גבורת המלחמה

פרשת דברים מסכמת את המלחמות אותן נלחמנו בארבעים שנות המדבר בדרך לארץ ישראל. אחד הציוויים העקרוניים ביחס למציאות המלחמה, המופיע בפרשתנו (דברים א כט) הוא - "לא תערצון ולא תיראון מהם". מה משמעותו של ציווי כפול זה בזמן מלחמה, אז ולדורות?
מבאר המלבי'ם (במקום), שהציווי 'לא תערצון' מכוון כלפינו-עם ישראל פנימה - "לא תחשבו את עצמכם לחלשים ונשברים וחסרי כוח", ואילו הציווי 'לא תיראון' מכוון כלפי אויבינו החוצה - לא תחשבו אותם לגיבורים".
וביתר ביאור ביאר הנצי"ב (במקום) - "אין לכם לשבור את הלב וגם לא לירא לעשות בפועל".
הסבר: מציאות המלחמה, שמחיריה הקשים הם הרג הרס וחורבן, מעמידה בסכנה את שני הממדים הנמוכים הטבעיים שבאדם, העלולים לשנות את פניהם בשל המאורעות המזדמנים. האחד, היא הנפש - המתרגשת והמזדעזעת מפני טלטולי המלחמה בהווה, והדמיון המייצר פחדים מפני העתיד הלוטה בערפל, ריגושים ופחדים המסוגלים לשבור את הלב - לערער את החוסן הנפשי של הלוחמים ושל העם כולו.
השני הוא הגוף - המושפע מאוד מהרגשות הקשים עד כדי שיתוק, טשטוש וויתור בפועל על ביצוע מעשי של מטרות המלחמה.
שני אלו עלולים ליצור תחושה של חולשה, רפיון וחוסר כוח שלנו מחד, והעצמת גבורתם של אויבינו מאידך.
על כך אמרה התורה -"לא תערצון ולא תיראון מפניהם", האמת היא ההיפך הגמור מכך:
א. אנו חסיני נפש, גיבורים ואיננו נשברים.
ב. אנו מסוגלים למצות בפועל את מטרות המלחמה.
ג. אויבינו אינם גיבורים, אלא פחדנים ומוגי לב.
מתוך כך יתקיים בנו המשך הכתוב כנאמר (שם א ל) - "ה' אלוקיכם ההולך לפניכם הוא ילחם לכם ככל אשר עשה איתכם במצרים לעיניכם".

באדיבות ערוץ מאיר

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.