מפנה באופי סיפורי התורה
עם הופעת אברם בתורה, חל שינוי ניכר באופי סיפורי התורה. עד לשלב זה, הופיעו בתורה סיפורי מאורעות משני סוגים בלבד:
- תיאורי בריאה: התורה מספרת כיצד הקב"ה בורא, יוצר ומפתח את עולמו כרצונו. בכלל הבריאה מופיע גם "ספר תולדות אדם". שושלת הדורות מאדם ועד אברהם היא חלק ממעשה ה'. כפי שברא את העולם והאדם, הקב"ה מציב גם את הנפשות הפועלות בכל דור. נראה שזוהי הסיבה שככותרת לפירוט שושלת הדורות, מזכירה התורה את בריאת ה' את האדם: "זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ" - התורה מלמדת שכל סדר הדורות הוא המשך של בריאת העולם.
- תיאורי מעשי בני אדם התואמים או סותרים לרצון ה' – התורה מתמקדת ביחס בין האדם לבוראו. הקב"ה מציב בפני האנושות דרישה מוסרית. התורה מספרת את המתרחש כאשר בני האדם מצייתים לרצון ה' או ממרים אותו. בתוך כך נכללים חטאי האדם, קין, דור אנוש, המבול, הפלגה, ובני האלוקים, ומצד שני: צדקת נח.
בפרשיות בראשית ונח לא נמצאים תיאורי חיים נוספים מלבד אלו. לא מצינו תיאורי מסעות שונים של אדם, שת, קינן, מתושלח, נח או יפת. לא מצינו פירוט של יחסיהם עם אוהביהם או אויביהם, וכדומה.
מאברם והלאה משתנה התמונה. גם אצל אברם קשורים חלק מן המאורעות לציות או מרי ישיר לרצון ה'. כך הוא למשל בקריאה בשם ה', בנית המזבחות, מעשה העקדה, ותוכחת ה' לאבימלך. אך אצל אברם מופיעים סיפורים רבים מסוג חדש: התורה מתארת מעשים ומאורעות, אשר אינן נכללים באופן ישיר בשני סוגי הסיפורים הנ"ל. לראשונה מופיעים בתורה תיאורי חיים של הליכות, מסעות, והתמודדויות אשר קשה במבט ראשון להבין את השייכות שלהם לקשר בין ה' לעולמו. בקריאה הראשונית לא ברור היכן מתגלה רצון ה' בעולם בסיפורי תחנות אברם במסעותיו. כן הוא גם ביחס לירידתו למצרים ועלייתו; מלחמת המלכים ומלחמתו בהם; אירוח המלאכים; מעשי הגר. והנה כל אלו מופיעים בתורה החל מאברהם אבינו והלאה.
מתברר כי כל מה שאברהם עושה ומה שקורה איתו, הוא בעל חשיבות משום שהשכינה שוכנת בחיי היום יום של אברהם. כך הוא גם ביחס לשאר האבות. כאשר האבות מופיעים מתגלה קשר חדש בין הבורא לברואים. רצון ה' אינו מתגלה בעולם רק באמצעות המקרים הקיצוניים של המרי והציות. יש תבנית אחרת: ברואים שכל מעשיהם, כולל מעשים שנראים שגרתיים מחיי החולין, מבטאים את רצון ה' בעולם.
התגלות ה' בחיי האבות
במשנת רבי אליעזר [פרשה ו] עומדים חז"ל על האופי המיוחד של חיי הקדושה של האבות. במדרש זה נמנים שבעה הבדלים בין נבואת האבות לבין נבואת שאר הנביאים. המבט העולה מכלל ההבדלים, הוא שהתגלות ה' בחיי האבות עלתה מתוכם – מתוך חייהם, בהתאמה ובשלוה. כאשר מגלים כל צדדי החיים את כבוד ה', פוחת הצורך בהתגלות ה' באופן 'רועש' ומשנה סדרי עולם. אין צורך בנבואות חיזוק או תוכחה רבות, משום שכל חייהם אומרים כבוד ה'. ואלו דברי המדרש:
- "האבות, כשהיה הקדוש ברוך הוא נגלה עליהן לדבר עמהן, לא היה נגלה לא בחיות ולא במרכבה ולא בשאר מיני הכבוד, אלא על גבן היתה השכינה שורה. אמר רבי שמעון: האבות הן הן המרכבה, שנאמר: 'ויעל אלהים מעל אברהם, והנה ה' נצב עליו'. מפני מה? מפני שהן מקודשין לשריית השכינה. אבל שאר הנביאים, היה נגלה עליהן בכבוד, כל אחד ואחד כפי כוחו".
- האבות, כשהיה הקדוש ברוך הוא מדבר עמהן, לא נגלה לא בברקים ולא ברעמים ולא בקולות ולא בזיעות, מפני שהן יודעין את כחו ואת גבורתו ואת גדלו ואת גאונו. אבל שאר הנביאים, היה הקדוש ברוך הוא נגלה עליהן בקולות וברעמים ולפידים, לפי צורך בני דורן. מפני מה, מפני שאין בני דורן יודעין כח גבורתו שלהקב"ה אלא בקולות ובברקים, והלואי יכנעו.
- האבות, כשהיה הקדוש ברוך הוא נגלה עליהן ולצוותן, לא היה מתנה עמהן אם בחקתי תלכו ואם בחקתי תמאסו [=ה' לא הזהיר את האבות על שכר ועונש]. מפני מה? מפני שהן יודעין כח מתן שכרן שלצדיקים ופורענותן שלרשעים, ואינן צריכין להתנות בהן. אבל שאר הנביאים, הלואי יפרש להן מתן שכרן ופורענותן כמה פעמים, הלואי יכנעו בני דורן.
- האבות, כשהיה הקדוש ברוך הוא מדבר עמהן, לא היה קולו מרעים את העולם אלא בחשאי, שלא היה הצורך להשמיע בני דורן. אבל שאר הנביאים, כשהיה הקדוש ברוך הוא מדבר עמהן, היה מרעיש את העולם, שנ' קול יוי שובר ארזים. בד"א עד שלא הוקם המשכן, אבל משהוקם המשכן, נתיחד מקום לדבור, ולא היה העולם מרעיש.
- האבות, כשהיה הקדוש ברוך הוא מצוה אותן לפנות מארץ לארץ, לא היה מבטיחן מה הוא עושה להן. מפני מה, מפני שהיו בעלי אמונה. אבל שאר הנביאים, כמה הבטחות הבטיחן, ולהלואי יאמינו בני דורן. כמה הבטיח את אבותינו במצרים אל ארץ זבת חלב ודבש, וכן במדבר, ואף על פי כן היו בספק. כמה הבטיחנו אף לנו, רני עקרה לא ילדה, קומי אורי כי בא אורך, נחמו נחמו עמי, גילי מאד בת ציון, הנה יום בא לייי, הנני שלח מלאכי, ואף על פי כן אנו מתפוגגין".
- האבות, לא היו צריכין לפרש להן שם המפורש אבל שאר הנביאים, נתפרש להן שם המפורש, שהיו בני דורן צריכין לכך. ראיה לדבר משה רבינו, שנ' ויאמר אלהים אל משה אהיה אשר אהיה, אף הקדוש ברוך הוא אומ' לו וארא אל אברהם [וגו'] ושמי ייי לא נודעתי להם, כמוך.
- האבות, חמש מאות שנה ושתי שנים היה הקדוש ברוך הוא מדבר עמהן, ובכולן לא [נדבר] עם שלשתן אלא חמש עשרה דבור, שלא היו צריכין להתנות עמהן בכל עת. אבל שאר הנביאים, כמה דבורים בכל עת, מפני בני דורן. וגדול מכולן משה רבינו. תדע לך שהוא כן, ביום אחד [=ביום חנוכת המשכן] דיבר עמו הקדוש ברוך הוא חמש עשרה פעם".
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
