יוֹאָב, מֵעִם דָּוִד, וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אַחֲרֵי אַבְנֵר, וַיָּשִׁבוּ אֹתוֹ מִבּוֹר הַסִּרָה; וְדָוִד, לֹא יָדָע.
כז וַיָּשָׁב אַבְנֵר, חֶבְרוֹן, וַיַּטֵּהוּ יוֹאָב אֶל-תּוֹךְ הַשַּׁעַר, לְדַבֵּר אִתּוֹ בַּשֶּׁלִי; וַיַּכֵּהוּ שָׁם, הַחֹמֶשׁ--וַיָּמָת, בְּדַם
עֲשָׂהאֵל אָחִיו. כח וַיִּשְׁמַע דָּוִד, מֵאַחֲרֵי כֵן, וַיֹּאמֶר נָקִי אָנֹכִי וּמַמְלַכְתִּי מֵעִם יְהוָה, עַד-עוֹלָם--מִדְּמֵי, אַבְנֵר
בֶּן-נֵר. כט יָחֻלוּ עַל-רֹאשׁ יוֹאָב, וְאֶל כָּל-בֵּית אָבִיו; וְאַל-יִכָּרֵת מִבֵּית יוֹאָב זָב וּמְצֹרָע וּמַחֲזִיק בַּפֶּלֶךְ, וְנֹפֵל
בַּחֶרֶב וַחֲסַר לָחֶם. ל וְיוֹאָב וַאֲבִישַׁי אָחִיו, הָרְגוּ לְאַבְנֵר: עַל אֲשֶׁר הֵמִית אֶת-עֲשָׂהאֵל אֲחִיהֶם, בְּגִבְעוֹן בַּמִּלְחָמָה.
יואב שר צבא דוד הגיע לחברון לאחר שאבנר יצא, ומשגילה את דבר הברית שכרתו דוד ואבנר, נסה
לשכנע את דוד שאבנר מרמה אותו, ושמטרתו הינה לרגל אחרי דוד, לאחר מכן הצליח יואב להערים על
אבנר ולהרגו, וזאת כנקמה על הרג עשהאל אחיו בידי אבנר, וגם בשל החשש שמא אבנר יתפוס את מקומו
כשר צבא.
- תגובת דוד לרצח אבנר (לא – לט)
לא וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל-יוֹאָב וְאֶל-כָּל-הָעָם אֲשֶׁר-אִתּוֹ, קִרְעוּ בִגְדֵיכֶם וְחִגְרוּ שַׂקִּים, וְסִפְדוּ, לִפְנֵי אַבְנֵר; וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד,
הֹלֵךְ אַחֲרֵי הַמִּטָּה. לב וַיִּקְבְּרוּ אֶת-אַבְנֵר, בְּחֶבְרוֹן; וַיִּשָּׂא הַמֶּלֶךְ אֶת-קוֹלוֹ, וַיֵּבְךְּ אֶל-קֶבֶר אַבְנֵר, וַיִּבְכּוּ, כָּל הָעָם.
לג וַיְקֹנֵן הַמֶּלֶךְ אֶל-אַבְנֵר, וַיֹּאמַר: הַכְּמוֹת נָבָל, יָמוּת אַבְנֵר. לד יָדֶךָ לֹא-אֲסֻרוֹת, וְרַגְלֶיךָ לֹא-לִנְחֻשְׁתַּיִם הֻגָּשׁוּ,
כִּנְפוֹל לִפְנֵי בְנֵי-עַוְלָה, נָפָלְתָּ; וַיֹּסִפוּ כָל-הָעָם, לִבְכּוֹת עָלָיו. לה וַיָּבֹא כָל-הָעָם, לְהַבְרוֹת אֶת-דָּוִד לֶחֶם בְּעוֹד
הַיּוֹם; וַיִּשָּׁבַע דָּוִד לֵאמֹר, כֹּה יַעֲשֶׂה-לִּי אֱלֹהִים וְכֹה יֹסִיף, כִּי אִם-לִפְנֵי בוֹא-הַשֶּׁמֶשׁ אֶטְעַם-לֶחֶם, אוֹ כָל
מְאוּמָה. לו וְכָל-הָעָם הִכִּירוּ, וַיִּיטַב בְּעֵינֵיהֶם, כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה הַמֶּלֶךְ, בְּעֵינֵי כָל-הָעָם טוֹב. לז וַיֵּדְעוּ כָל-הָעָם
וְכָל יִשְׂרָאֵל, בַּיּוֹם הַהוּא: כִּי לֹא הָיְתָה מֵהַמֶּלֶךְ, לְהָמִית אֶת-אַבְנֵר בֶּן-נֵר. {ס} לח וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ, אֶל-עֲבָדָיו:
הֲלוֹא תֵדְעוּ--כִּי-שַׂר וְגָדוֹל נָפַל הַיּוֹם הַזֶּה, בְּיִשְׂרָאֵל. לט וְאָנֹכִי הַיּוֹם רַךְ וּמָשׁוּחַ מֶלֶךְ, וְהָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה בְּנֵי
צְרוּיָה קָשִׁים מִמֶּנִּי: יְשַׁלֵּם יְהוָה לְעֹשֵׂה הָרָעָה, כְּרָעָתוֹ.
רצח אבנר בידי יואב, היה ללא ידיעת דוד, ובוודאי כנגד רצונו. בשעה ששמע על מותו, כעס מאוד והוסיף
- לקלל את יואב ואת בית אביו.
- נשא הספד על אבנר.
- ערך הלוויה ממלכתית, והשתתף בה.
- נשא קינה על אבנר.
- צם.
ככל מעשיו של דוד על מות אבנר, היה בהם מסר ברור לכל העם, כי לא הוא אשר שלח את יואב להרוג את
אבנר "וידעו כל העם... כי לא היתה מהמלך להמית את אבנר בן נר" (לז), והוסיף כי אינו מעניש את
יואב, מפני שהוא רך ובני צרויה (יואב ואבישי) קשים ממנו.
שאלות ותשובות על פרק ג
- תלונת איש בשת אל אבנר:
א. מה היה מעשהו של אבנר שהכעיס את איש בשת, ומדוע הכעיסו דברי הביקורת שלו את אבנר?
ב. מהו המעשה שעתיד אבנר לעשות כפי שציין באזני איש בשת?
ג. הוכח מן הכתובים את מעמדו של אבנר בחצר איש בשת.
ת. א. אבנר בא אל רצפה בת איה שהיתה פילגש שאול. הדבר הכעיס את איש בשת כי ביאה אל מי שהיתה
אשת מלך או פילגשו מותרת לאחר מותו רק למלך הבא.
ב. אבנר אמר לאיש בשת שהינו מתכוון לדאוג לכך שהמלכות תעבור מבית שאול אל בית דוד.
ג. אבנר היה האיש החזק בחצר איש בשת. הוא העז לכעוס ולאיים על איש בשת שהיה מלך. איש בשת
לא העז להשיב לו כי ירא אותו. לאבנר היתה השפעה חזקה גן על העם, כשרצה להמליך את איש
בשת, נטו כולם אחריו, וכשרצה לחזק את מלכות דוד נטו האנשים גם אחרי רצונו זה.
- הצעת אבנר לכריתת ברית עם דוד:
בפסוק יב מסופר על הצעת אבנר בן נר לדוד, לזקני ישראל ולשבט בנימין.
א. כיצד נימק אבנר את הצעתו לזקני ישראל?
ב. מה עיכב את ביצוע תוכניתו, והיכן מסופר על התממשותה?
ת. א. הנימוק שהשמיע באזני זקני ישראל היה שבעבר בקשו את דוד למלך עליהם, ועתה הגיע הזמן
לפעול בעניין זה, כי ה' הפקיד בידי דוד את המלכות ואת הושעת ישראל מיד כל אויביהם.
ב. ביצוע התוכנית התעכב בגלל שיואב הרג את אבנר, אך התוכנית התממשה לאחר שישראל שמעו כי
מת אבנר, ולאחר מכן מת איש בשת (פרק ד), ובאו אל דוד חברונה להמליכו. (ה, א – ג)
- התנאי של דוד לאבנר:
א. מה היתה תגובתו של דוד להצעת אבנר, ומה היה התנאי של דוד להסכמתו לראות את אבנר?
ב. תאר את האופן בו יושם תנאי זה.
ת. א. דוד הסכים לכריתת הברית, אך התנאי שלו היה שאבנר לא יראה את פניו עד שידאג להביא את מיכל
בת שאול.
ב. דוד שלח שליחים לאיש בשת עם בקשתו, שנתמכה בידי האיש החזק בממלכה – אבנר, להביא אליו
את מיכל בת שאול. איש בשת שלח לקחתה מעם בעלה, שהלך אחריה בוכה וחסר אונים, בשל אי
יכולתו למנוע את הדבר שנעשה במצוות המלך.
- מעשה יואב באבנר:
א. מה טען יואב כלפי דוד לאחר שנודע לו כי קבל את פניו אבנר ושלחו בשלום?
ב. מה היה מעשהו של יואב בעקבות ידיעה זו, מה היתה מעורבותו של דוד בכך, וכיצד הגיב דוד כלפי יואב
על מעשה זה?
ג. כיצד הגיב דוד כלפי אבנר לאחר מותו, וכיצד קבל העם את תגובתו?
ת. א. יואב טען כלפי דוד שלא היה צריך לאפשר לאבנר לצאת מביתו בשלום, שכן מטרתו האמיתית של אבנר
היתה לרגל אחריו.
ב. יואב שלח שליחים אחרי אבנר, הטהו אל מקום נסתר בתואנה שהוא רוצה לדבר איתו והרג אותו בעורמה.
דוד לא יזם את העניין ולא ידע עליו, בשמעו את שהתרחש אמר כי הוא וביתו נקיים מדם אבנר, וכי דמו
יחול בראש יואב וביתו.
ג. דוד קרא אל אנשיו לקרוע בגדיהם ולחגור שקים לאות אבל על אבנר. דוד ואנשיו הלכו אחרי מיטת אבנר,
ספדו לו ובכו. דוד נשא קינה על אבנר וסירב לאכול עד הערב. תגובתו היתה טובה בעיני העם, והם ידעו
כי מות אבנר לא היה מאתו.
- תמיכה והתנגדות למלכות דוד: אבנר בן נר ושבע בן בכרי פעלו פעולות מנוגדות ביחס למלכות דוד.
א. מה היתה תכלית פעולתו של כל אחד מהם?
ב. כיצד נסתיימה פעולתו של שבע בן בכרי?
ת. א. אבנר רצה להסב את לב ישראל אל דוד בתגובה לתלונת איש בשת אליו. שבע בן בכרי קרא לישראל
למרוד בדוד לאחר שנוצרה אפליה בין ישראל ליהודה לאחר מות אבשלום וחזרת דוד. (שמ"ב יט, כ)
ב. שבע בן בכרי הסתתר באבל בית מעכה, אך כדי להציל את העיר דאגה אשה אחת מנשי העיר למותו של
שבע, ולהבאת הדבר לידיעת יואב.
- מות איש בשת:
א. ציין הדמיון בין הריגת אבנר המתוארת בפרק זה, להריגת איש בשת המתוארת בפרק ד.
ב. בפרק המזכיר את הריגת איש בשת, נזכר גם אדם בשם מפיבושת. ציין מי היה כל אחד מהם, ומה היתה
הקרבה בניהם?
ת. א. אבנר ואיש בשת נהרגו שניהם בעורמה, מבלי שידעו על הסכנה המתקרבת ומבלי שהיתה להם הזדמנות
להגן על עצמם.
ב. איש בשת היה בן שאול שהומלך ע"י אבנר ומלך שנתיים על ישראל. מפיבושת היה בנו של יהונתן בן
שאול, שהיה פיסח ברגליו ושעמו עשה דוד חסד בעבור יהונתן. (איש בשת היה דודו של מפיבושת).
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
