רש"י מביא במקומות רבים בפירושו לתורה, את דברי ריש לקיש, המובאים בגמ' בכמה מקומות (ראש השנה ג ע"א; תענית ט ע"א; גיטין צ ע"א), שאומר ש'כי משמש בארבע לשונות: אי, דילמא, אלא, דהא.' כוונת ריש לקיש לומר שהמילה 'כי' בתנ"ך יכולה להתפרש בארבע משמעויות שונות, ובכך מקום שהיא נאמרת צריך להבין מהי משמעותה מתוך ארבע האפשרויות[1]. נפרט את המשמעויות השונות (אם כי בסדר שונה).
אפשרות זו היא המשמעות השגורה בפינו גם כיום – משמעות של נתינת טעם וסיבה למה שנאמר קודם לכן. המילה 'דהא' בארמית, משמעותה 'שהרי' בלשוננו. שימוש זה מצוי מאד, נביא לכך דוגמה מתחילת פרשתנו, כאשר משה רבנו אומר לישראל ביחס לגויים החזקים שהם עתידים לפגוש בארץ ישראל – "לֹא תַעֲרֹץ מִפְּנֵיהֶם כִּי ד' אֱלֹקֶיךָ בְּקִרְבֶּךָ אֵל גָּדוֹל וְנוֹרָא" (ז, כא). החלק השני, שלאחר המילה 'כי', הוא הסיבה לחלק הראשון.
משמעות זו ברורה לנו, כי המילה הארמית 'אלא' חדרה ללשוננו. גם לכך יש דוגמה בפרשתנו, בדברי משה לישראל "לֹא בְצִדְקָתְךָ וּבְיֹשֶׁר לְבָבְךָ אַתָּה בָא לָרֶשֶׁת אֶת אַרְצָם כִּי בְּרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה ה' אֱלֹקֶיךָ מוֹרִישָׁם מִפָּנֶיךָ" (ט, ה). וכפי שכתב רש"י שם: 'הרי 'כי' משמש בלשון 'אלא'.'
שתי משמעויות אלו – לעומת המשמעויות הבאות – נפוצות בדרך כלל באמצע המשפט, שכן הן מתייחסות לאמירה מוקדמת: הנמקה או הבאת חלופה למה שנאמר קודם לכן.
'אי' היא תרגומה בארמית של המילה 'אם'.
השימוש במשמעות זו של המילה 'כי', מצוי מאד בתחילת פרשיות שעוסקות במצוות ודינים שנוהגים רק במצב מסוים, שמתואר במילה 'כי', לדוגמה הפתיחה למצות שילוח הקן הוא "כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ" (דברים כב, ו). וכן במצוות רבות נוספות.
יש להעיר שלפעמים מובנה של המילה הוא לא רק תיאור מציאות אפשרית, אלא גם תיאור מציאות עתידית, שודאי תהיה, אלא שהמילה 'כי' מציינת שכאשר מציאות זו תתרחש, אז יש לנהוג כפי שיתבאר. זו המשמעות לדוגמה בפתיחה הנפוצה לדינים רבים, "כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ". רש"י מביא פירוש זה בכמה מקומות, ש'כי משמש בלשון כאשר'.
פירושה של המילה 'דילמא' הוא 'שמא', או בלשון התורה 'פן'. (אונקלוס מתרגם את המילה 'פן' במילה 'דילמא'). אחד המקומות בהם ניכרת משמעות זו נמצא בתחילת פרשתנו: "כִּי תֹאמַר בִּלְבָבְךָ רַבִּים הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִמֶּנִּי אֵיכָה אוּכַל לְהוֹרִישָׁם: לֹא תִירָא מֵהֶם..." (ז, יז-יח). וזו לשון רש"י על הפסוק: 'על כרחך לשון דילמא הוא, שמא תאמר בלבבך מפני שהם רבים לא אוכל להורישם, אל תאמר כן, לא תירא מהם. ולא יתכן לפרשו באחת משאר לשונות של כי, שיפול עליו שוב לא תירא מהם'.
[מדוע אי אפשר לפרש כאן את המשמעות הקודמת, 'אם'? אם תאמר בלבבך רבים הגויים האלה ממני – אז אל תירא מהם. מה הבעיה? נראה שבגלל שתשובה איננה נאמרת בצורה של מענה לחשש שבלב, אלא ציווי לא לחשוש, 'לא תירא מהם' – חייבים לפרש שהכוונה שבגלל שיש חשש שמא, דילמא, יקרה שתחשוב בלבבך מחשבה כזו – לכן אתה מצווה לא לפחד מהם. בזה שונה פסוק זה מהפסוק הדומה לו בפרשת שופטים (יח, כא), "וְכִי תֹאמַר בִּלְבָבֶךָ אֵיכָה נֵדַע אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ ה'", שם נאמרת אחר כך תשובה ברורה, איך ידעו את הדבר: "אֲשֶׁר יְדַבֵּר הַנָּבִיא בְּשֵׁם ה' וְלֹא יִהְיֶה הַדָּבָר וְלֹא יָבֹא הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ ה' בְּזָדוֹן דִּבְּרוֹ הַנָּבִיא לֹא תָגוּר מִמֶּנּוּ."]
יש להעיר, שלכאורה ישנו מובן נוסף למילה 'כי', מובן פשוט ונפוץ מאד בתורה, שמובנו 'אשר' ובקיצור בלשוננו 'ש', כמו לדוגמה בפרשתנו: "...וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן... לְמַעַן הוֹדִיעֲךָ כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם..." (ח, ג). וכן בסמוך שם "וְיָדַעְתָּ עִם לְבָבֶךָ כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ". המילה 'כי' היא מילת קישור המקדימה לביאור שבא מיד אחריה, מה היא ההודעה או הידיעה הנזכרת קודם לכן.
רש"י מביא משמעות זו בכמה מקומות, ביניהם בפרשת שלח, על הפסוק "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל ה' וְשָׁמְעוּ מִצְרַיִם כִּי הֶעֱלִיתָ בְכֹחֲךָ אֶת הָעָם הַזֶּה מִקִּרְבּוֹ" (יד, ג). וזו לשונו: 'כי העלית - כי משמש בלשון אשר, והם ראו אשר העלית בכחך הגדול אותם מקרבם'.
האם ריש לקיש חולק על מובן זה? מדוע הוא לא מזכיר אותו בתור משמעות חמישית ל'כי'?
אומר רש"י (בשמות כג, לג): 'הרי אלו 'כי' משמשין במקום 'אשר', וכן בכמה מקומות, וזהו לשון אי, שהוא אחד מארבע לשונות שהכי משמש.' כלומר, משמעות זו כלולה במילה 'אי', דהיינו 'אם', כיוון שלפעמים זו משמעות המילה 'אם', כמו שאומר רש"י לדוגמה בפרשת חיי שרה, על דברי רבקה "גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב עַד אִם כִּלּוּ לִשְׁתֹּת" (כד, יט) – 'הרי אם משמש בלשון אשר'.
משמעות שישית?
ישנן שתי פרשיות בפרשתנו, הפותחות במילה 'כי', וצריך ביאור מה משמעותה בהן:
בפרק יא פסוק י נאמר: "כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם..".
ובסוף הפרק, פסוק כב (לאחר שביניהם נאמרת פרשת 'והיה אם שמע'), ישנה פרשיה נוספת שפותחת ב'כי': "כִּי אִם שָׁמֹר תִּשְׁמְרוּן אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם לַעֲשֹׂתָהּ לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְדָבְקָה בוֹ: וְהוֹרִישׁ ה' אֶת כָּל הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִלִּפְנֵיכֶם וִירִשְׁתֶּם גּוֹיִם גְּדֹלִים וַעֲצֻמִים מִכֶּם: כָּל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף רַגְלְכֶם בּוֹ לָכֶם יִהְיֶה..".
בשני המקומות הללו, נראה שהמילה 'כי' מקדימה לאיזושהי ידיעה שמשה רבנו מחדש לעם ישראל. אך מה פירושה?
אומר הרס"ג, לפעמים המשמעות של המילה 'כי' בתחילת עניין, משמעותה כאילו נאמר: 'דעו כי'. כלומר, המשמעות של המילה 'כי' בפסוקים אלה, היא משמעות 'אי' שהתבארה לעיל, שכוללת גם את המשמעות של 'אשר', כפי שהתבאר.
הקשר בין המשמעויות השונות
במבט ראשון, המשמעויות הללו נראות שונות מאד זו מזו, וצריך להבין, מדוע יש מילה אחת עם ריבוי משמעויות? ביחוד כאשר ישנן מילים חלופיות שיכולות לשמש לאותה משמעות, כגון המילה 'אם' לאחת המשמעויות.
נראה שישנה משמעות יסודית אחת שעומדת בבסיס כל המשמעויות השונות, שקשורה למובן הראשון שהבאני לעיל למילה 'כי' - 'דהא', שהוא השגור גם בלשוננו כיום, מילת הנמקה וסיבה. ונפרט דברינו ביחס למשמעויות השונות:
במשמעות השניה, 'אלא' – המילה 'כי' מובאת תמיד כניגוד לאפשרות אחרת. כמו בדוגמה שהבאנו, שעם ישראל לא מנצח את אויביו בצדקתו אלא ברשעתם. המילה כי משמשת בעצם כנימוק וסיבה לשלילה שקדמה לה: אל תאמר בלבבך... 'בצדקתי...' – בגלל שבאמת משהו אחר הוא הנכון, ברשעת הגויים ד' מורישם.
במשמעות השלישית, 'אי' – התבאר שהמשפט שלאחר המילה 'כי', הוא התנאי המציאותי לדין שיבוא אחריו, כפי שראינו בדוגמאות השונות. נראה שהמילה 'כי' מתאימה לציין את התנאי הדרוש, כיוון שהוא הסיבה לדין שיאמר אח"כ. פגישת קן הצפור, היא היסוד לכל מצות שילוח הקן. הביאה אל הארץ, היא היסוד לכל המצוות התלויות בה. [צריך לעיין כמובן בהבדל בין 'כי' ל'אם', שהרי גם תנאי שנאמר ע"י המילה 'אם' הוא תנאי יסודי לדין שיאמר בו. לפי דברינו הכיוון הוא שיש כאן הדגשה אחרת: במילה 'אם', ההדגשה היא בפשטות שהתקיימות התנאי הינה אפשרית אך לא מוכרחת, ואילו במילה 'כי' הדגש הוא קישורה לדין שיבוא אחריה.]
גם במשמעות ה'חמישית', 'אשר'/'ש' – נראה שמתקיים באופן דומה סיבתיות של ה'כי', שכן המציאות המתוארת ב'כי', היא הסיבה המאפשרת וגורמת לפועל שלפניה. המציאות שד' העלה את ישראל ממצרים, היא היסוד המציאותי שאי אפשר בלעדיו, לכך שמצרים ישמעו זאת, ושמעו מצרים כי העלית... המציאות של הטוב של האור, היא היסוד ל"וירא אלוקים את האור כי טוב".
במשמעות הרביעית, 'דילמא' – כפי שראינו, רש"י מדגיש שבפסוק "כי תאמר בלבבך" חייבים לומר שמדובר במשמעות זו, כיוון שאח"כ נאמר איסור, "לא תירא מהם". נראה שבמשמעות זו, החשש מפני הדבר, הוא הסיבה לציווי שבא למנוע אותו: בגלל אתה עלול לומר בלבבך רבים הגויים האלה ממנה – לכן אתה מצווה לא לירא מהם.
דו משמעי
במקומות רבים, המשמעויות השונות של המילה 'כי', פותחות בפנינו פתח לדרשות חז"ל, שמבארות את ה'כי' במשמעות נוספת מהמשמעות הפשוטה שלו בפסוק, בדרך דרש, ועל ידי כך חושפים לנו משמעות נוספת שגנוזה בפסוק.
דוגמה מפורסמת מובאת בגמרא בראש השנה (ג.) שבה מובאת מימרא זו של ר"ל, בהסבר הפסוק "וַיִּרְאוּ כָּל הָעֵדָה כִּי גָוַע אַהֲרֹן" (במדבר כ, כט) – שהפשט הוא משמעות 'אשר', אך הדרש מפרש את המילה 'כי' במשמעות של 'דהא', ומסביר שכיוון שמת אהרן הסתלקו ענני הכבוד ועם ישראל, שהוסתרו עד כה על ידי העננים, נגלו ונראו כעת (זה מבוסס על דרשה נוספת, שקוראת את המילה 'ויראו' כ'וייראו'.
שאלות
מקומות להתבוננות:
נאמר בפרשתנו: "וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל" (דברים ח, כח) – משמעות המילה 'כי' כאן, הוא 'אשר' או 'דהא'? לכא' יותר פשט 'דהא', כי אם במשמעות 'אשר' היה צ"ל "וזכרת כי ד' אלוקיך הוא הנותן לך כח...".
'ולא נבוש כי בך בטחנו' – 'אשר' או 'דהא'?
[1] יש לעיין בתרגום אונקלוס, שבדרך כלל מתרגם את המילה 'כי' במילה 'ארי', ולא מחלק בתרגומו בין המשמעויות השונות של המילה. אך פעמים בודדות (ותלוי הדבר גם בגרסאות שונות) משנה אונקלוס למילה שמבארת את המשמעות באותו מקום. כך לדוג' ב"כי חרבך הנפת עליה ותחללה", מתרגם ומבאר שהכוונה למשמעות 'דילמא'. גם בפרשתנו, ב"כי תאמר בלבבך", לחלק מהגרסאות מתרגם אונקלוס 'דילמא'.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
