חלוקת הפרק:  

 א' -  ו'.    אפסות האדם מול ה'.

 ז'  - י"ב.  אין תוחלת לאדם אחר מותו.

 י"ג- י"ז.  משאלת איוב.

 י"ח-כ"ב. תוחלת האדם אחר המוות.

א'. אפסות האדם מול ה'.  ( א' – ו').

     א'.    "אדם ילוד אשה                                קצר ימים ושבע רוגז (יסורים)".

     ב'.    "כציץ יצא וימל                                ויברח כצל ולא יעמוד".

             חייו של אדם קצרים ומלאים טרדות ויסורים.

ג'. "אף על זה פקחת עניך                           ואותי תביא במשפט עמך".

         על-אף שפלותו של האדם בעולם, פוקח ה' עיניו להשגיח ולדקדק במעשיו, כדי להענישו.

     ד. "מי יתן טהור מטמא                               לא אחד".

         וכי אפשר שהנולד מן הטמא – יטהר? בדומה לדברי דוד המלך:

        "הן בעוון חוללתי ובחטא יחמתני אמי" (תהילים נ"א).

         ומכאן שאין אדם בארץ אשר לא יחטא.

    ה'. "אם חרוצים ימיו    מספר חודשיו איתך     חוקיו עשית ולא יעבור".

     ו'. "שעה מעליו ויחדל                                  עד ירצה כשכיר יומו".

         בקשת איוב לסיכום: היות וימי האדם קצובים ומלאי רוגז (יסורים), מן הראוי שיסיר ה' מעליו את

         מכותיו ותחלואיו. רעיון זה חוזר מספר פעמים בדברי איוב. עיין פרק י' פסוקים כ' –כ"ב.

ב'. אין תוחלת לאדם אחר מותו. ( ז' – י"ב).

    ז'.     "כי יש לעץ תקווה                                   אם יכרת ועוד יחליף...".

    ח'.    "אם יזקין בארץ שורשו                            ומעפר ימות גזעו".

    ט'.    "מריח מים יפרח                                      ועשה קציר כמו נטע".

    י'.    "וגבר ימות ויחלש                                     ויגווע אדם ואיו".

    י"א. "אזלו מים מני ים                                      ונהר יחרב ויבש".

    י"ב. "ואיש שכב ולא יקום                                 עד בלתי שמים לא יקיצו...".

           איוב מתאר את גורל האדם מול גורל העץ, ואף כי לעץ יש תקווה לחזור לקדמותו גם אם יכרת,

           ישוב לחדש ענפים. "מריח מים יפרח" (פסוק ט') האדם לעומתו כשימות, לא יחזור עוד לקדמותו.

           בדומה לנהר שנחרב (התייבש), שלא ישובו אליו המים מעצמו כי אם במי ים אשר ימלאוהו. (מצודות)

ג'. משאלת איוב.  (י"ג - י"ז).

    י"ג. "מי יתן בשאול (קבר) תצפינני                          תסתירני עד שוב אפיך...".

    י"ד. "אם ימות גבר היחייה    כל ימי צבאי אייחל       עד בוא חליפתי".

   ט"ו.  "תקרא ואנוכי אעניך                                       למעשי ידיך תכסוף".

   ט"ז.  "כי עתה צעדי תספור                                      לא תספור על חטאתי".

    י"ז.  "חתום בצרור פשעי                                        ותתפול על עווני".

              איוב עובר לתאר תיאור דמיוני, שבו לו היה זוכה למוות זמני במשמעות שה' ימיתהו ויסתירהו בשאול

              (קבר), עד אשר ישוב אף (רוגז) ה' ממנו, כי אז משעה שיחלוף כעס ה' ממנו כי אז יוכל לעמוד ולהתווכח,

              ולעמוד על צדקתו. (מצודות )

              הערה: רעיון זה הוא בדומה לדברי איוב בפרק י"ג, כ'-כ"א:

              "אך שתיים אל תעשה עמדי                            אז מפניך לא יסתר".  (י"ג-כ')

              "כפך מעלי הרחק                                           ואימתך אל תבעתני". (י"ג-כ"א)

ד'. תוחלת האדם אחר המוות.  (י"ח – כ"ב).

     י"ח.  "ואולם הר נופל יבול                                         וצור יעתק ממקומו".

     י"ט.  "אבנים שחקו מים  תשטוף ספיחיה עפר הארץ     ותקוות אנוש האבדת".

     כ'.    "יכבדו בניו ולא ידע                                          ויצערו ולא יבין למה".

               כאן שב איוב לתאר את ההפסד והאבדון שבמוות, את המציאות משעה שאדם מת, נעשה בל (כמל)

               ונפסד ולא ישוב להיות כפי שהיה, בדומה להר נופל וכאבנים שנשחקו במים.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.

לעלוי נשמת רבקה חיה בת מרסל מסודי