הברכות של בלעם די ארוכות ומסובכות להבנה, אבל אפשר לתת מסגרת כללית שתאפשר לנו להבין את הרצף שלהן, ובמסגרת הזו להכנס גם לעומק, בעזרת המפרשים, בלי לאבד את המבט הכללי.

בלעם מחפש באיזו נקודה אפשר שהאומות יתגברו על עם ישראל, למרות שהקב"ה אוהב אותו; כדי שיוכל לתת כוח למואב ומדין במלחמתם מול ישראל.

האפשרות הראשונה שמנסה בלעם היא להסתכל על האנשים הפרטיים בעם, שבהם יש כמובן גם אנשים רשעים שהקב"ה לכאורה פחות אוהב. ולכן "וַיַּרְא מִשָּׁם קְצֵה הָעָם". אלא שאז אומר לו הקב"ה שהבעיה ברשעים היא רק במבט קצר מועד, אבל כשנסכל רחוק, "כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ", כולם מצטרפים לעם ישראל. ולכן אין מבט פרטי על אנשים בישראל כי גם אם הם לא צדיקים אז ילדיהם יהיו צדיקים "מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב", ובמבט רחוק לכולם יש חלק לעולם הבא "וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ". במסגרת הזו אמנם אין יכולת לנצח את הגויים אבל גם לא להפגע מהם "הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן".

כיון שכך מנסה בלעם אפשרות שניה: להסתכל על קבוצות שליליות בעם: מפלגות רעות, כמו עדת קורח למשל וכדו' שאולי מהם צריך להפטר לגמרי. ולכן "אֶפֶס קָצֵהוּ תִרְאֶה וְכֻלּוֹ לֹא תִרְאֶה". וגם כאן אומר הקב"ה שגם אם קבוצה הולכת בדרך רעה "לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב", הקב"ה לא דן אותם רק לפי מעשיהם, אלא יש מי שמאחד אותם "ה' אֱלֹהָיו עִמּוֹ וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ". ולכן ביחס לגויים "הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם... לֹא יִשְׁכַּב עַד יֹאכַל טֶרֶף", גם כל שבט פרטי יוכל לכבוש את נחלתו מיד עמי הארץ ולהתגבר עליהם.

בלעם מנסה עוד אפשרות אחת: להסתכל על הפרטים או על קבוצות פרטיות בעם בהשוואה לכלל העם. גם אם ה' לא מעניש אנשים או קבוצות פרטיות, זה כי אולי בעתיד יצא מהם משהו טוב. אבל עם ישראל כולו טוב כבר עכשיו, ולכן אם נסתכל על כל העם, ואז נשווה אליו את הפרטים לא יהיה להם מספיק זכות, והקב"ה יסכים להפטר מהם. ולכן "וַיַּרְא אֶת יִשְׂרָאֵל שֹׁכֵן - לִשְׁבָטָיו". וגם כאן אומר הקב"ה "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב... כִּנְחָלִים נִטָּיוּ", גם כל אוהל פרטי בנוי על התורה שנמשלה למים. והקבוצות השונות בעם הם נחלים שונים שיוצאים מאותו מקור מים. ולכן כל הפרטים כלולים ובונים את עם ישראל כבר עכשיו. והעם בכללו, כולל כל האנשים הפרטיים שמרכיבים אותו, לא רק "יֹאכַל גּוֹיִם צָרָיו", אלא גם אחר כך "כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ", וישאר בארץ לנחלת עולמים.

וכאן הוסיף לו הקב"ה נבואה רביעית לאחרית הימים "אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה".

כל מה שנאמר כאן הוא כשישראל נמשלים לעפר, והפרטים באמת עוד לא הגיעו למדרגה המתאימה, אלא שהם מנצחים כי הם חלק מהכלל הגדול. אבל לעתיד לבוא יהיו ככוכבים, שכל אחד מהם גבוה והוא עולם בפני עצמו "דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב", וגם כל קבוצה תהיה ראויה בפני עצמה "וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל". ואז לא יהיו עוד עמים מול עם ישראל אלא "וְקַרְקַר כָּל בְּנֵי שֵׁת", וכל העמים יקבלו עליהם יחד את מלכות המשיח. וישראל ירשו את מלכות אדום, המלכות הרביעית "וְהָיָה אֱדוֹם יְרֵשָׁה".

ובנקודה ההיא יהיה גורל העמים תלוי בדרך שבה יקבלו את מלכות ה' עליהם: מי שיבחר להיות כמו עמלק שלא מקבל את המלכות "וְאַחֲרִיתוֹ עֲדֵי אֹבֵד", ומי שיבחר להיות כמו הקיני, בני יתרו שהצטרפו לעם ישראל, יזכה יחד איתם לגאולה.

[עיון נוסף והרחבה: אם הבנים שמחה פרק שלישי פח, ולמשל: במדבר פרק כג פסוק י: בכור שור, פסוק כא: רש"י, מלבי"ם, פרק כד פסוק ט: רש"י, מלבי"ם, פסוק יח: העמק דבר, פסוק כ: בכור שור.

סידור שונה של ההגיון של ברכות בלעם: מעשי ה' מעשי תורה פרק לד (פרשת בלק) 'ועתה יבוא', שם משמואל במדבר פרשת בלק תרע"ג 'בילקוט (רמז תש"ע)'].

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.