מלכים א פרק יב

התפלגות הממלכה

חלוקת הפרק:

1.הגעתו של רחבעם (בן שלמה) לשכם –                                  א

2.דרישת העם מרחבעם להקל בנטל המיסים –                          ב – ה

3.עצת הזקנים –                                                                    ו – ז

4. עצת הילדים – ח – יא

5.תשובת המלך רחבעם –                                                     יב – טו

6.תגובת העם –  המרד (מות אדורם)                                      טז – יט   

7.המלכת ירבעם -                                                                 כ

8.הימנעותו של רחבעם להילחם בישראל כעצת שמעיה הנביא – כא – כד

9. חטאי ירבעם – כה - לג

1.הגעתו של רחבעם (בן שלמה) לשכם (א)

   א וַיֵּלֶךְ רְחַבְעָם, שְׁכֶם: כִּי שְׁכֶם בָּא כָל-יִשְׂרָאֵל, לְהַמְלִיךְ אֹתוֹ.

   אחר מות דוד, עלה בנו רחבעם תחתיו "וישכב שלמה עם אבותיו... וימלוך רחבעם בנו

   תחתיו" (יא, מג), אך שלא כמקובל שבאים כל העם להמליך את המלך בעירו- ירושלים.

   נאלץ רחבעם ללכת אל שכם – העיר המרכזית שבאפרים (השבט ממנו בא ירבעם, ממתנגדי

   אביו של רחבעם שלמה). נראה שבדרישת העם מרחבעם לבא אל שכם להמליכו, היה בה

   צעד ראשון להסב את המלוכה אל ירבעם, ולפיכך לא רצו הם לבא לירושלים (רד"ק)

2.דרישת העם מרחבעם להקל בנטל המיסים (ב-ה)

   ב וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ יָרָבְעָם בֶּן-נְבָט, וְהוּא עוֹדֶנּוּ בְמִצְרַיִם, אֲשֶׁר בָּרַח, מִפְּנֵי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה; וַיֵּשֶׁב יָרָבְעָם,

   בְּמִצְרָיִם. ג וַיִּשְׁלְחוּ, וַיִּקְרְאוּ-לוֹ, ויבאו (וַיָּבֹא) יָרָבְעָם, וְכָל-קְהַל יִשְׂרָאֵל; וַיְדַבְּרוּ, אֶל-רְחַבְעָם

   לֵאמֹר. ד אָבִיךָ, הִקְשָׁה אֶת-עֻלֵּנוּ; וְאַתָּה עַתָּה הָקֵל מֵעֲבֹדַת אָבִיךָ הַקָּשָׁה, וּמֵעֻלּוֹ הַכָּבֵד אֲשֶׁר-נָתַן

   עָלֵינוּ--וְנַעַבְדֶךָּ. ה וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, לְכוּ-עֹד שְׁלֹשָׁה יָמִים--וְשׁוּבוּ אֵלָי; וַיֵּלְכוּ, הָעָם.

   משבא רחבעם אליהם לשכם כדרישתם, הוסיפו עתה לדרוש מהמלך שיקל מעליהם את

  המיסים, בראש המשלחת עמד ירבעם, שהיה ממתנגדי דוד. נראה שעצם פנייתם של ישראל 

  אל ירבעם, יש בה כדי ללמד על תחילת קיום היעוד שיעד לו ה', בדבר המלוכה, כדבר אחיה

  הנביא (רלב"ג)

3.עצת הזקנים (ו–ז)

   ו וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם, אֶת-הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר-הָיוּ עֹמְדִים אֶת-פְּנֵי שְׁלֹמֹה אָבִיו, בִּהְיֹתוֹ חַי, לֵאמֹר: אֵיךְ

   אַתֶּם נוֹעָצִים, לְהָשִׁיב אֶת-הָעָם-הַזֶּה דָּבָר. ז וידבר (וַיְדַבְּרוּ) אֵלָיו לֵאמֹר, אִם-הַיּוֹם תִּהְיֶה-עֶבֶד לָעָם

   הַזֶּה וַעֲבַדְתָּם, וַעֲנִיתָם, וְדִבַּרְתָּ אֲלֵיהֶם דְּבָרִים טוֹבִים--וְהָיוּ לְךָ עֲבָדִים, כָּל-הַיָּמִים.

  לפני שהמלך נתן את תשובתו בדבר בקשתם של ישראל להקל מעליהם את נטל המיסים, נועץ

  עם הזקנים תחילה, והם יעצו לו להסכים לבקשת העם להקל במיסים, בנימוק שאם יקבל את

  בקשתם, וידבר עמם ברכות, כי אז יהיו לו לעבדים לעולם, ויוכל למלוך עליהם ככל אוות נפשו,

  אך רחבעם דחה את עצתם, מפני שלא נראו לו דבריהם (מצודת דוד)

4.עצת הילדים (ח-יא)

  ח וַיַּעֲזֹב אֶת-עֲצַת הַזְּקֵנִים, אֲשֶׁר יְעָצֻהוּ; וַיִּוָּעַץ, אֶת-הַיְלָדִים אֲשֶׁר גָּדְלוּ אִתּוֹ, אֲשֶׁר הָעֹמְדִים, לְפָנָיו.

  ט וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, מָה אַתֶּם נוֹעָצִים, וְנָשִׁיב דָּבָר, אֶת-הָעָם הַזֶּה--אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֵלַי, לֵאמֹר, הָקֵל מִן-הָעֹל,

  אֲשֶׁר-נָתַן אָבִיךָ עָלֵינוּ. י וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו, הַיְלָדִים אֲשֶׁר גָּדְלוּ אִתּוֹ לֵאמֹר, כֹּה-תֹאמַר לָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבְּרוּ

  אֵלֶיךָ לֵאמֹר אָבִיךָ הִכְבִּיד אֶת-עֻלֵּנוּ, וְאַתָּה הָקֵל מֵעָלֵינוּ: כֹּה תְּדַבֵּר אֲלֵיהֶם, קָטָנִּי עָבָה מִמָּתְנֵי אָבִי. יא

  וְעַתָּה, אָבִי הֶעְמִיס עֲלֵיכֶם עֹל כָּבֵד, וַאֲנִי, אוֹסִיף עַל-עֻלְּכֶם; אָבִי, יִסַּר אֶתְכֶם בַּשּׁוֹטִים, וַאֲנִי, אֲיַסֵּר

  אֶתְכֶם בָּעַקְרַבִּים.

 לאחר שרחבעם דחה את עצת הזקנים, הוסיף לבקש עצה מהילדים (הצעירים) שגדלו איתו, ואף

 יעצו לו לסרב לבקשת העם, ויעצו לו לומר שעוד יכביד את העול עליהם יותר מאביו, והוסיפו

 להשתמש בשני משלים שעליו לומר לישראל בתשובתו.

 המשלים: "וידברו אליו הילדים... כה תאמר לעם..."

• "קטני עבה ממתני אבי" – אצבעי הקטנה שיש לי, גדולה ועבה ממתני אבי, משמעות: אהיה

                                      גדול ומכביד עליכם יותר מאבי.

• "אבי יסר אתכם בשוטים

 ואני אייסר אתכם בעקרבים" – אבי (שלמה), יסר אתכם בשוטים (שוט/מקל) רגילים, ואני

                                             אמשיך לייסר אתכם בעקרבים – (שוט/מקל) שיש בהם קוצים,

                                             ומכאיבים יותר. משמעות: שהוא ימשיך להוסיף עליהם עול

                                             קשה יותר מאביו.

5.תשובת המלך רחבעם לעם (יב-טו)

  יב וַיָּבוֹ יָרָבְעָם וְכָל-הָעָם אֶל-רְחַבְעָם, בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר, שׁוּבוּ אֵלַי בַּיּוֹם

  הַשְּׁלִישִׁי. יג וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ אֶת-הָעָם, קָשָׁה; וַיַּעֲזֹב אֶת-עֲצַת הַזְּקֵנִים, אֲשֶׁר יְעָצֻהוּ. יד וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם,

  כַּעֲצַת הַיְלָדִים לֵאמֹר, אָבִי הִכְבִּיד אֶת-עֻלְּכֶם, וַאֲנִי אֹסִיף עַל-עֻלְּכֶם; אָבִי, יִסַּר אֶתְכֶם בַּשּׁוֹטִים, וַאֲנִי,

  אֲיַסֵּר אֶתְכֶם בָּעַקְרַבִּים. טו וְלֹא-שָׁמַע הַמֶּלֶךְ, אֶל-הָעָם: כִּי-הָיְתָה סִבָּה, מֵעִם יְהוָה, לְמַעַן הָקִים אֶת

  דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה בְּיַד אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי, אֶל-יָרָבְעָם בֶּן-נְבָט.

 מתשובתו של רחבעם למשלחת ישראל בראשות ירבעם, עולה כי קיבל את עצת הילדים, אשר יעצו

 לו לדחות את בקשתם להקלה בנטל המס, "ויען המלך קשה... אבי הכביד את עולכם ואני אוסיף

 על עולכם" (יד), אך הסיבה למעשה האיוולת של רחבעם בדחותו את עצת הזקנים, טמונה בסיבה

 משמים – מאת ה'. "ולא שמע המלך אל העם כי היתה סיבה מעם ה' למען הקים את דברו אשר

 דבר ביד אחיה השילוני אל ירבעם בן נבט" (טו). (עיין/עייני מלכים א, יא, כט-לז)

6.תגובת העם- המרד (מות אדורם) (טז-יט)

  טז וַיַּרְא כָּל-יִשְׂרָאֵל, כִּי לֹא-שָׁמַע הַמֶּלֶךְ אֲלֵהֶם, וַיָּשִׁבוּ הָעָם אֶת-הַמֶּלֶךְ דָּבָר לֵאמֹר מַה-לָּנוּ חֵלֶק בְּדָוִד

  וְלֹא-נַחֲלָה בְּבֶן-יִשַׁי לְאֹהָלֶיךָ יִשְׂרָאֵל, עַתָּה רְאֵה בֵיתְךָ דָּוִד; וַיֵּלֶךְ יִשְׂרָאֵל, לְאֹהָלָיו. יז וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, הַיֹּשְׁבִים

  בְּעָרֵי יְהוּדָה--וַיִּמְלֹךְ עֲלֵיהֶם, רְחַבְעָם. יח וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם, אֶת-אֲדֹרָם אֲשֶׁר עַל-הַמַּס, וַיִּרְגְּמוּ כָל-יִשְׂרָאֵל

  בּוֹ אֶבֶן, וַיָּמֹת; וְהַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם, הִתְאַמֵּץ לַעֲלוֹת בַּמֶּרְכָּבָה, לָנוּס, יְרוּשָׁלִָם. יט וַיִּפְשְׁעוּ יִשְׂרָאֵל בְּבֵית דָּוִד, עַד הַיּוֹם

  הַזֶּה.

 תשובת רחבעם השלילית, גרמה לעם (חוץ משבטי יהודה ובנימין) למרוד במלכות רחבעם "מה לנו

 חלק בדוד...", ומששמע רחבעם את תשובת העם שלח להם את אדורם, שהיה אחראי על גביית המס

 לדבר אליהם ולהשיבם, אך הם רגמו אותו והמיתוהו, ובזה הכיר רחבעם כי המרד קשה ומתעצם, ומחשש

 לחייו נס על נפשו ושב לירושלים "... והמלך רחבעם התאמץ לעלות במרכבה לנוס ירושלים" (יח)

7.המלכת ירבעם (כ)

   כ וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ כָּל-יִשְׂרָאֵל, כִּי-שָׁב יָרָבְעָם, וַיִּשְׁלְחוּ וַיִּקְרְאוּ אֹתוֹ אֶל-הָעֵדָה, וַיַּמְלִיכוּ אֹתוֹ עַל-כָּל-יִשְׂרָאֵל: לֹא הָיָה

   אַחֲרֵי בֵית-דָּוִד, זוּלָתִי שֵׁבֶט יְהוּדָה לְבַדּוֹ.

  בצעד מעשי להתנתק משלטון רחבעם עליהם, המליכו ישראל את ירבעם עליהם, ובזה התקיימה בפועל

  התפלגות הממלכה, כפי שניבא אחיה הנביא על פי ה', בשל חטאי שלמה "כי היתה סיבה מעם ה'

  למען הקים את דברו..." (טו), בדבר התפלגות הממלכה.

8.הימנעותו של רחבעם להילחם בישראל כעצת שמעיה הנביא (כא-כד) 

   כא ויבאו (וַיָּבֹא) רְחַבְעָם, יְרוּשָׁלִַם, וַיַּקְהֵל אֶת-כָּל-בֵּית יְהוּדָה וְאֶת-שֵׁבֶט בִּנְיָמִן מֵאָה וּשְׁמֹנִים אֶלֶף בָּחוּר,

   עֹשֵׂה מִלְחָמָה לְהִלָּחֵם, עִם-בֵּית יִשְׂרָאֵל, לְהָשִׁיב אֶת-הַמְּלוּכָה, לִרְחַבְעָם בֶּן-שְׁלֹמֹה. כב וַיְהִי דְּבַר הָאֱלֹהִים,

   אֶל שְׁמַעְיָה אִישׁ-הָאֱלֹהִים לֵאמֹר. כג אֱמֹר, אֶל-רְחַבְעָם בֶּן-שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ יְהוּדָה, וְאֶל-כָּל-בֵּית יְהוּדָה, וּבִנְיָמִין;

   וְיֶתֶר הָעָם, לֵאמֹר. כד כֹּה אָמַר יְהוָה לֹא-תַעֲלוּ וְלֹא-תִלָּחֲמוּן עִם-אֲחֵיכֶם בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, שׁוּבוּ אִישׁ לְבֵיתוֹ כִּי

   מֵאִתִּי נִהְיָה, הַדָּבָר הַזֶּה; וַיִּשְׁמְעוּ אֶת-דְּבַר יְהוָה, וַיָּשֻׁבוּ לָלֶכֶת כִּדְבַר יְהוָה.

  בצעד נוסף לדכא את המרד ולהשיב אליו את המורדים, ארגן רחבעם צבא גדול, כדי להילחם במורדים

  אך בעקבות שמעיה הנביא אשר נשלח אליו, ובפיו כי כל הקורות ופילוג הממלכה הינה מאת ה', נמנע

  רחבעם מלצאת למלחמה "... שובו איש לביתו כי מאתי נהיה הדבר הזה..." (כד) 

9.חטאי ירבעם (כה-לג)

   כה וַיִּבֶן יָרָבְעָם אֶת-שְׁכֶם בְּהַר אֶפְרַיִם, וַיֵּשֶׁב בָּהּ; וַיֵּצֵא מִשָּׁם, וַיִּבֶן אֶת-פְּנוּאֵל. כו וַיֹּאמֶר יָרָבְעָם, בְּלִבּוֹ: עַתָּה

   תָּשׁוּב הַמַּמְלָכָה, לְבֵית דָּוִד. כז אִם יַעֲלֶה הָעָם הַזֶּה, לַעֲשׂוֹת זְבָחִים בְּבֵית-יְהוָה בִּירוּשָׁלִַם, וְשָׁב לֵב הָעָם הַזֶּה אֶל

   אֲדֹנֵיהֶם, אֶל-רְחַבְעָם מֶלֶךְ יְהוּדָה; וַהֲרָגֻנִי, וְשָׁבוּ אֶל-רְחַבְעָם מֶלֶךְ-יְהוּדָה. כח וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ--וַיַּעַשׂ, שְׁנֵי עֶגְלֵי

   זָהָב; וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, רַב-לָכֶם מֵעֲלוֹת יְרוּשָׁלִַם--הִנֵּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. כט וַיָּשֶׂם אֶת

   הָאֶחָד, בְּבֵית-אֵל; וְאֶת-הָאֶחָד, נָתַן בְּדָן. ל וַיְהִי הַדָּבָר הַזֶּה, לְחַטָּאת; וַיֵּלְכוּ הָעָם לִפְנֵי הָאֶחָד, עַד-דָּן. לא וַיַּעַשׂ,

   אֶת-בֵּית בָּמוֹת; וַיַּעַשׂ כֹּהֲנִים מִקְצוֹת הָעָם, אֲשֶׁר לֹא-הָיוּ מִבְּנֵי לֵוִי. לב וַיַּעַשׂ יָרָבְעָם חָג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי בַחֲמִשָּׁה

   עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ כֶּחָג אֲשֶׁר בִּיהוּדָה, וַיַּעַל עַל-הַמִּזְבֵּחַ--כֵּן עָשָׂה בְּבֵית-אֵל, לְזַבֵּחַ לָעֲגָלִים אֲשֶׁר-עָשָׂה; וְהֶעֱמִיד

   בְּבֵית אֵל, אֶת-כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה. לג וַיַּעַל עַל-הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר-עָשָׂה בְּבֵית-אֵל, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם בַּחֹדֶשׁ

   הַשְּׁמִינִי--בַּחֹדֶשׁ, אֲשֶׁר-בָּדָא מלבד (מִלִּבּוֹ); וַיַּעַשׂ חָג לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּעַל עַל-הַמִּזְבֵּחַ לְהַקְטִיר.

  לאחר שהומלך ירבעם, עלו בליבו חששות:

  1.שיעלה עליו רחבעם וילחם בו, ולשם כך ביצר וחיזק את חומות שכם ופנואל "ויבן ירבעם את

     שכם... ויבן את פנואל" (כה)

  2.חשש שמא בעת שיעלו ישראל לירושלים (מקום מלכות רחבעם) בשלושת הרגלים, ובעת שיעלו

     יחידים להקריב קורבנות, ישכנעם רחבעם לשוב אליו ולמרוד בו, ואז יאבד את מלכותו ויתכן אף

     שיהרגוהו "אם יעלה העם הזה... ושב לב העם הזה אל אדוניהם... והרגוני..." (כז), ולשם כך

     פעל ועשה צעדים שיש בהם חטאים חמורים ובעיקר להפיג את חששו, ולשמור על כסאו.

  הפעולות – החטאים:

• עשה שני עגלי זהב, והציבם אחד בבית אל ואחד בדן, והם ישמשו כחלופה לעבודת ה' בירושלים.

מטרתו בכך היתה פוליטית – למנוע מהעם לעלות לירושלים, מחשש שאם העם יעלה לירושלים, הם ישתכנעו להפסיק לתמוך בו.

• ממנה כהנים שאינם משבט לוי.
• קובע וממציא חג חדש בטו בחשון "בחודש השמיני".
• מקטיר עולות בעצמו על המזבח.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.

לעלוי נשמת רבקה חיה בת מרסל מסודי