השלב הראשון בהקמת המשכן הוא איסוף החומרים: "קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַה' כֹּל נְדִיב לִבּוֹ יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת ה' זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת. וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ וְעִזִּים. וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים וַעֲצֵי שִׁטִּים. וְשֶׁמֶן לַמָּאוֹר וּבְשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים. וְאַבְנֵי שֹׁהַם וְאַבְנֵי מִלֻּאִים לָאֵפוֹד וְלַחֹשֶׁן". הרשימה מתחלקת לשניים- בשני הפסוקים האחרונים מבואר למה ישמש כל חומר ובשני הראשונים לא מבואר. לגבי זהב כסף וכד' אפשר לומר שכיוון ששימשו לכמה דברים במשכן לא רצו להאריך ולפרט כאן, לעומת האבנים ששימשו לדבר מסוים. אמנם לגבי העורות קשה שגם הם שימשו לכיסוי המשכן בלבד ולגביהם לא פירטו זאת? אפשר לבאר זאת על פי התוצאה.
בהמשך מתברר שהחלוקה הזו בציווי העקרוני הפכה לחלוקה בפועל כאשר באו ישראל לתרום- את כל החלק הראשון ברשימה תרמו כל ישראל ואת כל החלק השני תרמו הנשיאים.
מדוע תרמו הנשיאים דווקא דברים אלו? המדרש מדייק שסדר הדברים הוא גם סדר כרונולוגי- הנשיאים הביאו את תרומתם אחרי כל ישראל ולכן נוצרה החלוקה הזו: "אמר ר' נתן, מה ראו נשיאים להתנדב בחנוכת המזבח בתחלה, ובמלאכת המשכן לא התנדבו בתחלה, אלא כך אמרו נשיאים, יתנדבו צבור מה שמתנדבים, ומה שמחסרין אנו משלימין אותו. כיון שהשלימו צבור את הכל, שנאמר והמלאכה היתה דים, אמרו נשיאים מה עלינו לעשות, הביאו את אבני השהם וגו' ".
מדוע אומר המדרש שהציבור השלימו את הכל- והרי עדיין היו חסרים כל הדברים שהביאו הנשיאים? נראה שהיה ברור מלכתחילה שדברים אלו יביאו הנשיאים ולא הציבור, והספק היה האם הצבור יביא את כל החלק הראשון שביכולתו להביא או שגם בזה יצטרכו הנשיאים להשלים.
התרומה של הציבור לא יכולה להיות מובחנת כיוון שהמשכן הוא של כלל ישראל ולא ייתכן שחלק ממנו יהיה מזוהה עם אדם מסוים בלבד. באופן דומה מצאנו לגבי קורבנות ציבור שחכמים נאבקו בצדוקים שאמרו 'יחיד מתנדב ומביא תמיד'. לכן לא מבואר בשלב התרומה למה שימש כל חומר שנתרם. ההבחנה היחידה שקיימת במשכן היא באבני השוהם ואבני המילואים שבחושן ובאפוד ששם נכתבו שמות השבטים, ולגביהם היה ברור שכל נשיא שבט יביא 'כל אחד אבן אחת לכתוב עליו שבטו ואבני השהם הביאו כלם' (דעת זקנים). כלומר שהנשיאים לא תורמים למשכן כאנשים פרטיים אלא כנציגי השבט כולו.
השייכות של אבני האפוד והחושן לנשיאים רמוזה כבר בציווי על עשיית האפוד והחושן: "וְשַׂמְתָּ אֶת שְׁתֵּי הָאֲבָנִים עַל כִּתְפֹת הָאֵפֹד אַבְנֵי זִכָּרֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹתָם לִפְנֵי ה' עַל שְׁתֵּי כְתֵפָיו לְזִכָּרֹן... וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט עַל לִבּוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ לְזִכָּרֹן לִפְנֵי ה' תָּמִיד". ע"י אבני השוהם ואבני המילואים שבהם חקוקים שמות השבטים יכול אהרון לשאת אותם. אמנם אהרון אינו נושא לבדו במשא העם אלא כל נשיא נושא ומנשא את שבטו כלפי מעלה.
המילה 'נשיאים' מתפרשת גם כ'עננים': "נְשִׂיאִים וְרוּחַ וְגֶשֶׁם אָיִן". הגמרא מזהה גם כאן את העננים: 'מלמד שירדו להם לישראל אבנים טובות ומרגליות עם המן והנשיאים הביאו את אבני השהם תנא נשיאים ממש וכן הוא אומר נשיאים ורוח וגשם אין'. המשמעות הכפולה אינה מקרית- נשיאי ישראל היו כמו ענני הכבוד שהלכו לפני מחנה ישראל והובילו אותו קדימה וגם כלפי מעלה.
המדרש רואה את מחשבתם של הנשיאים לגבי חלוקת התרומה באופן שלילי: 'ולפי שנתעצלו מתחלה, נחסרה אות משמם, והנשאם כתיב'. אך הנשיאים מצאו דרך לתקן את מה שהחסירו 'לכך התנדבו בחנוכת המזבח תחלה'. כוונת המדרש היא לתרומת העגלות והבקר בפרשת נשא: "וַיַּקְרִיבוּ נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל רָאשֵׁי בֵּית אֲבֹתָם... וַיָּבִיאוּ אֶת קָרְבָּנָם לִפְנֵי ה' שֵׁשׁ עֶגְלֹת צָב וּשְׁנֵי עָשָׂר בָּקָר עֲגָלָה עַל שְׁנֵי הַנְּשִׂאִים וְשׁוֹר לְאֶחָד". גם כאן תורמים הנשיאים את מה שדרוש למשא- העגלות והבקר שימשו לנשיאת המשכן. לאחר שכל בני ישראל הפרטיים תרמו יחד את המשכן באים הנשיאים ותורמים את מה שינשא את המשכן כולו.
נשיאת המשכן אינה צורך טכני בלבד כדי להעבירו ממקום למקום אלא עבודה גדולה וקדושה שנתונה בידי הלויים. ע"י תרומתם של הנשיאים כנציגי השבטים שותפים כל ישראל בעבודה זו ונושאים את המשכן ומתנשאים יחד עמו. אמנם כלי המשכן אינם נישאים בעגלות אלא "בַּכָּתֵף יִשָּׂאוּ", אך נראה שבחלק זה שותפים ישראל ע"י אבני השוהם שגם הם נישאות על הכתף.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
