תשובת הרב איתן שנדורפי
שלום רב
איני בטוח שהבנתי מספיק את השאלות. מי אמר שיש קושי בפסוקים אלו?
אולי הכוונה היא מה קשה בכל אחד מהפסוקים הנ"ל, שבגלל אותו קושי רש"י פירש בכל אחד מהפסוקים שלא כמו הפשט הפשוט.
אשתדל לענות על הדברים לפי סדר הפסוקים, ולהראות שבחלק מהפסוקים רש"י עצמו כבר כתב את הקושי, בחלק מהפסוקים ה"השפתי חכמים" ציין את הקושי, ובחלק צריך להסביר.
1. פ"ב פסוק א: וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי.
רש"י שם: "ויקח את בת לוי - פרוש היה ממנה מפני גזירת פרעה (וחזר ולקחה. וזהו 'וילך', שהלך בעצת בתו, שאמרה לו: 'גזרתך קשה משל פרעה. אם פרעה גזר על הזכרים, ואתה גם כן על הנקבות'). והחזירה, ועשה בה לקוחין שניים.
ואף היא נהפכה להיות נערה. ובת מאה שלושים שנה היתה, שנולדה בבואה למצרים בין החומות, ומאתים ועשר שנה נשתהו שם, וכשיצאו היה משה בן שמונים שנה. אם כן כשנתעברה ממנו היתה בת מאה שלושים, וקורא אותה: 'בת לוי'".
בפסוק זה שני קשיים:
1. הרי הם כבר היו נשואים קודם, שהרי אהרן היה מבוגר ממשה בשלש שנים, כמו שכתוב בפרשת וארא (ז, ז), ומרים היתה מבוגרת ממשה, כמו שכתוב בפסוקים הסמוכים שהיא ניצבה מרחוק לדעה מה יעשה לו וכל ההמשך (ב, ד-ח)!
2. היא לא היתה "בת". היא היתה מאד מבוגרת, שכן היתה בת לוי ממש (במדבר כו, נט)!
כך כתב ה"השפתי חכמים":
"שפתי חכמים" שם אות מ: דהא מיד אחר ליקוחין זו נתעברה וילדה את משה. והלא אהרן ומרים היו גדולים יותר ממשה, וא"כ מתי ילדתן? אלא שפרש ממנה, ועשה בה כעת ליקוחין שניים.
"שפתי חכמים" שם אות נ: רוצה לומר מדכתיב: 'בת לוי', משמע שהיתה בת, דהיינו נערה.
2. פ"ב פסוק ו: ותפתח ותראהו את הילד, והנה נער בכה, ותחמל עליו ותאמר: מילדי העברים זה.
רש"י שם: "ותפתח ותראהו - את מי ראתה, את הילד, זהו פשוטו. ומדרשו שראתה עמו שכינה".
הקושי פשוט: מדוע כתוב "ותראהו" ולא: "ותראה"?
שפתי חכמים שם אות ש: דאם לא כן 'ותרא' מיבעי ליה! ואם כן הוי"ו שבתיבת ותראהו מורה על השם יתברך.
3. פ"ב פסוק יא: ויהי בימים ההם ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלתם, וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו.
יב. ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויך את המצרי ויטמנהו בחול.
יג. ויצא ביום השני והנה שני אנשים עברים נצים ויאמר לרשע למה תכה רעך.
יד. ויאמר מי שמך לאיש שר ושפט עלינו הלהרגני אתה אמר כאשר הרגת את המצרי ויירא משה ויאמר אכן נודע הדבר:
רש"י שם: "ויפן כה וכה - ראה מה עשה לו בבית ומה עשה לו בשדה. ולפי פשוטו כמשמעו.
וירא כי אין איש - עתיד לצאת ממנו שיתגייר".
נראה שהקושי הוא שלא היה צורך לכתוב את הדברים הללו, כיון שהם פשוטים מצד עצמם: בדרך כלל לפני שעושים מעשה כזה מתבוננים לצדדים לראות שאין איש.
4. פ"ב פסוק כ: ויאמר אל בנתיו: ואיו? למה זה עזבתן את האיש? קראן לו ויאכל לחם.
רש"י שם: "ויאכל לחם - שמא ישא אחת מכם, כמה דאת אמרת: 'כי אם הלחם אשר הוא אוכל' (בראשית לט, ו)".
"שפתי חכמים" שם: יש לפרש דקשה לרש"י למה אמר: 'ויאכל לחם'? וכי לא היה לו ליתרו לכבדו על טובה כזו אלא בלחם?! בשלמא אילו דבר כן בפניו - היה שייך לומר שדבר מעט ועשה הרבה, כדפירש רש"י גבי 'ואקחה פת לחם' וגו' אף על גב דאברהם היה צדיק, ודרך צדיקים אומרים מעט כו', מה שאין כן ביתרו. אבל כאן דבר יתרו שלא בפניו של משה, אין שייך זה כלל, דאברהם דבר כן בפני המלאכים. ותו, דמשמע 'קראן לו' רק בשביל אכילת לחם לבד, ואח"כ ילך לדרכו, וכי כל החרדה הזאת שאמר: 'למה עזבתן וגו' קראן לו' וגו' כדאי בשביל זה לבד?
לכן פירש: שמא ישא וכו', וזהו שנאמר: 'ויואל משה לשבת' וגו' לישאר אצל יתרו, על ידי 'ויתן את צפורה' וגו', ואתי שפיר לשון 'ויואל' פירוש: ויתרצה, דמשמע בהדיא שיתרו בקש ממנו זה, ומשה נתרצה למלאות בקשתו, ואם כן על כרחך שזה נרמז במה שאמר: 'קראן לו ויאכל לחם', שמא ישא כו' דמשום הכי שלח אחר משה ודו"ק.
5. פ"ד פסוק ב:
א. ויען משה ויאמר: והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקלי, כי יאמרו לא נראה אליך ד'.
ב. ויאמר אליו ד': מה זה בידך? ויאמר: מטה.
ג. ויאמר: השליכהו ארצה וישלכהו ארצה ויהי לנחש, וינס משה מפניו:
ד. ויאמר ד' אל משה: שלח ידך ואחז בזנבו, וישלח ידו ויחזק בו, ויהי למטה בכפו.
ה. למען יאמינו כי נראה אליך ד' אלקי אבתם, אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב:
רש"י שם: "מזה בידך - לכך נכתב תיבה אחת, לדרוש מזה שבידך אתה חייב ללקות, שחשדת בכשרים. ופשוטו כאדם שאומר לחברו מודה אתה שזו שלפניך אבן היא. אומר לו הן. אמר לו הריני עושה אותה עץ".
הקושי מפורש ברש"י.
6. שמות פ"ד פסוק כ: ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכבם על החמר וישב ארצה מצרים ויקח משה את מטה האלקים בידו.
רש"י שם: "על החמר - חמור המיוחד, הוא החמור שחבש אברהם לעקידת יצחק, והוא שעתיד מלך המשיח להגלות עליו, שנאמר: 'עני ורוכב על חמור' (זכריה ט, ט)".
הקושי הוא: מדוע חשוב היה לתורה לכתוב שמשה שם את בניו ואשתו על החמור? וכי כל כך חשוב לדעת לדורות עולם אם הם היו על חמור, או על סוס, או על גמל, או על פרד?
לכן פירש רש"י שמדובר בחמור מיוחד. והמהר"ל בפירושו "גור אריה" על רש"י האריך כאן מאד בענין וכדאי ללמוד אותו ולא העתקתי אות לרוב אריכותו.
בהצלחה רבה
איתן שנדורפי