הדפס תוכן להורדת קובץ מצורף

דגשים פרק א: מינוי יהושע

פתחנו כהקדמה בסיפור על מוישי ויוסי שהם גרים שם במחנה ישראל במדבר. הסיפור הזה נועד לתאר את האווירה של השתוקקות לכניסה לארץ ושל מחנה ישראל בערבות מואב סמוך לירדן. אמרנו שאם ממש מקשיבים בלילה טוב שומעים את המים שזורמים בירדן ומוישי חולם על ארץ ישראל, בית המקדש וכו'

- דיברנו על המושג 'עבד ה'' שבו מכונה משה רבנו. דיברנו על כך שעבד כל מה שעושה הוא עושה בשביל האדון שלו. וכל הזמן הוא חושב רק על האדון שלו. כך משה רבנו לא היה מעשה אחד אפי' מעשה קטן שלא עשה בשביל עבודת ה'.

- 'קום עבור'- תזדרז לעבור. הסברנו שדברים ששמחים בהם עושים אותם בזריזות. כך הקב"ה אומר ליהושע בן נון שצריכים להכנס לא"י בזריזות. עמ"י כל כך רוצה להיכנס לא"י וכל כך שמח להיכנס לארץ הקודש שלהיכנס אליה חיכה כל כך הרבה זמן שחייבים להזדרז. לכן הציווי הזה נאמר ליהושע בתוך 30 יום לאבל משה כי ברגע שאפשר להיכנס לארץ נכנסים בזריזות.

- דיברנו על ההבדל בין 'תלמיד' ל'משרת' שהוא גם תלמיד. הדגשנו שיהושע הוא לא רק משרת אלא הוא בעיקר תלמיד אבל הוא תלמיד כזה שהולך עם הרב לכל מקום שהרב הולך כדי ללמוד ולראות את ההתנהגות של הרב בכל אורחות החיים.

- 'כל מקום אשר תדרוך כף רגליכם בו לכם נתתיו'- הסברנו שבכל מקום שעמ"י ילחמו עם הגויים ה' יסייע בידם לנצח במלחמה. אבל צריכים להתאמץ ולהלחם ולא סתם לטייל בארץ. בהקשר זה הבאנו דוגמאות להבדל בין ההנהגה הניסית הגמורה שהייתה במדבר לבין ההנהגה הטבעית בארץ ישראל: א. ירידת המן. ב. קריעת ים סוף שה' נלחם לעמ"י בלי שנלחמו בכלל. ג. עמוד הענן. ד. שמלתך לא בלתה מעליך. אבל בארץ ישראל: א. עובדים קשה כדי לאכול. ב. נלחמים בגויים עם חרב. ג. אין עמוד ענן. ד. צריכים לתפור בגדים, לכבס, לנקות וכו'. ה. צריכים להלחם בגויים חזקים.

- 3 פעמים נאמר ליהושע חזק ואמץ: 1. הנהגת העם. 2. לימוד התורה. 3. המלחמה בגויים. התחלנו בביאור ה'חזק ואמץ' הראשון.

- התחלנו בחיזוק הראשון שה' מחזק את יהושע בן נון (פסוק ו') בהנהגת עמ"י ובהנחלת הארץ. דיברנו על הגבורה הגדולה שצריכים בשביל להנהיג את עמ"י. דיברנו על כך שבחלוקת הנחלות יכולים להיות וויכוחים גדולים שכן הנחלות חולקו ע"פ שווים ויכול להיות אדם שחושב שהוא לא קיבל את מה שמגיע לו ולכן צריכים גבורה ואומץ ולא לפחד מאף אדם.

- החיזוק השני שה' מחזק את יהושע הוא בלימוד התורה וקיום המצוות. נאמר בפסוק: 'אַל תָּסוּר מִמֶּנּוּ יָמִין וּשְׂמֹאול' וביארנו שצד ימין הוא הצד החשוב. לכן כשה' אומר ליהושע לא לסור לימין או לשמאל זה משל להוספה על התורה ולגרעון מהתורה (רלב"ג, מלבי"ם). לא לקיים בדקדוק את כל התורה זה וודאי דבר רע מאוד. אך גם אדם שאוהב את המצוות ולכן רוצה להוסיף עליהם, למשל: לעשות חמש פרשיות לתפילין, 10 חוטים בציצית, 5 מינים בלולב וכו' זה אסור באיסור תורה.

- בתורה לא כתוב במפורש שצריכים ללמוד תורה. המקור למה שאנחנו עושים כל הזמן וכל יהודי בכל מקום עושה כל הזמן הוא בפסוק הנפלא אצלנו: 'וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה', אנחנו מצווים לחשוב על דברי התורה וללמוד ביום ובלילה.

- ציירנו ציר זמן שבו ציינו את פטרת משה , את התאריך שבו עברו השוטרים בקרב מחנה (ז' בניסן), את יום תחילת התזוזה מערבות מואב לכיוון ארץ ישראל וביחד חשבנו על הצידה שלקחו איתם ועל הצידה שלא לקחו איתם למשל, אוכל לא היו צריכים לקחת (רש"י), כי היה להם את המן.

- אע"פ שעמ"י גיבורים ויכולים לנצח את אויביהם גם בלי ראובן וגד, אעפ"כ משה רבינו מחייב את בני גד לעבור חלוצים חמושים. להראות שהבקשה שלהם להשאר בעבר ירדן היא לא בגלל פחד מהגויים כמו בחטא המרגלים.

- צריכים שישארו חלק קטן מאנשי החיל של בני ראובן וגד בכדי לשמור על הנשים והילדים (יהושע כ"ב, ח'). תיארנו איך מן הסתם כולם רצו להכנס ולכבוש את הארץ אבל היה צריך לחלק אותם לשני קבוצות בכדי שנשיהם וטפם לא יהיה לבדו. אולי הם עשו גורל וכד' בכדי להכריע מי יכנס לכבוש את הארץ ומי יישאר עם הנשים והטף.

- בני ראובן וגד אומרים ליהושע 'כל איש אשר ימרה את פיך וכו'- יומת'. אמרנו בכיתה שבעקרון יש 3 תפקידי הנהגה בעמ"י. ראש הסנהדרין, הנביא החשוב ביותר בדור והמלך. ליהושע בן נון וגם למשה רבינו היו את כל 3 התפקידים ביחד לכן יהושע בן נון שמלמד תורה לעמ"י יש לו גם דין של מלך. וכשמלך מצווה לעשות משהו חייבים מיד לעשות את מה שהוא אומר כי אם כל אחד יעשה כרצונו לא יהיה אפשרות למלך להנהיג את העם שלו.  

ביאורי מילים:

{ה} לֹא יִתְיַצֵּב- לא יעמוד יציב וחזק (ינצח אותך). לֹא אַרְפְּךָ- לא אעזוב אותך. וְלֹא אֶעֶזְבֶךָּ- לא אעזוב אותך. {ו} חֲזַק וֶאֱמָץ- תהיה גיבור ואמיץ (לא מפחד). תַּנְחִיל- תחלק את הנחלות. {ז} אַל תָּסוּר- אל תזוז. תַּשְׂכִּיל- תצליח. {ח} לֹא יָמוּשׁ- לא יעזב. והָגִיתָ- תלמד, תחשוב. תַּצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶךָ- תצליח במה שאתה עושה. תַּשְׂכִּיל- תצליח {ט} אַל תַּעֲרֹץ- אל תפחד. אל תֵּחָת- אל תפחד. {יא} בְּקֶרֶב הַמַּחֲנֶה- בתוך המחנה. צֵידָה- דברים שלוקחים לדרך ארוכה. לָבוֹא לָרֶשֶׁת- לבוא לכבוש. לְרִשְׁתָּהּ- לכבוש אותה. {יג} מֵנִיחַ- נותן לכם מנוחה.  {יד}  חֲמֻשִׁים- עם כלי נשק. גִּבּוֹרֵי הַחַיִל- מי שיכול להלחם.  אוֹתָם- להם. {טו} כָּכֶם- כמותכם.

דגשים פרק ב: המרגלים

- המרגלים עוברים בו' בחודש ניסן יום לפני שהשוטרים עוברים ובעצם פרק ב' קודם לפרק א' (לפחות לחלק השני של פרק א'). (רש"י)

- מה ההבדל בין המרגלים ששלח משה שזה לא היה דבר טוב לבין המרגלים ששלח יהושע? 1. המרגלים ששלח משה באו לבדוק אם ארץ ישראל היא טובה או לא, וזה דבר לא טוב כי ה' הבטיח שא"י היא טובה מאוד. אבל המרגלים הללו באים למצוא פתחים סודיים ולבדוק מהיכן כדאי לכבוש ומה החוזק של כל עיר וכו' 2. יהושע ידע שהגויים פוחדים והוא רצה שהמרגלים ישמעו ויספרו לעמי עד כמה הגויים פוחדים (רלב"ג).

- הקדמנו הקדמה על גבורתם של בני יריחו ועל כך שהעמים הרשעים שהיו בא"י שלחו חיילים ליריחו ולכן ביריחו היו חיילם מכל העמים בעיר אחת למרות שבדרך כלל כל עיר הייתה שייכת לעם אחר והם לא היו מעורבבים (ע' כ"ד, י"א רש"י שם ומדרשים). החומה של יריחו היתה בצורה וגדולה כי בנו אותה במשך הרבה מאוד שנים.

- המרגלים התחפשו למוכרי כלי חרש ועשו את עצמם חרשים כדי שיחשבו שהם לא שומעים וידברו את הסודות של העיר בפניהם. הם יצאו בשקט בשקט ממחנה ישראל גם כדי שהגויים לא יגלו אותם וגם כדי שעמ"י לא ישימו לב שיהושע שולח מרגלים. 'הצגנו' בצורה מצחיקה את ההתנהגות של המרגלים ש'מדברים' רק בשפת הסימנים ואת התגובות של כל השומרים שהם פוגשים בדרך כבר במעברות הירדן ועד השומרים בכניסה ליריחו.

- כשחיילי המלך מגיעים לרחב, רחב פותחת את הדלת במהירות וצועקת בבהלה לחיילי המלך: 'הם ברחו לפני כמה דקות מהעיר' 'ממש שנייה לפני שהחשיך לגמרי וסגרו את שערי העיר הם יצאו מהשער'. (הסברנו שפעם בלילה היה מאוד מפחיד כי הכל היה חשוך ולא היו פנסים לכן היו נזהרים מאוד מגנבים וסוגרים את שערי העיר בלילה) לאחר שהחיילים הולכים רחב מוציאה את המרגלים מהמחבוא שהחביאה אותם בו כי הוא לא היה מחבוא כל כך טוב ומעלה אותם לגג ושם מחביאה אותם בפשתי העץ.

- רחב מספרת לחיילי המלך שהמרגלים ברחו מהעיר וכדאי להם לרדוף אחריהם כמה שיותר מהר בלי לבזבז זמן כדי שיוכלו לתפוס אותם. חיילי המלך מאמינים לרחב באמת ומתחילים במרדף מהיר ם הסוסים המהירים של יריחו שהיו מהסוסים הטובים בעולם.

- המפקדים של צבא מלך יריחו מעבירים הוראה לכל החיילים דבר ראשון להגיע במהירות למעברות הירדן כדי לחסום את הגשרים שבהם עוברים את הירדן וכדי לא לבזבז זמן במרדף אחרי המרגלים כי מן הסתם המרגלים ברחו בכל כוחם לכיוון הירדן, לאחר שחיילי המלך הגיעו למעברות הירדן ולא מצאו בדרך את המרגלים חילקו המפקדים את הצבא לשני חלקים חלק מהחיילים נשארו לאורך הירדן וחלק אחר התחיל לחפש בכל הסלעים, הבורות והשיחים שבשטח בין יריחו לירדן.

- מלך יריחו חשב לעצמו: בטוח שיתפסו אותם הרי הם היו אנשים זקנים ולא ייתכן שיצליחו לברוח כל כך מהר במיוחד שהם ברחו ברגל ואנחנו רודפים אחריהם בסוסים הם בטוח לא עברו את הירדן ובטח הם מתחבאים בדרך בין יריחו לירדן.

- בינתיים רחב בודקת שאף חייל לא מסתכל על הבית שלה ובזהירות ובזריזות מוציאה רחב את המרגלים מהמחבוא הצפוף שהיו בו בתוך הארון ומעלה אותם לגג כדי להחביא אותם בפשתי העץ. פשתי העץ הם גבעולי פשתן, הפשתן כשהוא עוד בגבעולין לפני שהוציאו אותו מהגבעולים.  רחב יודעת שאחרי חיפושים מחוץ לעיר ישלח המלך גדוד חיילים לחפש בבית שלה ולכן היא ידעה שאם ישארו בארון הם יתפסו וגם אותה יהרוג מלך יריחו לכן היא מוציאה אותם ומחביאה אותם בפשתי העץ. בגלל שהפשתים מסודרים היטב אין חשש שמישהו יחשוד שמתחבאים בתוכם.

- גם חיילי המלך לא לגמרי מאמינים לרחב וחוששים שאולי מרגלים נמצאים בתוך העיר ההוכחה לכך היא העובדה שחיילי המלך מקפידים ששומרי העיר יסגרו את השערים לאחר יציאתם בלילה לרדוף אחרי האנשים (פסוק ז') הסיבה לכך היא החשש שאולי המרגלים עדיין בעיר ואם השערים ישארו פתוחים הם עלולים 'לנצל' את הפרצה ולברוח מהעיר אחרי שיצאו הרודפים.

- רחב מספרת למרגלים עד כמה כולם ממש פוחדים מהם. סיפרנו על כך שכבר שאנשי יריחו היו ילדים קטנים סיפרו להם על קריעת ים סוף וכך כל הילדים בארץ כנען הכירו את סיפור נס קריעת ים סף אבל לא לאט התחילו ללמד את הילדים שכל הסיפור הזה הוא 'המצא' וההוכחה לכך היא שעמ"י לא נכנסים לארץ ומפחדים להכנס. כך אנשי יריחו לאט לאט יותר ויותר נהיו גיבורים, הם היו מתאמנים ומתכוננים להלחם עם עמ"י והכינו את הצבא הכי חזק בארץ ישראל שהיה מורכב מהאנשים הכי מצטיינים מכל עם (משבעת העממים) שנשלחו ליריחו. אנשי ירחו היו מסתובבים בגאוה וכולם היו בטוחים שהם ינצחו את עמ"י. אבל הם ידעו שכנראה עם ישראל בכלל לא יכנס לארץ כי היו שני עמים שהיו גיבורים יותר מכל יושבי הארץ וכל יושבי הארץ היו משלמים להם כדי שכשעם ישראל יתקרבו לארץ הם יצאו להלחם בעמ"י להשמיד אותם. שני העמים היו שייכים לאמורי לאחד מהם היה מלך שקראו לו סיחון ולעם השני היה מלך שקראו לו עוג. לכן כשעם ישראל ומשה רבינו נצחו את סיחון ועוג כולם התחילו לרעוד מפחד. כולם ראו שלא רק שעמ"י ניצחו אלא הגויים לא הצליחו אפי' לשרוט חייל אחד מהצבא של עמ"י  ומאז כל יושבי הארץ ממש פוחדים.

- בתיאור הפחד של יושבי הארץ אמרנו בכיתה שרחב שאלה את המרגלים: אתם יודעים בשביל מה צריכים מיטות? והם אמרו לה: כן כדי לישון עליהם. אמרה להם רחב: לא נכון, ביריחו ישנים מתחת למיטות ויש מיטות בשביל שיוכלו להתחבא מתחת המיטה וכך שאלה אותם על כריות ועל שמיכות. והיא יפרה להם איך שגם החיילים של מלך יריחו שנראים גיבורים בתוך הלב מלאים מפחד כי כולם מבינים שיש כאן עם מיוחד שאי אפשר לנצח אותו כי זה עם שהאלוקים שלהם הוא היחידי שמחליט ועושה את כל מה שקורה מהאדמה עד השמים (פס' י"א). לכן אין להם כוח ומצב רוח לשום לדבר (ולא קמה עוד רוח באיש). - "וימס לבבנו'- קרח הוא קשה וכשהופך למים הוא נהיה רכרוכי. כך הלב שלהם היה קשה = גיבור וכשהלב הגיבור מתמלא בפחד זה כאי' שהלב שלהם הופך מקרח (דבר קשה) למים (דבר נוזלי).

- רחב יודעת שכשהיהודים נשבעים אלוקים שלהם הם מקיימים בטוח את מה שנשבעו עליו לכן היא מבקשת מהמרגלים שישבעו לה. אנחנו למדנו שרחב מבקשת שני דברים: חסד ואמת (פס' י"ד) חסד זה דבר טוב שמישהו עושה לחבירו מבלי שחבירו עשה לו לפני כן משהו טוב, ואמת הכוונה דבר שצריכים לעשות אותו וזה לעשות דבר טוב למישהו שעשה לך דברים טובים. לכן רחב אמרה למרגלים שבגלל שהם לא עשו לה שום דבר טוב והיא בחרה להסתכן ולהציל אותם היא עשתה איתם 'חסד'. לכן היא מבקשת שיעשו איתה 'חסד' ויצילו גם את כל המשפחה שלה למרות שהמשפחה שלה לא עשו דברים טובים למרגלים וברור שגם יעשו איתה 'אמת' דהיינו יצילו אותה כפי שמתבקש בגלל שהיא הצילה אותם.

- "וימס לבבנו'- קרח הוא קשה וכשהופך למים הוא נהיה רכרוכי. כך הלב שלהם היה קשה = גיבור וכשהלב הגיבור מתמלא בפחד זה כאי' שהלב שלהם הופך מקרח (דבר קשה) למים (דבר נוזלי).

- המרגלים מתנים עם רחב 3 תנאים: א. לקשור את תקוות (=חוט ישר כמו קו) חוט השני בחלון. ב. לא לגלות את התנאי לאף אחד. ג. לאסוף את כל משפחתה לבית שלה. אם היא תקיים את התנאים גם אם יהיו חיילים מעמ"י שירצו להכנס לבית שלה אנחנו נלחם בהם ונמסור את נפשינו כדי להציל אותך ('נפשינו תחתיכם למות') ואם ח"ו יקרה משהו למישהו מהמשפחה שלך 'דמו(=הריגתו) בראשינו (=באשמתינו)' אך אם מישהו יצא מהבית או שנראה כמה בתים ביריחו שקשרו חוט שני בחלון שלהם שזה סימן שגילית את הסימן אז אין זה אשמתינו ואין זה באחריותינו.

- הפסוק מדגיש שיש לרחב שני חדרים בבית: 'כי ביתה בקיר החומה ובחומה היא יושבת' (פס' ט"ו) בית אחד צמוד לחומה שהקיר שלו הוא החומה ובית נוסף (חדר נוסף) ממש בתוך החומה. המרגלים אותרים לרחב להיות בבית שליד החומה (כדי שכשחומת יריחו תשקע המשפחה של רחב לא תשקע ביחד עם החומה).

- רחב נותנת למרגלים בחוכמתה עצה: 'ההרה לכו' תלכו בדיוק לצד השני ששם בטוח החיילים של המלך לא ימצאו אותכם ותתחבאו שלושה ימים עד שהחיילים של המלך בטוח יתייאשו. המרגלים יוצאים מהבית של רחב (יכול להיות שרחב הביאה להם גם אוכל לשלושה ימים) ביום חמישי בלילה ה' בניסן (אור ליום שישי ו' ניסן) ובעצם הם מתחבאים במערה בהר ביום שישי, בשבת וביום ראשון. הסתפקנו אם הם הדליקו שם נרות שבת (הסברנו שכשאמא לא נמצאת אז כל מי שנמצא חייב להדליק) או שלא הדליקו מחשש שחיילים של המלך יחפשו שם באיזור ובגלל האור הבוקע מהמערה יגלו אותם.

- סיפרנו סיפור ארוך איך החיילים של המלך התחילו להתייאש בחיפושים עד שהמלך בעצמו בא לשטח כדי לעודד אותם לחפש. סיפרנו שהמלך הבטיח פרס כספי מיוחד לכל מי שמוצא את המרגלים וזה נתן לחיילים יותר כוח אבל בסוף אחרי שלושה ימים כבר כולם התייאשו. למרות שהם לא הבינו איך זה הגיוני הם אמרו לעצמם בלב, בטח האלוקים של היהודים עשה להם נס.

- המרגלים מגיעים למחנה ישראל ביום ראשון ח' בניסן אור ליום שני ט' בניסן בערך בשתים עשרה בלילה. הם יצאו מהמערה רק כשהחשיך (כדי שלא יגלו אותם) ועברו את הירדן (או באיזה גשרון קטן שלא היו שם שומרים או שהם שחו בירדן) והגיעו למחנה ישראל באמצע הלילה.

ביאורי מילים:

{יג} מֵנִיחַ- נותן לכם מנוחה. וירשו גם המה- ויכבשו גם הם.  {יד}  חֲמֻשִׁים- עם כלי נשק. גִּבּוֹרֵי הַחַיִל- מי שיכול להלחם.  אוֹתָם- להם. {טו} כָּכֶם- כמותכם. {יח} יַמְרֶה- לא ישמע בקולך. אֶת פִּיךָ- את הדברים שאתה אומר. {א}  מרגלים- מחפשים ובודקים או לשון של הליכה ברגל. חֶרֶשׁ- בשקט. זוֹנָה- פודקאית, יש לה פונדק ובו מוכרת מזונות (הסברנו מלשון מזונות כמו המצודות) {ב}  הֵנָּה- לכאן. לַחְפֹּר- לחפש. אֶת הָאָרֶץ- את סודות הארץ.

דגשים פרקים ג-ד: מעבר הירדן

- התחלנו בכיתה לספר על ילד שקוראים לו מוישי ותיארנו את החילה המיוחד הזה שהיה במחנה ישראל. אף אחד לא ידע שיהושע שלח מרגלים אבל כולם היו מלאים בהתרגשות כי הם ידעו שממש כשהשמש תזרח כל עם ישראל יתחילו ללכת עד לירדן אחרי הרבה חודשים שהם היו בשיטים. כולם ידעו שצריכים ללכת עד שמגיעים צמוד לירדן בכדי שכשיגמרו שלושת ימי ההכנה הרוחנית והגשמית והם יוכלו להכנס לארץ (בי' בניסן) הם לא יצטרכו לבזבז רגע אחד ויוכלו לחצות את הירדן הכי מוקדם שאפשר. לכן הם היו צריכים כבר ביום שני מוקדם בבוקר להתחיל ללכת מהשיטים עד לירדן ולישון צמוד לירדן כדי שביום שלישי י' בניסן יוכלו לחצות את הירדן מוקדם בבוקר ולהכנס לארץ הקדושה שכולם כל כך מחכים לה. לכן כולם תכננו לקום ביום שני בשלוש לפנות בוקר כדי להתחיל 'לקפל' את האוהלים.

- למדנו על סדרי ההליכה שמצווים השוטרים את עמ"י: 1. הארון הוא יהיה המוביל את עמ"י. לאחר הארון שומרים מרחק של אלפיים אמה בדיוק (במידה) ואחר כך הולכים כל עמ"י כששבטים: ראובן, גד וחצי שבט המנשה מובילים. לעומת זאת במדבר הסדר היה שונה והארון היה הולך באמצע. (ציירנו את שני צורות המסע השונות זאת עפ"י רש"י כאן והגמ' במסכת סוטה בדף לג:) 2. הכהנים משבט לוי הם לוקחים את ארון ברית ה' ולא הלווים כמו שהיה במדבר.

- כדי לא לבזבז רגע אחד עמ"י נוסעים ביום ט' ניסן וחונים בערב ליד הירדן, אך הם לא עוברים את הירדן בערב והזכרנו בהקשר זה שני סיבות: א. הנס הגדול של קריעת הירדן צריך שיהיה ביום בכדי שכל עמ"י והגויים שגרים בארץ יראו את הנס הגדול. ב. ביום הכניסה לארץ עמ"י מצווים בתורה (דברים כז, ב) לבנות מזבח בהר גריזים והר עיבל ולעשות את כל מעמד הברכות והקללות ובשביל להספיק את כל הדברים האלו חייבים להכנס מוקדם בבוקר.

- בלילה השוטרים עוברים במחנה וקוראים: 'הקשיבו הקשיבו! כשתראו את ארון ה' שהוא הולך ראשון. כולם מתכוננים להליכה אחרי ארון ה', שבט ראובן וגד ההולכים ראשונים ואחריהם כל עמ"י. אין להתקרב לארון כשהולכים, במרחק קרוב מאלפיים אמה. כל המתקרבים מסתכנים. אין להתרחק מהארון יותר מאלפיים אמה יש לשמור אלפיים אמה במידה!'

- שני הסברים לשמירת מ רחק של 2000 אמה: 1. לשמור מרחק של כבוד מהקדושה. 2. על ידי המרחק יוכלו כל עמ"י לראות את הארון ולדעת לאן ללכת. יש לשאול: למה לא מספיק שהשורות הראשונות הקרובות לארון יראו את הארון והשאר ילכו אחריהם? כנראה התשובה לכך שה' רצה שכולם יראו וירגישו איך שה' וארון ברית ה' הם המובילים אותם בדרך.

- ניסינו לעשות סדר בזמנים של אותו חודש ניסן של שנת ב' תפ"ט. ציירונו על הלוח את סרגל הזמנים ועשינו דף עבודה בהקשר זה. (בה' נשלחים המרגלים, בז' (שבת) עוברים השוטרים, בח' בערב חוזרים המרגלים, בט' בבוקר (שני) נוסעים עד הירדן ולנים שם ובי' נכסים לארץ)

-"הרחק מאוד מאדם העיר אשר מצד צרתן (פרק ג' פס' ט"ז)"- פירשנו שהיה חידוש בנס שלא רק שמי הירדן נעצרו אלא שהם המשיכו לזרום כפי מעלה ועלו עוד ועוד וממילא מי הירדן לא התקרבו יותר ונשארו במרחק גם מערים כמו אדם וצרתן שקרובות יחסית לירדן. אמרנו שאם היו עושים סכר בירדן אז מי הירדן היו מתפשטים לצדדים אך לא כך היה בנס הזה.

-הכהנים עומדים מוכנים בתוך הירדן (הכן) אפשר לעמוד וכמעט להרדם בעמידה ואפשר לעמוד דרוכים ומוכנים שיהושע בן נון יגיד להם מה לעשות.

-ה' מצווה את יהושע לבחור 12 איש ושכל אחד מהם ייקח אבן על שכמו. שאלו בכיתה: הרי לעיל בפרק ג' יהושע בעצמו אומר לעמ"י לבחור 12 איש וכאן משמע שרק אחרי קריעת הירדן אמר ה' ליהושע לבחור 12 איש? באמת זו שאלה מצוינת הרד"ק פירש מכוח שאלה זו ש12 איש שאמר יהושע לעמ"י הם לא כדי לשאת אבנים אלא לעמוד קרוב לכהנים נושאי הארון ולראות איך הנס מתרחש על ידי ארון ברית ה'. אך לא פירשנו כך.

-המטרה של האבנים האלה להזכיר לכל מי שמגיע לגלגל (שבתקופה זו המשכן הוקם שם וממילא כל ישראל היו באים לשם) את הנס הגדול של קריעת הירדן. "כי ישאלון בניכם מחר" פירשנו ש"מחר" הכתוב בפסוק אין הכוונה ליום אחרי קריעת הירדן שהרי יום אחר הנס כולם (כול הילדים) יודעים על הנס. אלא הכוונה לעוד עשרות ומאות שנים שאנשים עלולים לשכוח את הנס, כל מי שיבוא לגלגל יראה את האבנים וישאל את אביו מה האבנים האלה ועל ידי השאלה והתשובה ילמד על הנס הגדול.

- ביום י' בניסן היום שבו עברו עמ"י את הירדן, עמ"י קמו מוקדם בבוקר והיו מוכנים בכדי לעבור את הירדן. הרבה דברים היו צריכים עמ"י להספיק באותו יום, דברים שהספיקו והצליחו לעשות בצורה ניסית.

- יהושע בן נון מצווה שאותם שנים עשר אנשים שעמ"י בחרו והם בכלל לא ידעו מה תהיה המשימה שלהם כשבחרו אותם. מצווה יהושע בן נון את אותם אנשים לקחת שנים עשר אבנים הכי גדולות שאפשר לקחת ואת אותם אבנים להקים במקום שבו ישנים הלילה. האנשים לוקחים את האבנים הענקיות האלו אבל עמ"י לא הולכים ישר לגלגל אלא באותו יום הולכים כל עמ"י אנשים נשים וטף ועולים עד שכם וחוזרים באותו יום לגלגל.

- בשכם מתקיים מעמד הברכות והקללות שמפורש בתורה בפירוט. הכהנים והלווים עומדים בין שני ההרים הגדולים ששמם 'הר גרזים' המכונה הר הברכה ו'הר עיבל' המכונה הר הקללה. חצי מעמ"י עומדים על הר אחד וחציו השני של העם עומד על ההר השני. את האבנים עמ"י מקימים בשכם ועושים מהם מזבח את המזבח הם מצפים בשכבה עבה של סיד ועל סיד זה כותב יהושע בן נון את משנה תורה בשבעים לשונות בשביל כל העמים. לאחר מכן עמ"י מביאים אומנים מיוחדים שיקלפו את הסיד בלי שישבר, וסיד עם התורה הכתובה עליו נשאר שם ועמ"י חוזרים עם האבנים לגלגל, שם הם חונים ושם יהיה המשכן בשנים הקרובות לכן שם הם מעמידים את גל האבנים כדי שכל מי שיבוא למשכן בכדי להקריב קורבנות יראה את האבנים האלו וישאל את אביו מה האבנים האלו והוא יספר לו על קריעת הירדן. בכוונה לא דיברנו הרבה על המעמד בשכם בגלל שהוא מוזכר בהמשך הספר ושם נתעכב עליו יותר.

- יהושע בן נון מכנס את עמ"י כשהם בתוך הירדן ואומר להם: דעו לכם כל עמ"י שאם אנחנו נכנס לא"י כדי לקיים את התורה והמצוות ובשביל לעשות בה דברים קדושים- מצויין. ואם אנחנו לא רוצים להיכנס בשביל זה אלא בגלל סיבות אחרות אז הגל הגדול שאנחנו עומדים מתחתיו ישטוף אותנו (גמ' סוטה לד) הדגשנו רבות שיהושע ידע שעמ"י רוצים להיכנס לארץ כדי לקיים את התורה והמצוות והוא ידע כמה הם חולמים על כך אלא הוא רצה שלא רק יחשבו זאת בתוך ליבם אלא גם יגידו את זה בפה שלהם כי כשאומרים כל עמ"י שהם רוצים להיכנס לארץ בשביל לקיים את התורה זה נותן להם הרבה יותר כוח אח"כ להצליח לקיים בא"י את כל התורה.

- יהושע בן נון מקים 12 אבנים נוספות בתוך הירדן בדיוק במקום שעמדו רגלי הכהנים. כדי שכל מי שיעבור בירדן יראה את אותם האבנים וייזכר בנס הגדול. בסה"כ היו 24 אבנים. שאלנו בכיתה: איך ראו את האבנים שהקים יהושע בתוך הירדן, בשביל מה הוא מקים אותם? הרי לאחרי שיחזרו מי הירדן לזרום האבנים יהיו מתחת מי הירדן?  בכיתה תירצו הרבה תירוצים שהכיוון הכללי שלהם שהאבנים עמדו במקום גבוה בירדן שבלט מעל המים או במקום שהמים היו רדודים, אנחנו פירשנו בשם הרד"ק שהיה נס נוסף שגם לאחר שחזרו מי הירדן הם לא חזרו לזרום בדיוק כמו לפני כן אלא במקום שבו הקים יהושע את האבנים נשאר יבש ומי הירדן עשו כמין 'עיקוף'.

- ארון ה' עובר לפני העם. פירשנו כדברי חז"ל שברגע שיהושע בן נון אומר לכהנים לעלות (דיברנו בכיתה איך בדיוק הוא אומר להם את זה הרי אם הוא יכנס לירדן והם מייד יעלו, המים ישטפו אותו? אפשר לומר שהוא אמר להם שיחכו שיחזור לצד השני של הירדן ואז הם יעלו. אך הילדים בכיתה אמרו שיותר הגיוני שמייד שהוא אמר להם את דבר ה' הם מקיימים בזריזות ולכן תירצו שהוא אומר להם בצעקה מהצד השני של הירדן) הם מחזירים את רגליהם בצד המזרחי של הירדן, הירדן חוזר לזרום ונמצא שעמ"י מצד אחד וארון ברית ה' מהצד השני של הירדן. אז נעשה נס וארון ברית ה' נשא את נושאיו ובעצם ריחף מעל הירדן וגם מעל עמ"י ו'נחת' לפני העם)

- גם כאלו שלא מספיק כבדו את יהושע ובגלל שהם ראו והם זוכרים את קדושתו הגדולה של משה רבנו הם לא מספיק כבדו את יהושע. אחרי הנס הגדול הם התחילו לכבדו מאוד.

- התשובה שהאבות יגידו לילדים שלהם שהקב"ה עשה נס מיוחד שהירדן נקרע ושני סיבות לנס המיוחד הזה: א. כדי שכל הגויים ידעו ויראו את גבורת ה'. ב. כדי שעם ישראל יראו מה' ויקיימו את כל התורה.

דגשים פרק ה: הברית והפסח

- הדגשנו שברית המילה הזו שעושים כאן זה לא סתם ברית מילה רגילה אלא זה ברית מילה ראשונה אחרי שנים שלא עשו ברית מילה. רוב עמ"י נולדו במדבר (חוץ מזקנים מעל גיל מאה שהיו מעל שישים ביצ"מ ומאנשים שהיו צעירים מעשרים ביצ"מ וכניסה לארץ היו בין גיל ארבעים לשישים) ובמדבר לא זכו לקיים את המצווה החשובה הזו. סיפרנו על משפחה שנולד להם ילד ממש קצת אחרי שיצאו ממצריים והם באו להזמין את משה רבינו לברית אך משה רבינו אמר להם שבמדבר לא עושים ברית מילה.

- שתי סיבות שלא עשו ברית מילה במדבר: א. לא היתה רוח צפונית כדי שלא יתפזרו ענני הכבוד. ב. בגלל שמסוכן לטלטל במסע הדרך תינוק שמלו אותו בימים הראשונים למילתו וכיוון שעמ"י לא ידעו מתי עמוד הענן יתחיל ללכת לכן לא מלו כלל.

- למדנו על הגזירה שנגזרה על אותם שחטאו בחטא המרגלים. גזירה שנגזרה רק על אנשי המלחמה דהיינו אנשים שהיו מגיל עשרים עד גיל שישים. עשינו חשבון שכל מי שהיה ביצ"מ עד גיל עשרים הוא כן היה מהול בכניסה לארץ ישראל. בגלל שהוציאו דיבת הארץ רעה נגזר עליהם שלא יזכו לראות את טוב הארץ לכן עמ"י נשארו במדבר ארבעים שנה כדי שלא ימותו פחות מגיל שישים.

- השמחה על עשיית ברית המילה היא כפולה: גם סוף סוף זוכים לקיים את המצווה החשובה הזו ובזכות הסרת העורלה כולם ידעו שיש הבדל בינינו לשאר הגויים ולא יחרפו אותנו כמו שחרפו אותנו וזלזלו בנו המצריים שאמרו לנו: אנחנו ואתם אותו הדבר ואין הבדל ביננו כי גם אתם וגם אנחנו ערלים (פס' ט'- לא למדנו אותו בב1), אך סיבה שנייה לשמחה הגדולה היא הזכות העצומה להקריב קורבן פסח, גם קורבן פסח שנים כבר לא הקריבו (מאז השנה השנייה ליצ"מ לא עשו ברית מילה) אמרנו ששתי מצוות אלו מיוחדות בחשיבותם בכך שיש על ביטולם כרת.

- דיברנו על איסור 'חדש'. בגלל איסור זה עמ"י מחכים שישה ימים מאז הכניסה לארץ עד שהם זוכים לאכול סוף סוף מהתבואה הקדושה של הארץ שהם חיכו בכליון עיניים בכדי לאוכלה. המחשנו זאת בסיפור שכל הכיתה יוצאת לטיול אחרי פורים ואז הם מגיעים לשדה חיטים והבעלים מרשה להם לקצור והם קוצרים ומביאים הביתה ועושים מכך 'קליות' ואז אבא מגיע ומגלה להם שיש איסור 'חדש'. דיברנו על כך שבזמן המקדש והמשכן התבואה הייתה ניתרת בהקרבת קורבן העומר. עמ"י אוכלים מצות ולא לחם בגלל פסח וגם קלוי הוא לא חמץ ולכן אוכלים אותו בפסח.

- יהושע בן נון מלמד את עמ"י תורה והוא גם המנהיג של עמ"י במלחמה. יהושע בן נון יוצא בלילה מהמחנה כדי לראות איך אפשר לכבוש את יריחו ומסתובב בקרבת יריחו. כמובן הוא נזהר ומסתכל לכל הצדדים כדי שלא יפגעו בו ח"ו.  לפתע מופיע למולו איש עם חרב שלופה בידו , יהושע בן נון לא נבהל ולא בורח ומגודל בטחונו בה' הוא ישר מתקדם לעבר האיש אע"פ שחשש שאולי הוא אויב.

- המלאך הוא השר של 'צבא ה'' עמ"י וצבאם נקראים צבא ה'. תפקיד המלאך להראות לעמ"י שהם מנצחים במלחמה ע"י המראה של חרב שלופה בידו ולחזק את יהושע.  הזכרנו שזה קצת מוזר שהמלאך לא אומר ליהושע במפורש כלום חוץ מ'של נעלך' אבל עיקר העניין שבא לרמוז לגבורה של עמ"י.

דגשים פרק ו: כיבוש יריחו

- ביריחו יש סגר כללי על העיר. למדנו שלפני שעמ"י עברו את הירדן אע"פ שהגויים חששו מאוד ממרגלים וכד' היה אפשר להכנס לעיר אך היו שומרים שהיו בודקים את כל מי שנכנס, אך לאחר שעמ"י עברו את הירדן 'אין יוצא ואין בא'. מובן מדוע אין כניסה ליריחו אך מדוע גם אסור לצאת ממנה? היו תירוצים רבים בכיתה לכך ואני הסברתי שמלך יריחו חשש שיצאו חיילים ואנשים מיריחו ויגלו לעמ"י את סודות העיר. היו בכיתה שרצו לומר שאם יהיו יוצאים יש חשש שתוך כדי שפותחים את השערים יכנסו אנשים. 'סוגרת ומסוגרת'= מנעול על מנעול.  

- 'ראה נתתי בידך את יריחו ואת מלכה גיבורי החיל' הפירוש: למרות שהם גיבורי החיל תנצח אותם בקלות, הזכרנו שוב שכל מלך שלח את חייליו הגיבורים ליריחו בכדי להלחם בעמ"י, החיילים הללו נשלחו זמן רב לפני שעמ"י הגיעו לארץ ולכן אנחנו מוצאים שיש ביריחו גם 'גיבורי החיל' מהגרגשי אע"פ שהגרגשי פנה והלך לאפריקה. (שוב הזכרנו את שלושת האגרות שיהושע בן נון שלח לעמים בארץ)

- יש סדר מדוייק שבו ציווה ה' את יהושע להקיף בו את יריחו כשהחלוץ- ראובן, גד וחצי שבט המנשה הולך לפני הארון ואחריו 7 הכהנים שהולכים לפני הארון ואחרי הארון כל עמ"י והמאסף (שבט דן, הזכרנו שהם 'מומחים' בהשבת אבידה ובעזרה לאנשים שהתעכבו ונשארו מאחור) בסוף.

- חלוקת התפקידים בהקפות יריחו התפקיד של הכהנים לתקוע והתפקיד של עם ישראל להיות בשקט גמור. שאלנו מדוע צריכים להיות בשקט? הבאתי את פירוש הרלב"ג שהמטרה היא שלא ירגישו בהם בני ירחיו ויזרקו אבנים מעל החומה, אך הקשנו על כך: אם הם רוצים לשמור על שקט מדוע הכהנים תוקעים בשופרות הרי זה עושה הרבה רעש? לכן אמרתי להם שאולי המטרה היא שכולם יתרכזו בכוונות טובות וקדושות ולא יסיחו דעתם לדיבורים מיותרים.

- הסדר המיוחד שמקיפים בו את יריחו כשהחלוץ- ראובן, גד וחצי שבט המנשה הולך לפני הארון ואחריו 7 הכהנים שהולכים לפני הארון ואחרי הארון כל עמ"י והמאסף בסוף.

-  ביום השביעי הוא יום השבת תיארנו וציירנו את השבת המעניינת והמיוחדת שהיתה לע"י את הקידוש בליל שבת במחנה ואח"כ מוקדם בבוקר משכימים כל הגברים יוצאי המלחמה והולכים עם בגדי שבת ואולי עם מדים להקיף את יריחו כמובן הכל בזריזות גדולה כי היום מקיפים פי 7 מכל יום. הנשים והילדים אוכלים במחנה סעודת שבת ללא הגברים וגם הם בבתים מתרגשים מכך שהיום מתחילים לכבוש את הארץ.

- כשם שלוקחים מהפירות את הראשית לביכורים (תיארנו את המציאות בזמן ביהמ"ק שבה האדם היה יורד בעונה המתאימה כל יום עם גמי ביד לתוך פרדסו ומתבונן מה הפרי הראשון, מתי יצמח כבר הפרי הראשון שאני יזכה לסמן אותו ולהביאו לה') כן יהושע מבין שצריך לקחת מארץ ישראל את הראשית, דהיינו העיר הראשונה שכובשים ולהקדיש את שללה לה' ומתאים הדבר גם לשבת שהיא ההקדש מימי השבוע שבה יקחו את השלל כהקדש (ע"פ רש"י ועוד).

- פירשנו שיש שני פירושים ל'חרם'- א. הקדש. ב.הריגה. את האנשים ובעלי החיים הורגים ואת כלי הנחושת והברזל וכו' מביאים לאוצר בית ה' ואת כל השאר שורפים באש. הקשו בכיתה למה לא מביאים את הבהמות לקרבן? ותירצו שיתכן שחששו שהם שימשו לע"ז או שבאופן כללי לא מכובד שדברים ששייכים לאנשי יריחו הרשעים יעלו על המזבח וכלי הזהב וכו' אפשר להתיך אותם ולעשות מהם דבר חדש לגמרי.

- רחב בהתחלה יושבת מחוץ למחנה ישראל כי היא גוייה ולבסוף מתגיירת מתוך רצון כנה ואמיתי להדבק בה' ויושבת בתוך ישראל, דיברנו אגב כך על כך שרק גר שמאוד רוצה מקבלים אותו וסיפרנו בקצרה על רות המואבייה. יהושע מחייה אותה דהיינו משאיר אותה בחיים (כך פירשנו).

- השבועה שמשביע יהושע ואוסר לבנות עיר בשם יריחו או במקום של יריחו. בכדי שלדורות עולם ישארו חורבות יריחו לזיכרון. ששאלנו מאיפה חז"ל לומדים את הין הזה שיש שני איסורים איסור לבנות עיר במקום של יריחו ואיסור נוסף לבנות אפי' במקום אחר עיר בשם יריחו. דבר זה דקדקנו מהמילים: 'את העיר הזאת (במקום הזה) את יריחו (בשם יריחו)'

- הקללה של יהושע: בבכורו ייסדנה ובצעירו יציב דלתיה (כישים את היסודות ימות הבכור ובמש הבניין ימותו כל ילדיו עד שכשהוא ישים את דלתות העיר ימות צעירו) דהיינו שימותו כל ילדיו. למדנו שבימי אחאב קם רשע בשם חיאל האלי ובנה ברשעותו את יריחו ובאמת מתו כל ילדיו, בגלל שהילדים מאוד נהנו מהסיפור כבר המשכנו אותו קצת וסיפרנו על אליהו הנביא שלקח מפתחות גשמים.

דגשים פרק ז: המפלה בעי

- קידוש ה' הגדול כשע"י מנצחים וח"ו החילול ה' שיהודי נהרג בלחמה. וההסבר לכך שהגויים יודעים שה' הוא אלוקי ישראל ולכן כשיהודי נהרג חושבים הגויים שכביכול ה' לא מנהל את העולם שהרי העם שלו מתים. ואילו כשע"י מנצח זה קידוש ה' שרואים כולם שה' אלוקי ישראל הוא האלקים בשמיים ממעל (כך סיפרה רחב למרגלים) 

- עמ"י לא יודעים שעכן לקח מן החרם היחידים שיודעים הם ילדיו שיענשו בסוף על כך.

- סיפרנו על עכן שלקח מהחרם. סיפרנו איך הוא נכנס לארמון הקיץ של מלך בבל. הרבה מלכים מכל מיני מקומות בעולם בנו ארמונות בארץ בגלל טובה של הארץ והיו באים לכאן לכמה שבועות בשנה.

- במלחמה בעי נהרגים 36 איש. כשעמ"י שומעים זאת הם מתמלאים בפחד גדול מאוד ויהושע בן נון מלא בצער גדול מאוד על חילול ה' הנורא שכל הגויים יזלזלו בה' כשישמעו על ההפסד של עמ"י. הגויים שישמעו על ההפסד יאמרו אחד לשני: 'עמ"י במקרה נצחו במלחמות הקודמות באמת האלוקים שלהם הוא לא מנהל את העולם והוא לא יכול לעשות הכל. הנה, עם כל כך קטן וחלש נצח אותם' ויתמלאו כל הגויים בגבורה וברצון לנצח ולהרוג את עמ"י במקום הפחד הגדול שהיה להם.

- למדנו על החטא שחטא עכן שהוא בעצם שישה חטאים. דיברנו על כך שבמשעה אחד יכולים להיות כמה מצוות וגם להפך. 1. חטא ישראל= עברו על ציווי יהושע. 2. עברו את בריתי= חילול שבת (פירטנו את חילולי השבת: הוצאה מרשות לרשות, חפירה בקרקע וכו'). 3. לקחו מן החרם= לקחו מההקדש, מעלו בהקדש ששייך למשכן ולה'. 4. גנבו= הסברנו שיש צד בגניבה שהיא חמורה אפי' מגזילה כי כשעכן גונב בלי אף אחד יראה ומפחד רק מאנשים שלא יראו אותו ח"ו, זה מראה שהוא לא כל כך מאמין בה', כי איך יכול להיות מצב כזה שהוא מפחד רק מאנשים ולא מפחד בכלל מה'. 5. כיחשו- היו כאלה שחשדו בו והוא שיקר ואמר שלא לקח. 6. שמו בכליהם- הוא שמר את זה, הוא לקח את זה רק כדי להיות יותר עשיר ולא היה צריך את זה בשביל שיהיה לו מה לאכול.

- ה' מצוה את יהושע לומר לעמ"י שיתכוננו למחר כי מחר בבוקר כל עמ"י יתכנסו ויתברר מי החוטא שלקח מהחרם. עמ"י מתכוננים וחוזרים בתשובה כי הם מבינים שלמרות שלא כולם חטאו אבל יש אחריות גם על מי שלא חטא לדאוג שלא יהיו בעמ"י חוטאים כי עמ"י הם כמו גוף אחד.

- למדנו על החטא שחטא עכן שהוא בעצם שישה חטאים. דיברנו על כך שבמשעה אחד יכולים להיות כמה מצוות וגם להפך. 1. חטא ישראל= עברו על ציווי יהושע. 2. עברו את בריתי= חילול שבת (פירטנו את חילולי השבת: הוצאה מרשות לרשות, חפירה בקרקע וכו'). 3. לקחו מן החרם= לקחו מההקדש, מעלו בהקדש ששייך למשכן ולה'. 4. גנבו= הסברנו שיש צד בגניבה שהיא חמורה אפי' מגזילה כי כשעכן גונב בלי אף אחד יראה ומפחד רק מאנשים שלא יראו אותו ח"ו, זה מראה שהוא לא כל כך מאמין בה', כי איך יכול להיות מצב כזה שהוא מפחד רק מאנשים ולא מפחד בכלל מה'. 5. כיחשו- היו כאלה שחשדו בו והוא שיקר ואמר שלא לקח. 6. שמו בכליהם- הוא שמר את זה, הוא לקח את זה רק כדי להיות יותר עשיר ולא היה צריך את זה בשביל שיהיה לו מה לאכול.

- אלעזר הכהן הגדול עומד במקום גבוה ולידו יהושע בן נון ושואלים באורים והתומים מאיזה שבט יצא החוטא. הסברנו בכיתה מה הם האורים והתומים. כל עמ"י יכולים לראות את התשובה על ידי החושן, האבן של שבט יהודה נהיית בצבע כהה יותר וכולם מבינים שמשבט יהודה יצא החוטא.

- לאחר מכן שמים בקלפי פתקים שבהם המשפחות המרכזיות בשבט יהודה: זרחי, פרצי ושלוני. ויהושע בן נון מוציא מהקלפי. וכן עושים לאחר מכן בתוך משפחת הזרחי. שמים פתקים של משפחות מצומצמות יותר שנקראות: בתים.

- כשעכן יוצא לא רק שעכן לא בוכה ומודה אלא הוא מתנהג בצורה חצופה. עכן אומר ליהושע: זה בכלל לא אני זה סתם גורלות, במקרה יצא פתק עם השם שלי, אם אני הייתי עושה גורלות ושם את השם של יהושע היה יכול לצאת יהושע בגורל. עכן מזלזל בגורלות וביהושע. אך יהושע לא כועס עליו להפך הוא מדבר אליו בלשון חיבה: 'בני' אני אוהב אותך כמו הבן שלי, אבל בשום פנים ואופן אתה לא תזלזל בגורלות, הגורלות הם משמיים, הארץ תתחלק ע"י גורלות וכולם יודעים שמה שיוצא בגורל זה מה שה' רוצה שיצא. לכן זלזלול בגורל זה זלזול בה' לכן אני מבקש ממך ('נא') 'תן כבוד לה'' תכבד את הקב"ה ותודה במעשה החמור שעשית.

- עכן מודה במעשה שלו, אך באותו רגע הוא מחליט לחזור בתשובה. לכן הוא לא רק מודה במעשה שלו אלא הוא עומד ומספר לפני כל עמ"י שהוא חטא לא רק במלחמת יריחו אלא לפחות בעוד שתי מלחמות קודמות בתקופת משה רבינו הוא לקח מהחרם כשהיה אסור לקחת מהחרם (מלחמת הכנעני מלך ערד ומלחמת סיחון ועוג).

-עכן נענש בעונש החמור ביותר ונסקל באבנים, את החפצים שלו שורפים באש ואת הצאן והבקר שלו סוקלים באבנים. גם הילדים שלו נענשים על כך שהם ראו אותו מחביא ולא סיפרו לאף אחד, העונש הוא שיהושע בן נון לוקח גם אותם לעמק עכור והם רואים את העונש שמענישים את אבא שלהם, כדי שילמדו את חומרת המעשה בנוסף העירו בכיתה שחשוב לקחת אותם שיראו בעונש כדי שלא ילמדו מאבא שלהם איך להתנהג.

דגשים פרק ח: ניצחון העי

- ה' מצווה את יהושע שני ציווים חשובים במלחמת העי השנייה. א. 'קח עמך'- אתה תוביל. לא כמו במלחמה הראשונה שיהושע נשאר במחנה. ב.'את כל עם המלחמה'- לא כמו בפעם הראשונה שיצאו רק 3000 איש. הסברנו שאע"פ שלא צריכים את כל עם המלחמה למחמה שעיר כל כך קטנה אך למרות זאת ה' מצווה שכל עמ"י יבואו כי  כשכל עם ישראל נלחמים הזכות שלהם גדולה יותר.

- ה' מבטיח ליהושע שעמ"י ינצחו ויכבשו לא רק את העיר העי אלא את כל האיזור של העי הנקרא 'ארץ העי'. אך מצווה את יהושע לקחת במלחמה בעי מהשלל ולא להחרים אותו. וציווי נוסף להלחם עם תכסיסי מלחמה.

- ה' לא מפרט ליהושע איך בדיוק לתכנן את המלחמה עם האורב. סיפרנו שיהושע בן נון מכנס את כל האנשים החשובים בעמ"י תלמידי החכמים הגיבורים וביחד הם מתכננים את המלחמה פירטנו באריכות מדוע צריכים דווקא שני אורבים (מצד אחד צריכים הרבה אנשים שיוכלו לכבוש את העיר בזריזות ומצד שני א"א שהרבה אנשים יתחבאו קרוב לעיר כי הם יתגלו וכו')

- יהושע שולח את האורב ואומר להם להיות מוכנים ולא להרחיק מאוד מהעיר. שאלו בכיתה איך ייתכן הדבר שקבוצה כל כך גדולה של אנשים תצליח להתחבא, לכן ביארנו שכנראה הם התחבאו במרחק מהעי מאחורי הר גדול ולכן ברור שהם יהיו רחוקים יחסית ולא כל כך קרובים אך מ"מ יהושע מצווה אותם שלא יתרחקו הרבה.

- התכנית של עמ"י כפי שאומר יהושע לאורב ששולח היא שיעשו את עצמם כמפחדים ויברחו מפני אנשי העי, כל אנשי העי יצאו וירדפו אחריהם וכך עמ"י ינוסו עד שכל אנשי העי יתנתקו ('התיקנו אותם') ויצאו מהעיר ואז תפקידו של האורב להכנס לעיר לכבוש אותה ולשרוף אותה כפי שציווה ה' ('בפסוק ב' 'ועשית לעי ולמלכה כאשר עשית ליריחו ולמלכה' דהיינו להרוג את המלך וכל האנשים ולשרוף את העיר) לאחר שיעשה את תפקידו עמ"י יסתובבו ויתחילו לרדוף אחרי אנשי העי ומכיוון העיר יצאו האורב כדי להלחם באנשי העי.

- בלילה שלפני המלחמה סיפרנו שעמ"י למד תורה ויהושע בן נון הלך בתוך העמק ולמד תורה כל הלילה ביחד עם כל עמ"י.

- תפקיד האורב: להיות כל הזמן מוכנים, לצאת מהמארב בזמן שיהושע בן נון נוטה את ידו עם הכידון אשר בידו., להגיע לעיר ולכבוש אותה במהירות ולשרוף אותה באש. שאלנו: אם האורב ישרוף את העיר באש עמ"י לא יוכלו לקחת מהשלל? תירצנו ששרפו רק עצים גדולים או את החומה עצמה מבלי שהאש תתפשט לבתים שבעי.

-אנשי העי ומלך העי שאלו מומחים שרואים בכוכבים האם כדאי לצאת להלחם עם ישראל ואם כן באיזו שעה בדיוק צריכים לצאת ע"פ הכוכבים כדי לנצח את עם ישראל. אנשי העי יוצאים לקראת עמ"י במועד שקבעו מראש וזה מסתדר גם עם הזמן שבו עמ"י בדיוק היו סמוכים לעיר.

- כשאנשי העי יוצאים למלחמה עם ישראל ועמ"י מראים את עצמם כנסים מפני אנשי העי, אנשי העי כל כך שמחים על כך שהם שוב מנצחים את ישראל שהם מריעים וצועקים וצעקותיהם מגיעות עד בית אל ולכן גם כל החיילים של בית אל יוצאים לרדוף אחרי ישראל כדי ש"יזכו' להרוג גם אנשים מעמ"י, אמרנו שגם קצת חיילים שאולי היו צריכים להשאר בתור שומרים גם יצאו לקראת ישראל ועד כדי כך הם לא חששו ום מיהרו לרדוף אחרי ישראל שהם השאירו את השער פתוח.

- ה' אומר ליהושע לנטות ידו בכידון אשר בידו אל העיר, קודם כל זה סימן לאורב שיצאו מהמארב ובנוסף סימן לעמ"י שהם ינצחו את העי ולכן יהושע לא מחזיר את ידו משאיר את ידו מחזיקה בכידון נטוי אל העי עד שהורגים את כל יושבי העי.

- עמ"י מקפידים לתפוס את מלך העי בחיים ולא להורגו במלחמה, אמרנו שהמטרה היא שכולם יראו איך הורגים אותו ודבר זה מבליט את הנצחון של עמ"י על העי.

- אחרי שעמ"י לוקחים מהשלל יהושע בן נון דואג שישרפו את כל העיר באש שכן האורב לא שרף את כל העיר בכדי שיוכלו לקחת מהשלל.

- למדנו על כך שיהושע מוריד את נבלתו של מלך העי מהעץ כבוא השמש. הזכרנו את האיסור בתורה: "לא תלין נבלתו על העץ" (דברים כ"א, כ"ב) וביארנו שזה זלזול מסויים בה' שאדם שנברא בצלם אלוקים תלוי לכן צריכים למעט בכך ואחרי שכולם ראו ולמדו להזהר ולא לחטוא בחטא החמור שחטא אפשר וחובה להורידו ולקוברו. (הזכרנו את מחלוקת רש"י והרמב"ן האם זה רק בישראל או גם בגויים שהרמב"ן שחולק על רש"י ומשמע ממנו שהאיסור בכל אדם מביא כדוגמא לכך את הפסוק ביהושע (פרק י') "ויורידום מעל העצים" שמדבר על חמשת מלכי הדרום. וגם הפסוק אצלנו לפי"ז הוא בגלל האיסור שבתורה)

- קופצים בזמן אחורה ובעצם הפסוקים האחרונים שבפרקנו (ל'-סוף) הם מתארים את המעמד של הר גריזים והר עיבל שקרה בפועל ביום י' בניסן, יום הכניסה לארץ. ונפגשים בכריתת ברית מיוחדת בין עמ"י לקב"ה בכניסה לארץ. המעמד המיוחד הזה של הברכות והקללות נעשה בהר גריזים והר עיבל שליד שכם ביום שבו נכנסו לארץ. באותו יום הלכו עמ"י לשכם וחזרו לגלגל בדרך נס.

- יהושע בן נון בונה מזבח עם אבנים שלימות שלא הניפו עליהם ברזל כדי לסתתם. לאחר מכן סדים את המזבח בסיד (לא מוזכר כלל אצלנו אך כך הציווי בתורה) ועל הסיד כותב יהושע את התורה בשבעים לשונות ("באר היטב") כדי שכל האומות יוכלו לראות את מצוות התורה (סוטה לב.). או שיהושע כתב את כל חמשת חומשי תורה או שכתב את כל מצוות התורה בקיצור (רס"ג)

- אחרי המעמד שהכהנים ביחד צועקים את הברכות תחילה וכנגד כל ברכה את הפכה. קורא יהושע בן נון לבדו מתוך התורה כל מיני פרשיות שעוסקות בברכה וקללה. (למשל הבאנו כדוגמא פרשת 'והיה אם שמוע') ציינו שהיה כאן נס שעמ"י שהיו על ההרים שמעו את הפרשיות שקורא יהושע בן נון למרות שהם עומדים במרחק גדול מאוד. (הזכרנו את הסיפור עם בנו של ה'בן איש חי' שלא שמעו את הדרשה לאחר פטירתו של ה'בן איש חי')

דגשים פרק ט: הגבעונים

- כל המלכים שומעים את כל מה שקרה בעי. על כך שעמ"י הפסידו בתחילה ואח"כ הם נצחו אבל הם הערימו והטעו את יושבי העי. הגיעו הגויים והמלכים שלהם למסקנה שהנצחון של עמ"י בעי זה לא בהכרח בגלל שהקב"ה עוזר להם. שהרי יש הוכחה שה' לא עוזר להם, מכך שהם לא הצליחו והפסידו במלחמה הראשונה. לכן, אמרו המלכים אחד לחבירו, הנצחון של עמ"י הוא בזכות שהם היו הרבה יותר מהעי וגם בגלל תחבולותיהם. אנחנו נצליח לנצח אותם, נתאחד כולנו וכך נהיה רבים מהם (מצודות).  לכן ביחד הם החליטו לשלוח שליחים לכל מלכי הערים שמסביבם כדי להתכנס ביחד ולתכנן תכנון אחד ועצה אחת איך להלחם בעמ"י וכך הם מתכנסים כולם ביחד כדי לתכנן איך להלחם בעמ"י.

- ספרנו על המכתבים ששלח יהושע לפני שעמ"י נכנסו לארץ ובהם כתב שמי שרוצה להלחם ילחם. לברוח- יברח. להשלים (בשלושה תנאים)- ישלים. ובאמת מהשוואה של פסוק ב' אצלנו לפרק ג' פסוק י' רואים שהגרגשי נעלם בפרק שלנו בגלל שהם הספיקו לברוח, אומנם בגלל שהם היו רשעים הם לא רצו להשלים לכן הם ברחו. אך לאחר מכן יושבי גבעון רצו מאוד להמנע ממלחמה עם עמ"י בגלל שהם ידעו שהם יפסידו במלחמה אך מאידך גיסא הם חשבו שאחרי שעמ"י כבר הציעו לעם לעשות שלום והם סירבו, אי אפשר יותר לעשות איתם שלום (רמב"ם מלכים פ"ו ה"ה) ולכן החליטו להתחפש לעם שמגיע ממקום רחוק.

- הגבעונים מגיעים לעמ"י לגלגל, סיפרנו שמסתכלים עליהם מרחוק  והם הולכים ומתקרבים ועם ישראל רואים שאין להם כלי מלחמה והם לא באים על סוסים, כנראה שהם לא באים להלחם עִם עם ישראל.  כשהם מתקרבים יותר אפשר לראות שהם אנשים שבאו ממקום רחוק מאוד. הגבעונים מספרים שהם מגיעים ממקום רחוק מאוד והם החליטו לבוא בשביל לזכות לראות את עמ"י. למרות כל 'ההצגה' עמ"י לא האמינו להם לגמרי והם אמרו להם 'אולי בקרבי אתה יושב ואיך אכרות לך ברית'.

-  הגבעונים מספרים ליהושע על כך שהם שמעו את השמועה על האלוקים של עמ"י שיכול לעשות הכל ואת הניסים העצומים שהיו במצרים והם חיכו שעמ"י יגיעו לארץ ולאחר ששמעו על הנצחון של סיחון ועוג הם ממש התפעלו. הזקנים בארץ הרחוקה שלהם אמרו להם ללכת לעמ"י ולבקש מהם לכרות להם ברית.

- יהושע שואל את הגבעונים "מי אתם ומאין תבואו" דהיינו איזה עם אתם ומאיזו ארץ אתם באים הגבעונים מתחמקים מתשובה "מארץ רחוקה מאוד באו עבדיך" אנחנו מגיעים ממקום כל כך רחוק שאתה לא מכיר אותו ולא מכיר את העמים שגרים בו מרוב שהוא מקום רחוק (מצודות).

- עמ"י ויהושע בן נון יכולים לשאול את ה' באורים והתומים ואז ה' היה אומר להם שהם מרמים אותם אך הם לא שאלו את פי ה'. יהושע מאמין להם וכורת להם ברית והנשיאים גם נשבעו להם בשבועה בשם ה' (שזו שבועה חמורה) שלא יעשו להם שום דבר וישאירו אותם בחיים. גם שאר עמ"י מאמינים להם ולוקחים מהצידה שהציעו להם הגבעונים, כל מיני פירות טעימים שיכולים להשמר להרבה זמן עמ"י יושבים ואוכלים ביחד עם הגבעונים. הסעודה המשתופת מראה את החברות שיש בין עמ"י לגבעונים כי רק אנשים שהם חברים יושבים ואוכלים ביחד ואדם לא יאכל ביחד עם אוייבים שלו. (ע"פ המצודות ורד"ק)

-עמ"י מתלוננים על הנשיאים: למה נשבעתם להם בשם ה'?! הסיבה שעמ"י לא הרגו את הגבעונים לאחר שגילו את רמאותם היא בגלל השבועה שנשבעו הנשיאים. למרות שבאמת היה אפשר ע"פ ההלכה לא לקיים את השבועה אך מפני חילול ה' קיימו אותה (רמב"ם שם ע"פ הגמ' גיטין מו.) הנשיאים אומרים לעמ"י "זאת נעשה להם והחיה אותם"' אין לנו ברירה אנחנו צריכים להשאיר בחיים את הגבעונים אך מאידך "זאת נעשה להם" דהיינו מה שכתוב אח"כ שהגבעונים היו חוטבי עצים ושואבי מים. מפני שאם לא נקיים את השבוע יהיה חילול ה' ויהיה עלינו כעס מה' על כך שאנחנו גורמים לכך שהגויים יזלזלו בנו ובקב"ה. (עיין רד"ק)

- גם יהושע בן נון דואג להציל את הגבעונים שלא יפגעו בהם לרעה (אמרנו שיהושע ציוה את עמ"י שבשום פנים ואופן לא יפגעו בגבעונים ועל ידי כך הוא מציל את הגבעונים מאנשים בעמ"י שרצו להרוג אותם) אך הוא מקלל את הגבעונים ואומר להם 'ארורים אתם' והוא דואג שהם באמת יהיו חוטבי עצים ושואבי מים וממנה אחראים על כך.

- יש כביכול סתירה בפסוקים: בפסוק כ"א כתוב שהם יהיו חוטבי עצים ושואבי מים לעדה (=בשביל עמ"י) אך בפסוק כ"ג כתוב שיהושע אומר לגבעונים שהם יהיו חוטבי עצים ושואבי מים ל'בית אלוקי' (=למשכן ואח"כ בית המקדש). בפסוק האחרון בפרק מוזכרים שני הדברים. הסברנו בכיתה שבהתחלה הם היו חוטבי עצים ושואבי מים בשביל עמ"י בתקופה שכל עמ"י גרו ביחד בגלגל לפני שהתחלקו לשבטים והלכו כל אחד לנחלתו. אך אחרי חלוקת הנחלות הגבעונים היו חוטבי עצים ושואבי מים בשביל משכן ה'. אך היו שתירצו בכיתה שהם היו גם חוטבי עצים ושואבי מים לעדה וגם למשכן.

ביאורי מילים

{ד}  גַם הֵמָּה- גם הם עשו עורמה כמו עמ"י בעי. וַיִּצְטַיָּרוּ- עשו עצמם כשליחים של מלך רחוק. מלשון ציר דהיינו שליח) שַׂקִּים בָּלִים- ישנים ומשופשפים. וּמְבֻקָּעִים- קרועים. וּמְצֹרָרִים- שתפרו את הקרעים בתפירה ל כך {ה} וּנְעָלוֹת- נעליים. וּמְטֻלָּאוֹת- עם טלאי (חתיכת בד קטנה או חתיכת עור קטנה שתופרים במקום שיש חור או קרע). צֵידָם- שלקחו להם צידה לדרך. נִקֻּדִים- נקודות של עובש.

דגשים פרק י: מלחמת מלכי הדרום

- כולם פוחדים מאוד כשהם שומעים על כך שיושבי גבעון השלימו עם ישראל כי גבעון הייתה גם גדולה בכמות וגם כולם גיבורים ולמרות שגם הם לא רצו לעשות שלום עם ישראל אלא להלחם בהם, הם בסוף החליטו מרוב פחד להשלים עם ישראל. שמועה זו גורת פחד לשאר המלכים האחרים גם לפחד מאוד מעם ישראל.

-  פתחנו את הפרק בסיפור על מלך ירושלים ששולח שליח מיוחד כדי לקרוא לארבעת מלכי הדרום שגרים דרומית אליו בסביבתו. המלכים האלו הם המלכים החזקים של איזור הדרום. הוא מתכנן איתם ביחד תוכנית איך להפתיע את יושבי גבעון ולהלחם בהם כדי שאף עם אחר לא יעיז לעשות הסכמים עם היהודים וכולם יבינו שביהודים רק נלחמים. אחד המלכים חושש שעם ישראל אולי יבואו לעזור לגבעון אך מלך ירושלים צוחק על הרעיון המשונה הזה ומסביר לו שעם ישראל בעצמם רצו להרוג את הגבעונים ויהושע הציל את הגבעונים רק בגלל שלא היה להם ברירה כי הם לא רצו הפר את השבועה אבל באמת אף אחד מעמ"י לא רוצה 'לעזור' לגבעונים שרימו אותם.

- הגבעונים רואים שבאים אליהם למלחמה הרבה מאוד חיילים והם מבינים שזה לא צבא של עיר אחת אלא צבא  של כמה ערים שביחד באים להלם עליהם. כשהם רואים  כמה יש הרבה חיילים הם מבינים שכנראה לא יצליחו לנצח את כל המלכים הללו למרות גבורתם ולמרות שגבעון היתה עיר גדולה וחשובה. לכן הם שולחים שליחים לעמ"י שיבואו לעזור להם (אמרנו שיכול להיות שהם חשבו שמן הסתם עמ"י לא יעזרו להם אך לא היתה להם ברירה לכן הם שלחו לעמ"י שליחים.

- קראנו מהגמ' במסכת ברכות ש'הרואה אבני אלגביש במורד בית חורון צריך ליתן הודאה ושבח' וצריך לברך 'ברוך שעשה ניסים לאבותינו במקום הזה' (ברכות נד.) מכאן הוכחנו ש'אבני הברד' הללו הם לא אבנים מקרח שנמסות בשמש אלא זה אבן שהיא קשה כמו סלע ולא נמסה בשמש אלא שהיא נראית בצורה של קרח. הזכרנו את דברי חז"ל שהאבנים האלו הם האבנים שהיו במכת ברד וכשמשה התפלל לה' שהברד יפסיק האבנים 'נתקעו' בשמיים כדי שירדו אח"כ על הגויים במלחמת מלכי הדרום (ברכות נד:).

-הנס הנוסף היה שהשמש עמדה והירח שהיה נראה מעל איילון גם עמד במקומו. הסברנו את הפסוק (פס' י"ג): "וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ= השמש עצרה. וְיָרֵחַ עָמָד, עַד יִקֹּם= יעשה נקמה, יהרוג את כל הצבא של חמשת המלכים. גּוֹי= עם ישראל. אֹיְבָיו= את האויבים שלו.  הֲלֹא הִיא כְתוּבָה עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר= הנס הזה רמוז בספר בראשית וַיַּעֲמֹד הַשֶּׁמֶשׁ בַּחֲצִי הַשָּׁמַיִם= באמצע השמים.  וְלֹא אָץ לָבוֹא= ולא מיהרה לשקוע. כְּיוֹם תָּמִים"= כמו זמן של יום שלם.  דיברנו על הזמן שבו עמדה השמש ופירשנו שבסה"כ השמש עמדה  24 שעות (עבודה זרה כה.) 'יום תמים' וההדגשה הזו של יום שלם אולי באה ללמד שהכוונה ליממה שלימה דהיינו יום ולילה.  הזכרנו את דברי חז"ל שהשמש נעצרה פעמיים (פעם אחת באמצע היום ופעם שנייה סמוך לשקיעה) ובכל פעם עמדה 12 שעות.

- שאלנו איפה כתוב בספר בראשית על הנס הזה, כמעט כל הייתה היתה בעניינים והזכירה את ברכת יעקב לאפרים ומנשה והאמירה של יעקב אבינו: 'ידעתי בני ידעתי גם הוא יהיה לעם וגם הוא יגדל ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו וזרעו יהיה מלוא הגויים' הזכרנו את ביאור הפסוק: זרעו של אפרים שהוא יהושע יעשה נס מיוחד שכל הגויים כולם וכל העולם כולו רואה ומרגיש ועל ידי זה כולם יחשיבו את יהושע ויכבדו אותו. שאלנו מה מיוחד דווקא בנס הזה: וביארו ילדים בכיתה שבנס הזה אפילו בחצי השני של העולם נהיה לילה ארוך ובשאר העולם כולם רואים שהיום נהיה ארוך מאוד לכן אין גוי אחד שלא ראה והרגיש את הנס הגדול. 

- המלכים של הגויים הם קודם כל דואגים לעצמם שלא יקרה להם שום דבר במלחמה. כך גם חמשת המלכים הללו ברחו כנראה ראשונים והתחבאו במערה במקדה. הארכנו לתאר עד כמה מערות גדולות ועד כמה מערה יכולה להיות ארוכה ומסועפת.

- עמ"י רודפים אחרי הבורחים וחשוב מאוד שלא יצליחו הבורחים מצבא חמשת המלכים להגיע לעיר המבצר. אם הם יגיעו לתוך העיר יהיה קשה מאוד להלחם בהם כי יצטרכו לפרוץ את חומות העיר ולכן עמ"י רדפו בכל כוחם שלא לתת להם להצליח להכנס לתוך עריהם. עוד לפני שגמרו לרדוף ממש אחרי כולם, מגיעה שמועה, שחמישה אנשים מכובדים שהם חמשת המלכים בעצם, נכנסו למערה במקדה ומתחבאים שם.

- עמ"י מגלגלים אבנים ענקיות על פי המערה שגם אם כל המלכים יתאמצו בכל כוחם לא יוכלו להזיז את האבן. אבל כדי שגם אם יפתחו חריץ וינסו לצאת דרכו הם לא יצליחו, כי השומרים מחכים להם בפתח המערה, המלכים נמצאים שם עד שהמלחמה נגמרת ואפשר להפנות ולהעניש את חמשת המלכים.

- המעמד המיוחד הזה כשכל עמ"י עומדים וקציני הצבא שמים את רגליהם על צווארי חמשת המלכים שהם שוכבים על הקרקע, בא לחזק את הלב של עמ"י. שעם ישראל ידעו וירגישו שהם שולטים ודורכים על חמשת המלכים החשובים ביותר וממילא ברור שינצחו את כל שאר העמים.

- אחרי הניסים והנפלאות של אבני הברד ועצירת השמש. כל הגויים פוחדים אפי' לדבר דברים רעים על עמ"י. בתוך הלב שלהם הם עדיין רשעים אך כלפי חוץ אולי הם אפי' מראים שהם מכבדים את עמ"י. זה הפירוש: 'לא חרץ לבני ישראל לאיש את לשונו'.

- דבר גדול ומיוחד היה לעמ"י בכל המלחמות שנלחמו וכבשו את הערים בארץ ישראל. שמתחילים מכיבוש מקדה עד כיבוש כל חמשת הערים של חמשת מלכי הדרום. כל הגויים כל כך פחדו מעמ"י שעוד באותו היום שעמ"י הגיעו לעיר בכדי להלחם בה, כבשו אותה. בכיבוש לכיש מבואר שלכדו ביום השני, שזה דבר נדיר. הסברנו שבד"כ בעולם של פעם בכדי לכבוש עיר בצורה היו עושים מצור על העיר עד שהעיר היתה נכנעת והמצור היה אורך חודשים ארוכים ולפעמים אפי' שנים אבל אצלנו קורה דבר מיוחד שמרוב הכבוד והפחד מעמ"י הגויים באוותו יום נכנעים ועמ"י כובשים אותם והורגים את כל הנפש.

- לגבי העיר חברון כתוב שהרגו את מלכה וכנראה שהספיקו למנות לעצמם מלך חדש שהרי מלכם כבר נהרג במערה כשהרגו את חמשת המלכים קודם לכיבוש חברון.

דגשים לפרק יא: מלחמת מלכי הצפון

- יבין מלך חצור שומע את הנצחון של עמ"י במלחמת מלכי הדרום ומחליט לכנס את כל מלכי הצפון בכדי להלחם יחד בעם ישראל. הם חושבים שייתכן והם יצליחו להלחם ולנצח שכן אם יתכנסו למקום אחד כל מלכי הצפון יהיו הם ביחד 'עם רב כחול אשר על שפת הים' הרבה יותר מהצבא של מלכי הדרום, בנוסף, יש למלכי הצפון כלי מלחמה חזקים ומוגנים שלא היו למלכי הדרום: רכב ברזל עם סוסי מלחמה מיוחדים. הם חונים במי מרום דהיינו מעיין ליד מרום ברור שזה היה בעמק כי הם רצו ללחום במקום שיהיה יתרון לרכב הברזל והסוסים.

- יהושע מצטווה בשני מצוות: המצווה הראשונה שהיא שייכת בכל המלחמות היא לא לפחד. מצווה זו כתובה בתורה: "כי תצא למלחמה וראית סוס ורכב עם רב ממך לא תירא מהם". ציווי זה שייך במיוחד למלחמה הזאת שבאו בה המלכים עם סוס ורכב ועמ"י לעומתם חלשים (אין לעמ"י סוס ורכב) ומועטים ('עם רב ממך') ועמ"י מצטווה לא לפחד ולבטוח בה' שעוזר לנו לנצח את כל אויבינו (הפסוקים אצלנו ובתורה ממש דומים), אך אצלנו אין זה ציווי להתגבר ולא לפחד בלבד, אלא הבטחה ליהושע שעמ"י ינצחו במלחמה.  

- המצווה השניה שמיוחדת רק למלחמה הזאת (מלבי"ם, רד"ק) היא לעקר את הסוסים ולשרוף את הרכב. ויש לשאול, מדוע ה' ציווה שיעשו כן הרי יש במעשה זה צער בעלי חיים, ובנוסף: הרי אפשר לקחת את הסוסים והרכב ולנצח בקלות יותר במלחמות הבאות. אלא ביארנו שיש חשיבות כל כך מיוחדת במצווה זו שהקב"ה ציווה עד שהשאלות ששאלנו נדחות. הקב"ה רוצה אומנם שעמ"י ילחמו בכוחם אבל רוצה שעם ישראל ידעו וירגישו שכל הכוח שלהם הוא מה' ולכן אמר להם לא לקחת את הרכבים והסוסים אלא לשורפם ולעקרם.

- מִשְׂרְפוֹת מַיִם (פס' ח')- ברכות אידוי שמאדים (שורפים) בהם את המים בשביל מלח. ההר החלק (פס' י"א)-א.  מחולק לשניים, הר אחד שנראה כשני הרים. ב. ללא עצים. ג. מחליק.

- יהושע עושה את המלחמה ימים רבים. שבע שנים עמ"י נלחמים. אבל זה לא כ"כ מובן כי הרי במלחמות עמ"י בדרום כבשו עשרים מלכים מתוך שלושים ואחת המלכים בשבועות ספורים. כל עיר שכבשו, כבשו תוך יום אחד ולפעמים יומיים כמבואר בפסוקים. באמת בהתחלה עמ"י נלחמו בגבורה, בשמחה ובזריזות אבל אח"כ כשעלו לצפון וכבשו את ערי הצפון עמ"י התחילו להתעייף ונחו הרבה חודשים בין מלחמה למלחמה.

-יהושע בן נון רצה כמובן שעמ"י יזדרזו ויכבשו את א"י מתוך שמחה וחשק המביאים למרץ וזריזות אבל הוא לא  מספיק זרז אותם והיה בזה קצת פגם וחטא למדרגתו של יהושע. כי כשה' אמר למשה רבנו שאחרי מלחמת מדיין הוא יסיים את תפקידו ויפטר מן העולם אע"פ שמשה רבנו היה יכול לעכב קצת את המלחמה.  הוא רצה שעמ"י לא יתעכבו אפי' שנייה אחת מלהיכנס לארץ ישראל ולכן הוא עשה את הכל בזריזות רבה. אך יהושע לא מספיק זירז את עמ"י לקיים את כיבוש הארץ בזריזות. בגלל כל ההתעכבות של עמ"י- הם אינם מספיקים להוריש את כל א"י.

דגשים לפרק יב: רשימת המלכים המנוצחים

- שאלו בכתה מה המשמעות של המילה 'אחד' שמוזכרת לאחר כל אחד מ31 המלכים שמוזכרים בפרק זה. כגון: " מֶלֶךְ יְרִיחוֹ אֶחָד מֶלֶךְ הָעַי אֲשֶׁר מִצַּד בֵּית אֵל אֶחָד". עלו כל מיני תירוצים אך לא מצאתי תשובה מספקת להסבר המילה הזו.

- בפסוק ז' מוזכר 'ההר החלק' "וְעַד הָהָר הֶחָלָק הָעֹלֶה שֵׂעִירָה". הסברנו בכיתה 3 הסברים: 1. הר מחולק לשניים (שני הרים מחוברים) 2. הר מחליק. 3. הר ללא צמחייה.

 

דגשים לפרק יג: הארץ הנשארת וחלוקת עבר הירדן המזרחי

- יהושע זקן ולכן חייבים לחלק את הארץ למרות שלא כבשו את כולה ולמרות שזה היה דבר מוזר לתת נחלה לשבט שיש בה גם גויים אבל למרות זאת ה' אמר ליהושע שהוא חייב לחלק את הארץ כיוון שהגיע זמנו להפטר מהעולם ומוכרחים שיהושע בן נון יחלק את ארץ ישראל וייתן לכל אחד את נחלתו כי זה חלק מהתפקיד של יהושע בן נון.

-בארץ ישראל היו הרבה מלכים לכל עיר חשובה היה מלך. לא בכל ארץ היו כ"כ הרבה מלכים. רק בארץ ישראל שהיא היתה ארץ חשובה שהיו בה מלכים חשובים היו כ"כ הרבה מלכים (גם בארץ לא היה לכל עיר מלך אלא רק לערים החשובות).

- ברשימת חמשת סרני פלשתים הפסוק בהתחלה אומר:"חמשת סרני פלשתים' אך בפירוט ישנם שישה. ספרנו ביחד בכיתה וישר כל הילדים התעוררו להקשות את הקושיה. 2 תירוצים הזכרנו בכיתה: 1. חמישה היו חשובים והשישי לא כ"כ (חולין ס.). 2. העווים הם בכלל לא חלק מהפלשתים אלא זה עם נוסף.

- הקב"ה אומר ליהושע שמה שנשאר לכבוש "אנוכי אורשם מפני בני ישראל" דהיינו שה' מבטיח שהוא יעזור לעמ"י להורישם, אך "הפילה לישראל בנחלה" דיברנו על כך שחלוקת הארץ היא בגורל ומפילים את הגורלות לקלפי ולכן חלוקת הנחלות מכונה כאן בלשון הזו. בנוסף פירטנו איך יהושע סימן את גבולות הנלות על ידי צמח ה'חצב'.

- ("רק לשבט הלוי לא נתן נחלה אשי ה' אלוקי ישראל הוא נחלתו"- דיברנו על כך ששבט לוי לא קיבל נחלה וקיבל ערים הפזורות בכל גבול ישראל בלבד אבל ה' נתן לכהנים חלק בקרבנות הנקראים "אשי ה'" בגלל שהם נשרפים באש שבמזבח. בנוסף הלווים והכהנים זוכים במתנות רבות, תרומות ומעשרות ושאר מתנות כהונה אך הזכירו בפסוק את הדבר החשוב וזהו החלק שבקרבנות)

- ("רק לשבט הלוי לא נתן נחלה אשי ה' אלוקי ישראל הוא נחלתו"- דיברנו על כך ששבט לוי לא קיבל נחלה וקיבל ערים הפזורות בכל גבול ישראל בלבד אבל ה' נתן לכהנים חלק בקרבנות הנקראים "אשי ה'" בגלל שהם נשרפים באש שבמזבח. בנוסף הלווים והכהנים זוכים במתנות רבות, תרומות ומעשרות ושאר מתנות כהונה אך הזכירו בפסוק את הדבר החשוב וזהו החלק שבקרבנות)

 

דגשים לפרקים יד-טו: נחלת יהודה

- הפסוקים הראשונים של הפרק הם רצף אחד של פסוקים. בפסוק ב' כתוב שחילקו את הארץ לתשעה וחצי שבטים ואז הפסוקים הבאים מסבירים מדוע היו תשעה וחצי שבטים: א. משה נתן נחלה לשניים וחצי שבטים בעבר הירדן המזרחי. ב. שבט לוי לא קיבלו נחלה, לכן שלושה וחצי שבטים לא צריכים לקבל נחלה בעבר הירדן המערבי. לכאורה נותרו אם כן שמונה וחצי שבטים בלבד לכן בא פסוק ד' ומסביר שמנשה ואפרים נחשבים שני שבטים.

- "בגורל- נחלתם"- בגורל חילקו את הנחלות, ביארנו שהיו שתי קלפיות, בקלפי אחת מפות של מקומות ובשנייה שמות השבטים בתחילה הפילו גורל על נחלות השבטים ואח"כ גורלות לכל אחד ואחד מבני השבט (יש הרבה מחלוקות בפרטים, הזכרנו חלק מהמחלוקות בחצי משפט).

- ללווים ניתנו בארץ ישראל 48 ערים, מסביב לעיר היו מגרשים בשטח של 2000 אמה מחומת העיר לכל צד, המגרשים היו "למקניהם"- בקר ו"לקניינם"- צאן. אמרנו ש1000 אמה היו לשדות וכרמים ו1000 אמה היו שטח ריק שחלק משימושו היה למקניהם ולקניינם (סוטה כז: ועיי"ש ברש"י).

- למדנו על כלב בן יפונה ויהושע בן נון שלא חטאו בחטא המרגלים סיפרנו על כך שכלב הלך עם המרגלים וכשהמרגלים החליטו ביחד להגיד דברים רעים על ארץ ישראל הוא כלפי חוץ הראה שהוא משתתף עם המרגלים בעצה שלהם אבל באמת בלב שלו הוא תמיד חשב להגיד רק דברים טובים על ארץ ישראל. כשהמרגלים חזרו וסיפרו לעמ"י דברים רעים ומפחידים על ארץ ישראל, עמ"י האמינו ולא רצו לשמוע את מה שיהושע בן נון רצה לומר. כלב הראה כאילו הוא משתתף עם שאר המרגלים ואמר: אני יגיד לכם אילו דברים עשה עוד משה רבינו. הם חשבו שהוא הולך להגיד דברים לא טובים ואז כולם שתקו והקשיבו וכלב סיפר את כל הניסים שעשה משה רבינו ודיבר בשבחה של הארץ. לכן כתוב 'כאשר היה עם לבבי' כי בלב שלו הוא חשב דברים טובים למרות שכלפי חוץ הראה לא כך.

- למדנו על שמו 'הקניזי' והסברנו שאמא של כלב התחתנה עם יפונה ואח"כ הוא נפטר והיא התחתנה עם קנז. לכן כלב שגדל בבית של קנז נקרא 'קניזי' כי קנז גידל אותו כבנו למרות שהוא לא ממש הבן של קנז (סוטה יא:-יב.).

- בגלל שכלב דרך לבדו בחברון משה רבנו הבטיח לו שיקבל את חברון לנחלה ולכן בפרק שלנו מגיע כלב ליהושע בן נון לבקש ממנו שיתן לו את חברון.

- למדנו על כלב בן יפונה ויהושע בן נון שלא חטאו בחטא המרגלים סיפרנו על כך שכלב הלך עם המרגלים וכשהמרגלים החליטו ביחד להגיד דברים רעים על ארץ ישראל הוא כלפי חוץ הראה שהוא משתתף עם המרגלים בעצה שלהם אבל באמת בלב שלו הוא תמיד חשב להגיד רק דברים טובים על ארץ ישראל. כשהמרגלים חזרו וסיפרו לעמ"י דברים רעים ומפחידים על ארץ ישראל, עמ"י האמינו ולא רצו לשמוע את מה שיהושע בן נון רצה לומר. כלב הראה כאילו הוא משתתף עם שאר המרגלים ואמר: אני יגיד לכם אילו דברים עשה עוד משה רבנו. הם חשבו שהוא הולך להגיד דברים לא טובים ואז כולם שתקו והקשיבו וכלב סיפר את כל הניסים שעשה משה רבנו ודיבר בשבחה של הארץ. לכן כתוב 'כאשר היה עם לבבי' כי בלב שלו הוא חשב דברים טובים למרות שכלפי חוץ הראה לא כך.

-ציירנו על הלוח סרגל זמן והסברנו שע"פ מה שכתוב אצלנו בפרק שעברו 45 שנה מחטא המרגלים עד הפרק שלנו אפשר ללמוד שלקח 7 שנים לכבוש את ארץ ישראל. כי חטא המרגלים היה בשנה השניה ליצ"מ ואחרי 38 שנה מאז חטא המרגלים (40 שנה מאז יצ"מ) נכנסו לארץ. לכן אם נחסיר מ45  השנים שעברו מחטא המרגלים עד הזמן שכלב מדבר עם יהושע בפרק שלנו 38 שנים שהיו במדבר מחטא המרגלים עד הכניסה לארץ יצא שמהכניסה לארץ עד פרק י"ד (שמציין את סוף הכיבוש ותחילת חלוקת הנחלות) עברו  7 שנים.

- כלב אומר שיש לו כח כמו שהיה לו כח אז, בזכות גבורת התורה של כלב הכח שלו לא נחלש כלל והוא חזק בגיל מבוגר  כמו אדם צעיר. לכן הוא מבקש מיהושע שיתן לו להיות המפקד של המלחמה בענקים שבחברון. למרות שכלב מלא בגבורה ובטחון בה' אעפ"כ הוא אמר  בדרך ענווה 'אולי ה' יהיה איתי' ואני יצליח להוריש ולכבוש את הענקים שבחברון.

- למדנו על עתניאל בן קנז שחז"ל אומרים עליו שהוא היה גדול הדור לאחר תקופת יהושע. כלב בן יפונה מתנה תנאי שמי שילכוד את קריית ספר שכנראה היתה עיר חזקה הוא ייתן לו את בתו לאשה. תנאי זה לא כ"כ טוב שהרי ייתכן שיבוא גוי או ממזר לכבוש. אבל הקב"ה עשה שעתניאל יכבוש וזיווג זה מתאים לביתו הצדיקה של כלב. למדנו שעתניאל וכלב היו אחים מאותה האמא כי אביו של כלב 'יפונה' נפטר ואז אמא שלו התחתנה עם קנז ונולד עתניאל. 

- בתו של כלב איננה רוצה לבקש מים מאביה בפירוש אלא היא רומזת לו שהיא צריכה דחוף משהו ע"י זה שהיא כאי' נופלת מהחמור. כלב מבין ושואל מה קרה? והיא עונה לו שאין לה שדה ראויה לגידול כיוון שהשדה שהביא לה היא בנגב ללא מים. כלב שומע זאת ומביא לה שני מעיינות (הסברנו שעתניאל היה עסוק ושקוע בלימוד תורה בלבד ולכן כלב רצה לדאוג שיהיה להם פרנסה ולכן הביא לה שדה עם מעיינות).

דגשים לפרקים טז-יז: נחלת בני יוסף

-  על פי תורתנו הקדושה רק בנים מקבלים ירושה ורק בנים מקבלים נחלה בארץ ישראל, סיפרנו על צלופחד שמת במדבר ובנותיו באו אל משה רבנו ומשה אמר להם 'עמדו ואשמע מה יצווה ה' לכן' וה' ציווה שמי שאין לו בנים בכלל בנותיו יקבלו את נחלתו בירושה. אך באו שבט מנשה וטענו שיגרע מנחלת  שבטם ויעבור לשבט אחר שהרי אם בנות צלופחד יקבלו נחלה בתוך שבט מנשה ויתחתנו עם אנשים משבט אחר  הנחלה שקיבלו תעבור לשבט אחר. לכן ציווה ה' את משה שבנות צלופחד יתחתנו רק בתוך שבט מנשה עם אנשים מהשבט.  כל הסיפור הזה אירע בזמן משה וכאן הן באות ליהושע ומזכירות לו שייתן להן את נחלת אביהן.

- למדנו על הנחלות המקיפות את שבט מנשה מ3 צדדיו (אפרים מדרום, הים ממערב, אשר מצפון ויששכר ממזרח) ועל כך שבכל אחד מנחלות אלו היו לבני מנשה ערים רבות  שהיו שייכות לו.

- הכנעני נשאר בארץ. בהתחלה בגלל שכל שבט היה צריך להוריש את הגויים שנשארו בנחלתו ולא היה להם מספיק כוח להוריש את הכנעני (אמרנו שכנענ זהו שם כללי לכל שבעת העממין) אך גם כשהיה להם כוח הם לא רצו להוריש את הכנעני כי היה להם נוח יותר שהכנעני ישאר וישלם להם מס. הם אמרו לעצמם בשביל מה להוריש את הכנעני הרי הוא רק עוזר לנו וגורם לנו להיות עשירים בגלל במס שמעלה לנו. אך כמובן זה דבר לא טוב כי הרי ה' ציווה בתורה להוריש את כל יושבי הארץ כדי שלא יגרמו לעמ"י ללמוד ממעשיהם הרעים.

- בני מנשה (המכונים בפסוקים י"ד וט"ז 'בני יוסף') באים ואומרים ליהושע בן נון שהם לא קיבלו נחלה מספיקה. הנחלות חולקו לפי יוצאי מצריים ובני מנשה הוא השבט היחידי שגדל במדבר באופן עצום (כנראה היו צדיקים ולא מתו במגיפות בחטאי המדבר השונים) לכן יצא מצב שהם קיבלו נחלות לפי יוצאי מצריים כשלושים ושניים אלף וגדלו במדבר בעשרים וחמש אלף נוספים עד כדי שבכניסה  לארץ מנו כחמישים ושבע אלף, לכן הנחלה לא כ"כ הספיקה להם (בכיתה לא הזכרנו את המספרים) ולפי הדעה שאומרת שחילקו את ארץ ישראל לפי באי הארץ ההסבר הוא שלשבט מנשה היו ילדים רבים פחות מגיל עשרים יותר מאשר שאר השבטים האחרים ולכן היה להם צפוף (יש בפירוש הגמ' כמה דעות יעוי"ש) .

- יהושע עונה להם שיש חלקים גדולים בנחלתם שהם לא כבשו כלל. חלק אחד הוא היער שבו ישבו ענקים והפריזי וחלק שני הוא העמקים (עמק בית שאן שהיה בנחלת יששכר אך היה שייך לשבט מנשה ועמק יזרעאל) ששם ישבו כנענים חזקים עם רכב ברזל.

אמר להם יהושע בן נון, אם אתם באמת הרבה אנשים לא יהיה לכם כל בעיה לכרות את עצי היער ולגור שם. עונים לו בני מנשה שלא יספיק להם ההר למגוריהם ובעמק אינם יכולים להתגורר כלל כיוון שיש שם כנעניים עם רכב ברזל ואין להם מספיק כוח בכדי להורישם. אומר להם יהושע לקרוא לבני אפרים ופונה יהושע לכל השבט ואומר להם שביחד יהיה להם כוח להוריש את הר אפרים ולכרות את עצי היער ואח"כ יוכלו גם לכבוש את הכנעניים בעמק כי יש להם רכב ברזל.

דגשים לפרק יח: גורל הנחלות ונחלת בנימין

- כל עמ"י מגיעים בשמחה עצומה למעמד גדול וחשוב שבמעמד זה קובעים את משכן העדות בשילה ויהושע שיודע ברוח הקודש שהמשכן יעמוד שם לשנים רבות קבע אותו בבניין של אבן, קירות מאבן והגג מיריעות. לאחר שקובעים את המשכן בשילה עמ"י מקבל גבורה גדולה מכח המעמד הגדול הזה והרבה יותר קל לעמ"י לכבוש את ארץ ישראל.

- יהושע אומר לכל עמ"י: "עד אנא אתם מתרפים לבוא לרשת את הארץ' זאת אומרת: כמה אתם מתעצלים להוריש את כל ארץ ישראל. ועכשיו יהושע בן נון שולח אנשים כדי להשלים את חלוקת הארץ ולאחר החלוקה כל שבט יקבל אחריות על השטח שלו לכבוש אותו מכל הגויים. כדי לחלק באופן שווה מבחינת השווי של הקרקע ולא רק לחלקים שווים בגודל, מינה יהושע משלחת מיוחדת של 3 נציגים מכל שבעת השבטים שילכו בארץ שעדיין לא חולקה (עשינו חשבון בכיתה: שחילקו כבר לראובן, גד וחצי מנשה בעבר הירדן המזרחי ובנוסף חילקו ליהודה, אפרים וחצי המנשה השני בעבר הירדן המערבי נמצא שחילקו כבר ל5 שבטים. נפחית מתוך 12 שבטים חמש ישארו 7)

דגשים לפרקים כ-כא: ערי המקלט וערי הלויים

-  כהקדמה לפרק סיפרנו סיפור על שני אנשים חוטבי עצים שאחד מהם נזהר מכל סכנה ואילו חברו מתיחס בזלזול לזהירות מהסכנות גם ביחס לעצמו וגם ביחס לאחרים. באופן קבוע הוא הולך לחטוב עתים בלי מגנים לעיניים ובלי אמצעי הגנה וכשם שכלפי עצמו אינו נזהר כך גם כלפי הסביבה הוא לא מסתכל סביבו ולא מזהיר את העוברים והשבים. האם ינקעל'ה אשם במה שקרה או שאולי זה בכלל לא קרה באשמתו ואין שום סיבה להעניש אותו? רצינו להראות שה'שוגג' שגולה הוא אדם שהתרשל ולא אחד שבאונס גמור הרג את חבירו.

- הרוצח קודם כל גולה. לאחר מכן הוא נכנס לזקני העיר ועומד במשפט לפני בית הדין והם מחליטים מה עניינו. בכניסה לעיר עומד שומר שהמטרה שלו לדאוג שלא יכנסו לעיר גואלי דם לכן חוקרים ושואלים כל נכנס למעשיו. אם אכן הרוצח רצח בשגגה שדינו גלות וא נשאר בעיר המקלט עד מות הכהן הגדול ומחויבים לתת לו דירה לגור בה. עוד תפקיד שישנו ללווים בערי המקלט הוא להציל את רוצח מיד גואל הדם. לכן הסברנו שכשהזקנים של העיר היו מדברים עם הרוצח הם היו דואגים לדבר איתו בתוך מקום מוגן בכדי שלא ישיגהו גואל הדם. אם רצח באונס הוא חוזר לביתו ואסור לגואל הדם לפגוע בו ואם רצח במזיד בי"ד מענישים אותו.

- למדנו שערי המקלט היו מפוזרות בצורה שווה, הדרך לעיר מקלט צריכה להיות טובה ומשולטת כדי שבקלות יוכל הרוצח לנוס לעיר המקלט. כמו כן הזכרנו שבעבר הירדן המזרחי היו גם 3 ערי מקלט למרות שהיו שם פחות תושבים בגלל שהיו שם אנשים פחות צדיקים וממילא אנשים כאלו נכשלים יותר ברציחה בשוגג. כמובן הזכרנו שיש הבדל בין 6 ערי המקלט המוזכרים בפרקנו לבין 42 ערי הלווים הנוספות הנובע מכך ש6 ערי המקלט הם ערים המוגדרות ומיוחדות למטרה זו לעומת שאר ערי הלווים שבעיקרן הן ערי לווים אך הם גם 'קולטות'.

-  4 הבדלים בין ערי המקלט המיוחדות לשאר ערי הלווים: 1. עיר מקלט קולטת גם לא לדעת ושאר הערים קולטות רק לדעת (מכות י.). 2. בערי המקלט המיוחדות נותנים לו דירה בחינם ובשאר ערי הלווים רק בשכר (מכות יג.). 3. הדין של 'ושילשת' כמובן שהמרחקים ביניהם יהיו מרחקים שווים (מכות ט:). 4. לכאורה הדין להכין את הדרך ולסמן אותה שייכת בערים המיוחדות (מכות י.).

- בפרק כ"א סיכמנו על הלוח את 4 המשפחות המוזכרות בפרק: בני אהרון הכהן, יתר בני קהת, בני גרשון ובני מררי. איזה שבטים נתנו לכל אחת מהמשפחות הללו את ערי הלווים ואיזה עיר מקלט מיוחדת הייתה לכל אחת מהמשפחות. הרב עמיאל הסביר לנו דבר נפלא (בשם הלב אהרון) שמשפחות בני לוי קיבלו מהשבטים את עריהם לפי הקרבה לירושלים, דהיינו בני אהרון קיבלו מיהודה, שמעון ובנימין שהיו הקרובים ביותר לירושלים ובני קהת קיבלו משבטים שהיו במעגל השני וכן על זה הדרך

- במהלך הפרק בין פסוקים ל"ה לל"ו ישנם שני פסוקים שכבר בימי הקדמונים (רב האי גאון) נחלקו האם לגורסן. בכיתה לא קראנו את הפסוקים הללו שכן אינם מופיעים כמעט בשום ספר, אך הערנו שמבחינת התוכן חייבים לקרוא את הפסוקים שכן מבלעדם הסיכום של הערים שהביאו בני מררי (שתים עשרה) איננו נכון (שכן בלי פסוקים אלו יש רק שמונה ערים ולא שתים עשרה).

דגשים לפרק כב: מזבח בני גד ובני ראובן

- נזכרנו בתנאי בני גד ובני ראובן. תנאי שהם קיימו במלואו והיו בו שני חלקים. חלק ראשון הוא שהם יעברו חלוצים המלחמה לפני שאר השבטים ואכן הם עברו חלוצים. חלק שני הוא מה שכתוב בתורה 'עד אשר יניח ה' לאחיכם ככם' דהיינו שישארו ביחד עם כל עמ"י עד שיחלקו את הנחלות לכל עמ"י ואכן הם מקיימים גם את החלק הזה ולא חוזרים לנחלתם אלא בתום חלוקת הנחלות ואפי' חלוקת ערי הלווים.

- 'ימים רבים' שנים רבים בני ראובן וגד לא היו בביתם. 14 שנים בעצם הם היו במלחמה עם עמ"י וגם בשנות הירושה הם היו ביחד עם עמ"י ולא חזרו לבתיהם.

- יהושע חשש שהריחוק ממרכז הקדושה, מהכהנים, מהשבטים החשובים בעמ"י ומארץ ישראל היותר קדושה יביא לכך שהם יעבדו ע"ז לכן הא מדגיש להם 'רק שמרו מאוד לעשות את כל המצווה וכו' (פסוק ה'). למדנו על הפירוט של הדברים שיהושע בן נון מזהיר אותם לשמור.

- יהושע אומר להם שיקחו את כל השלל שלקחו במלחמה, אך הוא מצווה אותם 'חלקו שלל אויבכם עם אחיכם'- היו משבט ראובן וגד וחצי המנשה שנשארו לשמור על הנשים, הילדים ושאר הדברים שנשארו בעבר הירדן המזרחי, גם הם יקבלו חלק בשלל.

- המזבח שהם בנו היה 'מזבח גדול למראה' אך ללא כבש או מדרגות אלא מבנה גדול מאוד כי באמת הם לא תכננו להקריב קורבנות על המזבח.

- מדוע אלעזר שולח את פנחס בנו ולא מגיע בעצמו? ביארנו שבגלל הקשר בין החטא שעמ"י חשבו שחטאו בני ראובן וגד לבין עוון פעור כפי שנזכר בדבריהם לכן אלעזר שולח את פנחס שהוא הציל את כל עמ"י מהעונש על עוון פעור.

- עמ"י מתכנס כולו בשילה ומתחיל להתכונן למלחמה. תוך כדי זה נשלחת המשלחת המיוחדת שמטרתה (כפי שנראה מתוך הפסוקים) היא להוכיח את בני ראובן וגד ולגרום להם לחזור בתשובה מהחטא החמור שחטאו בו, לפי מחשבתם של עמ"י.

- פנחס מוכיח את עמ"י ואומר לבני גד שעדיין עמ"י לא התנקה מעוון פעור, אמרנו בכיתה שפנחס שהיה לו רוח הקודש ידע להגיד דבר כזה כי הוא הרגיש אם עמ"י נקיים מהחטא או לא. פנחס מזכיר את חטא עכן ללמדנו שעמ"י גוף אחד ולכן חטא חלק מהעם עושים הוא באחריות כל עמ"י ולכן החטא של בני ראובן וגד הוא באחריות כל עמ"י ולכן פנחס והנשיאים מוכיחים אותם.

 - הדגשנו את המוכנות של עמ"י להקריב הרבה מאוד בשביל בני ראובן וגד והם הציעו להם לבוא לגור בתוך עבר הירדן המערבי. בכדי שלא יחטאו ח"ו בגלל טמאת ארץ אחוזתם. ההצעה הזאת היא מוכנות של עמ"י לוותר על הרבה מאוד למען קדושת עמ"י, שכן כל ארץ ישראל כבר התחלקה והם בעצם מציעם לחלקה מחדש.

- 'ובה' אל תמרודו ואותנו אל תמרודו' (פסוק י"ט) הסברנו שאם הם יבנו מזבח חוץ ממזבח ה' גם אם המזבח הזה יהיה כדי להקריב עליו קורבנות לה' הרי יש כאן חטא כלפי הקב"ה שהרי איסור מפורש בתורה להקריב מחוץ למשכן והעובר על כך עונשו כרת. אך מלבד זה יש כאן פגיעה חמורה בכל עם ישראל כי כשיש לעם ישראל מרכז אחד עם ישראל כולם מאוחדים ביחד ואם ח"ו יהיו שני משכנים עם ישראל יהיה כשני עמים שונים.

- בני ראובן וגד אומרים שה' הוא יודע כבר כי ה' הוא יודע את המחשבות של האדם אך עמ"י עדיין לא יודעים והם ידעו בסוף. ואז בני ראובן וגד נושאים עיניהם לשמים ואומרים 'אם במרד ואם המעל בה' אל תושיענו כיום הזה' זאת אומרת אם באמת הייתה לנו כוונה של עבירה כשבנינו מזבח אנחנו אומרים לה' שלא יושיע אותנו ולא יעזור לנו בשום דבר.

דגשים לפרק כג: נאום יהושע

- יהושע בן נון מכנס את כל עמ"י. בפתיחת דבריו הוא מזכיר לעמ"י את כל הניסים שראו מאז כניסתם לארץ והוא מזכיר לעמ"י שהתפקיד שלו לרשת ולכבוש את ארץ ישראל בעצם לא הסתיים לגמרי מכיוון שלא כל הארץ נכבשה והיא חולקה בנחלות יחד עם הגויים שנמצאים בה. ממילא התפקיד של כיבוש ארץ ישראל מוטל על כל שבטי ישראל ועל כל שבט לדאוג להוריש את נחלתו.

- בפסוק ז' מתואר תהליך הדרגתי של הידרדרות: "לְבִלְתִּי בוֹא בַּגּוֹיִם הָאֵלֶּה הַנִּשְׁאָרִים הָאֵלֶּה אִתְּכֶם וּבְשֵׁם אֱלֹהֵיהֶם לֹא תַזְכִּירוּ וְלֹא תַשְׁבִּיעוּ וְלֹא תַעַבְדוּם וְלֹא תִשְׁתַּחֲווּ לָהֶם": 1. מתערבים בגויים (מתלבשים כמותם, מתנהגים כמותם) 2. מזכירים את שם אלוהיהם. רק כשמדברים אומרים את השם שלו או שמסבירים למשיהו כיצד ללכת למקום מסויים אומרים לו שהדרך עוברת ליד בית עבודה זרה פלונית וכד'. 3. נשבעים בו מתוך כך שכך הגויים עושים גם עמ"י אם יתערבו ח"ו בגויים יכולים לבוא למצב כזה שהם ישבעו בע"ז גם אם לא יאמינו בה כמנהג הגויים. 4. עובדים אותו. מביאים לו לאכול ולשתות וכד' 5. בסוף גם משתחווים לע"ז. מכל התהליך הזה מזהיר יהושע בן נון את עמ"י.

- יכולים להיות אנשים בעמ"י שלא חיו בזמן יהושע והם חושבים שהגויים דווקא נחמדים ואולי אפשר לחיות לצידם, לכן יהושע בן נון מדגיש שהגויים שישארו יהיו: 1. פח ומוקש- בפתאומיות הם יגרמו לעמ"י נזקים ודברים לא טובים.  2. לשוטט בצדכם- הם מסתובבים הלוך וחזור בצדדם של מחנה ישראל וגונבים משם הרבה דברים. 3. צנינים בעינכם- הסברנו שקוצים בעין זה גם כואב אבל בנוסף לכך זה מאוד מסוכן וכך גם הגויים למרות שהם קטנים וחלשים אם עמ"י ידבקו בהם ויתחתנו איתם אז במקום המצב שהיה בזמן יהושע בן נון שאיש אחד מעמ"י היה גורם לאלף גויים לפחד ולברוח יהיה מצב כזה שגם אם יבואו הרבה מעמ"י הגויים לא יפחדו מהם. עד שלבסוף ח"ו עמ"י ילכו מארץ ישראל.

- "וִידַעְתֶּם בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם כִּי לֹא נָפַל דָּבָר אֶחָד מִכֹּל הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֱלֹקֵיכֶם עֲלֵיכֶם הַכֹּל בָּאוּ לָכֶם לֹא נָפַל מִמֶּנּוּ דָּבָר אֶחָד" אמרתי יהושע בן נון אומר לעמ"י שידעו וירגישו איך באמת כל ההבטחות שהבטיח ה' לישראל בתורה התקיימו ולא חסר אפי' דבר אחד. הזכרנו כדרך אגב שחז"ל אומרים (מדרש שה"ש) שהדור של יהושע בן נון היה מיוחד בצדיקותו. למדנו על הפסוק הזה שיר (דהיינו שרים את הפסוק בנגינת 'ואני נתתי לך שכם אחד')

דגשים לפרק כד: הברית

- כל עמ"י מתכנסים בשכם ומגיע לשם ארון ברית ה'. מה מיוחד דווקא בשכם? הזכרנו את העובדה שכשאברהם אבינו מגיע לראשונה לארץ המקום שמוזכר שעבר בו ראשון הוא שכם, גם כשיעקב ובניו הגיעו מחרן לארץ ישראל המקום הראשון שיעקב אבינו קונה הוא בשכם ושם יעקב אבינו קורא לכל בניו להטהר מע"ז. כך גם יהושע בן נון מכנס את כל עמ"י שנכנסו לארץ בשכם וקורא להם להסיר את כל הע"ז. (רד"ק)

-למדנו את החסדים והטובות הגדולות שה' עשה עם עמ"י ממצבם השפל בקרב עובדי ע"ז עד הכנסם לארץ ישראל. לאורך הפרק עברנו פסוק אחר פסוק וראינו את כל הדברים הטובים שהקב"ה עשה לעמ"י. א. הוציא את עברהם מאור כשדים לא"י. ב. הרבה את זרעו. ג. נתן לו את יצחק. ד. הקב"ה נתן לעשו את הר שעיר. לכאורה יש לשאול: וכי זה חסד עם עמ"י? ההפך הרי עשו הוא השונא הכי גדול של עמ"י ומה כל כך טוב לתת לו את הר שעיר? התשובה היא שעל ידי שהקב"ה נתן לו את הר שעיר לנחלה אין לעשיו הרשע טענות על א"י ולכן הוא לא נלחם בעמ"י שבאים לארץ. וכך לאורך הפסוקים התבוננו בכל החסד שעשה ה' לעמ"י.

- תארנו בקצרה את כל הסיפור של בלק ובלעם. אמרנו שבלק הבין שא"א להלחם בעמ"י במלחמה רגילה לכן הוא החליט לקחת את בלעם שהיה ידוע שקללותיו מתקיימות. בלעם קילל את מואב שיפסידו לסיחון במלחמה ואכן הם הפסידו לכן בלק ידע בצורה ברורה שהדברים שבלעם אומר מתקיימים לכן הוא שלח שליחים לקרוא לבלעם שיקלל את עמ"י.

- מוזכר שביריחו היו כל העמים. חז"ל מסבירים לנו שלמרות שכל העמים לא הסתדרו אחד עם השני למרות זאת ליריחו הם שלחו את כל החיילי המובחרים כי הם ידעו שמשם יכנסו עמ"י.

-יהושע בן נון אומר לעמ"י שהם יכולים 'לבחור' איזו עבודה זרה לעבוד את העבודה זרה שעבד תרח או עבודה זרה 'משוכללת' שעבדו האמוריים. הסברנו שיהושע בן נון רצה לגרום לעמ"י כולו לקבל על עצמו את עבודת ה'. ברור היה ליהושע שעמ"י רוצים לעבוד את ה' וח"ו לא מוכנים לשמוע אפי' על עבודה זרה אבל הוא רצה שהמחשבה הזו לא תשאר רק בלב של עמ"י אלא כל עמ"י יצעקו ביחד במעמד המיוחד בשכם שהם רוצים רק לעבוד את ה', עי"ז הקבלה של עמ"י תהיה הרבה יותר חזקה ויהיה להם אח"כ גם יותר קל להתמודד עם היצר הרע שיהיה להם לעבוד ע"ז.

- אחרי שעמ"י מתוך הרגשת הקדושה ויראת שמים שבליבם לא מצליחים להבין איך אפשר לחשוב אפילו כאלו מחשבות נוראות על ע"ז. ואומרים כל עמ"י חלילה לנו מעזוב את ה' שעשה איתנו כל כך הרבה חסד. אומר יהושע בן נון לעמ"י שהם לא יכולים לעבוד את ה' כי אלוקים קדושים הוא ואל קנא הוא.

 - 'כי תעזבו את ה' ועבדתם אלוהי נכר ושב והרע לכם וכילה אתכם אחרי אשר היטיב לכם' משלנו משל לאדם לשני חברים שאחד מהם היה כל חייו עני מרוד והשני היה עשיר גדול ונהיה פתאום עני מרוד. ברור שהרבה יותר קשה ומר לאדם שהיה עשיר ונהיה עני. כך אומר יהושע לעמ"י: אם תעבדו את ה' והקב"ה יביא לכם כל טוב, אח"כ אם ח"ו תעזבו את ה' יהיה לכם הרבה יותר רע מאשר תעבדו מראש עבודה זרה (מצודות).

- 'כי תעזבו את ה' ועבדתם אלוהי נכר ושב והרע לכם וכילה אתכם אחרי אשר היטיב לכם' משלנו משל לאדם לשני חברים שאחד מהם היה כל חייו עני מרוד והשני היה עשיר גדול ונהיה פתאום עני מרוד. ברור שהרבה יותר קשה ומר לאדם שהיה עשיר ונהיה עני. כך אומר יהושע לעמ"י: אם תעבדו את ה' והקב"ה יביא לכם כל טוב, אח"כ אם ח"ו תעזבו את ה' יהיה לכם הרבה יותר רע מאשר תעבדו מראש עבודה זרה (מצודות).

- ציינו שיש קשר בין המעמד בשכם למעמד מתן תורה. כי בהר סיני אמרו כל עמ"י 'נעשה ונשמע' וגם כאן כל עמ"י יחד הכריזו 'את ה' אלוקנו נעבוד ובקולו נשמע'. לאחר מכן יהושע מפרש את כל התורה כדי שעמ"י ידעו בדיוק את פרטי התורה ודקדוקיה. התורה חולקת לחוק=מצוות שלא מבינים את טעמם. ומשפט= מצוות שמבינים את טעמם ואת כל המצוות מלמד יהושע את עמ"י בשכם.

- עמ"י צריכים להיות עדים בעצמם. הסברנו שהכוונה שהם צריכים בכל הדורות לספר על המעמד בשכם ועל קבלת התורה באהבה כדי שלא ישכחו ח"ו את המעמד המיוחד הזה. הזכרנו ע"פ רש"י שיהושע ראה ברוח הקודש שעוד הרבה שנים בתקופת יחזקאל הנביא יהיו כאלה מעמ"י שיגידו שהם לא קיבלו מעולם את התורה ואז יזכיר להם יחזקאל את המעמד המיוחד שהיה בשכם.

- יהושע כותב את כל הדברים בספר מיוחד ושם אותו בתוך ספר התורה (לא כותב ממש בספר תורה שהרי זה פוסל את ספר התורה). האבן המיוחדת שמניחים לעדה למעמד הגדול הזה היא עומדת תחת האלה. האבן עמדה מתחת הפתח של האוהל שבו היה ארון ברית ה' שמכונה כאן מקדש ה' (זה לא המשכן שהרי המשכן היה בשילה) לפי פירוש זה אלה= פתח.

- בני ישראל לא הספידו את יהושע כראוי. חז"ל דורשים ש'הר געש' זה לא רק שם של מקום אלא הוא תיאור של ההר שרעד וגעש ורצה להרוג את עמ"י בגלל שלא הספידוהו כראוי. ביארנו שבמקום לספר עד כמה יהושע בן נון היה צדיק ולמד תורה בהתמדה רבה. סיפרו בהספד שהספידו אותו (=דברים שמדברים על האדם שנפטר לאחר פטירתו)  רק על כל הניסים שעשה ועד כמה הם היו ניסים גדולים ועצומים.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.