לאחר שמטה אהרן פורח, בניגוד לשאר המטות, אומר ד' למשה רבנו (במדבר יז, כה): "הָשֵׁב אֶת מַטֵּה אַהֲרֹן לִפְנֵי הָעֵדוּת לְמִשְׁמֶרֶת לְאוֹת לִבְנֵי מֶרִי, וּתְכַל תְּלוּנֹּתָם מֵעָלַי וְלֹא יָמֻתוּ".

  צמד המילים "וּתְכַל תְּלוּנֹּתָם" קשה מבחינה דקדוקית במבט ראשון: 'וּתְכַל' זה לכאורה פועל בלשון יחיד, ואילו 'תְּלוּנֹּתָם' אלו כמה תלונות, כיוון שהנ' מנוקדת בחולם. כיצד נעשה כאן שימוש בפועל בלשון יחיד לתלונות רבות?

  שתי דרכים במפרשים:

כמה ראשונים מבארים, שהפועל 'וּתְכַל' כאן איננו פועל בלשון יחיד בגוף נסתרת, אלא ציווי עתידי לנוכח, שאומר ד' למשה – אתה תְכַל, כלומר תְּכַלֵה, את תלונותם, ע"י שתשים את המטה למשמרת לאות לבני ישראל בעתיד. כך מבארים הרשב"ם, החזקוני ורבנו מיוחס. הם מביאים דוגמאות לכך שצורה זו קיימת בציווי, בהשמטת האות ה' מסוף המילה, כמו 'צַו' שהיא צורה מקוצרת של 'צַוֵה', ו'תְּכַס' קיצור של 'תְּכַסֵה.'

  אך מדברי רש"י שיובאו לקמן, נראה שמפרש אחרת. כמה ממפרשי רש"י[1] מבארים, שרש"י לא רצה לפרש כפירוש זה, כיוון שאין לייחס את הפסקת התלונות למשה רבנו, כיוון שמה שהוא מצוּוה לעשות זה רק לשים את המטה במשכן, והתלונות יכלו באופן ממילאי.

  וזו לשון רש"י: 'כמו וְתִכְלֵה תלונתם. לשון זה שם מפֹּעל[2] יחיד לנקבה...'. כלומר[3] – המילה 'ותכל' איננה ציווי לנוכח, אלא תיאור בגוף שלישי, נסתרת, 'היא תִכְלֵה'. [כך הוא במילים רבות, שצורת העתיד של 'נסתרת' זהה לצורת הציווי העתידי לנוכח. לדוגמה: היא תאמר ואתה תאמר. היא תלך ואתה תלך. היא תבוא ואתה תבוא. זהות זו נובעת משני ה'תפקידים' השונים של האות ת' שנוספים בתחילת המילה: בצורת נסתרת תפקידה לציין את פועל הנקבה, לעומת פועל הזכר שמתחיל באות י'; ובצורת הנוכח תפקידה לציין את העתיד. העירו זאת ה'ספר הזכרון' כאן, וכן הרצי"ה בשיחותיו.]

  אלא שעל כך קשה, כמו שאמרנו בתחילת דברינו, מדוע נאמרת לשון יחיד ביחס לתלונות רבות? על כך ממשיך ועונה רש"י:

  'ויש חילוק בין תלונותם לתלונַתם: תלונַתם - תלונה אחת. תלונוֹתם - שם דבר בלשון יחיד, ואפילו הם תלונות הרבה'. כוונת רש"י בדבריו שהמילה 'תלונותם' היא 'שם דבר בלשון יחיד', שאין מדובר בתלונה אחת, ולא בתלונות רבות, אלא בכל תופעת ההתלוננות. ד' אומר למשה שע"י שמירת מטהו של אהרן שפרח, תכלה כל מציאות התלונות של ישראל.

  ניתן להבין את חידושו של רש"י בביאור המילה 'תלונותם' בשני אופנים:

ייתכן שכוונתו שהמילה 'תלונותם' היא אמנם יכולה להתפרש כלשון של תלונות רבות, אלא שכאן מוכח מכך שנאמר לגביה פועל בלשון יחידה, 'ותכל' – שהכוונה בהכרח ל'שם דבר בלשון יחיד', עצם ההתלוננות, ומוסיף רש"י לבאר מדוע שם יחיד זה נאמר בצורה שיש לה משמעות של תלונות רבות – כיוון שזה יכול לכלל גם תלונות רבות.

  אך כמה ממפרשי רש"י הבינו שכוונת רש"י לבאר משמעות מיוחדת למילה 'תלונותם', לעומת המילה 'תלונותיהם', שדווקא המילה 'תלונותיהם' פירושה 'תלונות רבות (שלהם)', אך המילה 'תלונותם' פירושה כאמור 'שם דבר בלשון יחיד'. [כך מבואר בפירושים: 'באר בשדה', 'באר היטב' ו'משכיל לדוד'. וכן הביאו ב'שי למורא' בשם 'הבנת המקרא', וברש"י כפשוטו בשם לשון חכמים ע"פ רשב"ם.]

דרך זו צריכה קצת ביאור והתבוננות:

בלשון הקודש ישנן מילים רבות שבעצם מורכבות מכמה מילים. בנידון שלנו, הצירוף הוא צירוף של שיוך, דהיינו: במקום לומר 'הבגד שלך', אפשר לומר במילה אחת 'בגדך'. הבגד שלו – בגדו. כאשר מדובר בשיוך של כמה דברים לאדם אחד – הצורה היא 'בגדיך', 'בגדיו'. תוספת הי' מציינת את ריבוי הבגדים[4].

השיוך לרבים קצת יותר מורכב: כאשר מדובר בחפץ אחד ששייך לרבים – השיוך נעשה ע"י אות 'ם', הבגד שלהם – בגדם. הרכוש שלהם – רכושם. הבן שלהם – בנם. אך כיצד מבטאים שיוך של כמה דברים לרבים?

במילים רבות, ישנה רק אפשרות אחת: כיוון שצריך להוסיף 'י' לציון ריבוי הדברים, אם נוסיף רק את האות 'ם' בסוף המילה, לא יהיה ניכר שמדובר בשיוך ולא בריבוי לבד. לדוג', הריבוי של בגד יוצר 'בגדי', אך אם נוסיף רק 'ם' נקבל 'בגדים' – זו כבר צורת הריבוי כשלעצמה, שנוצרת ע"י האותיות 'ים'. לכן צריך להוסיף את האות 'ה' באמצע, 'בגדיהם', כדי לציין את הבגדים שלהם. כך גם: בנים – בניהם. גמלים – גמליהם. כלבים – כלביהם. בתים – בתיהם.

אך ישנן מילים, שצורת הרבים שלהן לא מסתיימת ב'ים' אלא ב'ות'. בד"כ אלו מילים שנאמרות בלשון 'נקבה'. במילים אלו, אין מניעה להוסיף את האות 'ם' כדי לציין את השיוך לרבים. ואכן חיפשתי ומצאתי מילים רבות בתנ"ך שאנו מוצאים אותן בשיוך לרבים ע"י תוספת האות 'ם' בלבד: נפשות – נפשותם. בנות – בנותם. אומות – אומותם. אותות – אותותם. אבות – אבותם. אמהות (צורת הריבוי של 'אם'. לא נזכרת בתנ"ך כך.) – אימותם. שמות – שמותם. חקות – חקותם. משפחות – משפחותם. עוונות – עוונותם. טומאות – טומאותם. גם בפרשתנו הופיעה כבר מילה כזו: מטות – מטותם. וכך לכא' גם המילה 'תלונותם' – תלונות – תלונותם. לא נצרכת להופיע בצורה זו תוספת י' ו ה' לפני האות 'ם'. ואם כן, אין סיבה לומר שצורה זו מציינת בהכרח שם דבר בלשון יחיד, אלא דווקא כאן, בגלל שנאמרת לגביה פעולה בלשון יחיד.

  אמנם, יש להעיר, שבאמת מצינו גם מילים בודדות שצורת הרבים שלהן היא ע"י האותיות 'ות', ובכ"ז יש בהן שיוך ע"י הסיומת 'יהם', למרות שבעצם אין צורך בכך. כך לדוג' נאמר בדרך כלל בתורה 'בנותיהם' (ולא 'בנותם'). ובמקומות רבים נאמר 'אבותיהם'. וכן נאמר בשני מקומות 'משפחותיהם', ולא משפחותם. וכן בשני מקומות נאמר 'עוונותיהם'. ובמקום אחד 'חקותיהם'. אך עדיין נראה שהצורה השכיחה במילים אלו היא תוספת האות ם לבדה. [לפי דרכם שיש חילוק עקרוני בין 'תלנותם' ל'תלונותיהם' – לכא' גם בשאר המילים יש לפרש באופן כזה. וצריך להתבונן בכל מקום כזה, מה משמעות הדבר...]

  יש להעיר עוד על פירוש זה בדעת רש"י, שרש"י כלל לא מזכיר שיש צורה כזו 'תלונותיהם', וברור שהוא עסוק בהבהרת החילוק בין שתי צורות היחיד – תלונתם ותלונותם – ולא בחילוק בין צורות הרבים, תלונותם ותלונותיהם.

בכל אופן, לגבי משמעות התלונה האחת שבמילה 'תלונותם', ישנן כמה דרכים במפרשים:

לעיל הסברנו כפי שעולה מדברי המהר"ל, ספר הזכרון, דברי הרצי"ה ועוד, שמדובר בתופעת התלוננות בכללה, מציאות ההתלוננות. אך ישנם פירושים נוספים:

  ה'באר היטב' מבאר באופן מעט שונה, שהכוונה ל'מין תלונה אחת שוה בכולן, וזהו שם דבר בלשון יחיד, אלא דהרבה פעמים נתלוננו'.

  פירוש זה ממש הפוך מפירוש ה'באר בשדה', שמבאר שהיו כאן תלונות שונות, אלא ששורש אחד לכולן: 'דהכא עיקר ושורש התלונה היה אחת, וממנה נסתעפו הרבה תלונות. עיקר התלונה היתה שמשה עשה מדעתו ולא ע"פ הדיבור ובזה באו להתלונן על הכהונה ועל נשיאות אלצפן ועל שעשה לבני אהרן סגני כהונה, ואע"י שפרח מטה אהרן אגלאי מלתא שבו בחר וממילא כל מה שעשה משה לא היה אלא ע"פ הדבור, דבנפול היסוד נהרס כל הבנין.'

  לפי אליהו בחור, הביאו ה'באר היטב', יש חילוק בכמות התלונות: 'תלונותם' – היינו תלונה אחת של כל אחד מהם, 'תלונותיהם' – הכוונה שלכל אחד היו כמה תלונות.

  הרצי"ה אומר שחידוש זה של רש"י הוא בעל משמעות מיוחדת:

  'חידוש פילולוגי לשוני פילוסופי רוחני עמוק, שמדגיש ענין עמוק, שאפשר להגדירו: גישה כמותית או איכותית. הרבה דברים עומדים לפנינו, אך יש הבדל בגישה. האם לראות בהם סתם דברים מפוזרים, מתגלגלים פה ושם, או שלמות חיונית, ואז הרבים הם אחד. כך גם כל הפרטים של תורה ומצוות הם רבים שהם אחד. לחידוש הדקדוקי לשוני פילולוגי, קשור ענין יסודי רוחני עמוק'.

  'זו סגולה מיוחדת בעברית – שהיא לשון נבואה, לשון אלוהית – שהרבים מופיעים ומוצבים לא בתור יחידים נפרדים של כמות, אלא הרבים מקבלים ערך של כלליות שלמה, של יחידה שלמה, ובאופן כזה ניתן לדבר אל הרבים, אל התלונות, כיחידה אחת, כאילו הן תלונה אחת כוללת. זהו חידוש גדול לא כל כך מפורסם. רואים שתלונֹּתם כתוב בלי וא"ו, ולא תלונותם עם וא"ו[5].'

  'כאשר כל הפרטים מופיעים בפני עצמם באופן מגושם, אז משתמשים בלשון רבים. אך יש רבים שמופיעים בתור אחדות אחת כוללת, כגון "מחשבות בעצה תכון"[6], וכן בפרשת קרח... יש רבים בלשון יחיד, בסגנון המחשבה שלנו. בתפיסה החומרית המובן של כלל הוא רבים, ופרטים עושים את הכלל. וכאן באים ללמדנו שיש נשמה קבועה מראש, והכלל בפנ"ע מופיע בפרטים ועושה אותם...

ביאור המשפט האמצעי ברש"י

תחילת דברי רש"י הם: 'כמו ותכלה תלונתם, לשון שם מפעל יחיד לנקבה כמו תלונתם מורמורי"ץ בלע"ז [תלונות]'. לעיל ראינו שמוסכם כמעט על כל המפרשים משמעות המילים הראשונות. אך מה פירוש המשפט האמצעי? הדבר תלוי בפירושים השונים ובגרסאות השונות:

לגבי החלק הראשון 'לשון שם מפעל יחיד לנקבה', ישנן שתי אפשרויות. הדרך הפשוטה היא כאמור לפרש שזה נסוב על פועל 'ותכל', שהוא לנקבה. כך מבואר מלשון הרא"ם שכתב 'מפועל'. הקושי הוא שרש"י ממשיך ואומר 'כמו תלונתם', ואיך זה קשור להסברו למילה ותכל? מבארים ב'שי למורא' ע"פ ה'משנת יעקב', שהכוונה ש'ותכל' נאמר בלשון יחיד, כמו שתלונותם נאמר בלשון יחיד.

עוד מביאים בשי למורא, שישנן גרסאות ישנות שבהן ליתא תיבת 'כמו'. לפ"ז קאי החלק הראשון ודאי על המילה 'ותכל' שהתבארה קודם, ואח"כ מתחיל רש"י לבאר את משמעות המילה 'תלונתם'.

[לפי המפרשים שרש"י סובר כראשונים האחרים, יש כאן משפט חדש, שבו רש"י מבאר כבר את המילה תלנותם, בדרך לביאור ההבדל בין צורות היחיד השונות, אף שאין צורך לבאר כך מצד המילה 'ותכל'.]

מה פירוש החלק השני, ה'בלע"ז' שמביא רש"י?

הרע"ב ב'עמר נקא' הבין שמדובר בתלונה אחת, ומשמע שסבר שרש"י גרס תלונתם בקמץ, ונשאר בצ"ע על כך, מהניקוד המצוי אצלנו שהוא בחולם. אך ב'שי למורא' הביאו מאוצר לעזי רש"י שהכוונה ל'קול תלונות', או 'השמעת קול תלונות'.

העתקתי כאן את עיקר דברי המפרשים שאינם מצויים, למי שמעוניין לראות את דבריהם בלשונם:

מזרחי:

דאם לא כן ותכלנה מיבעי ליה. ומה שלא פירש ותכל לנכח משה, שאמר לו ה', שבזה הפועל תְּכַלֶה תלונותם מעלי, הוא מפני שכלוי התלונות אינו מפעולותיו של משה, רק היא מתחייבת מהפועל הזה מעצמה. אבל מה שפירש: "תְּלוּנָּתָם" תלונה אחת. ותְּלוּנּוֹתָם שם דבר בלשון יחיד, ואפילו הם תלונות הרבה, לא מצאתי לו חבר בכל המקרא[7].

באר בשדה:

'פי' להכי כתיב תלונותם ולא תלונותיהם, משום דהכא עיקר ושורש התלונה היה אחת, וממנה נסתעפו הרבה תלונות. עיקר התלונה היתה שמשה עשה מדעתו ולא ע"פ הדיבור ובזה באו להתלונן על הכהונה ועל נשיאות אלצפן ועל שעשה לבני אהרן סגני כהונה, ואע"י שפרח מטה אהרן אגלאי מלתא שבו בחר וממילא כל מה שעשה משה לא היה אלא ע"פ הדבור, דבנפול היסוד נהרס כל הבנין.'

משכיל לדוד:

'הכרחו של רבינו ברור לעין, דאילו כפי הנראה דתלונותם הן שמות רבות, הול"ל ותכלינה ולא ותכל. אלא שהענין בעצמו אינו מובן... נראה דכוונתו ז"ל שזהו ההפרש  שבין תלונותם לתלונותיהם:

תלונותיהם - ר"ל מיני תלונות שונות הרבה, זה מתרעם על דבר א' וזה על ד"א.

אבל באמרו תלונותם, ר"ל מין תלונה אחת שוה בכולן, וזהו שם דבר בלשון יחיד, אלא דהרבה פעמים נתלוננו. ואם פעם א' בלבד, אז כתיב תלונתם...

ספר הזכרון:

'לפי שלשון יחיד זכר לנכח ולשון יחיד ג"כ לנקבה נסתרת הכל אחד: "ותאמר אל עבדיך", "ותאמר שרי אל אברם" – אמר ש'ותכל' אינו מדבר כלפי משה אלא כלפי התלונה. ואומרו 'ויש חילוק' וכו', כלומר בשלמא אם ותכל היא כלפי משה אתיא שפיר תלונותם אע"פ שהיא בלשון רבים, אלא אם 'ותכל' היא כנוי לנקבה הנסתרת, היה לו לומר 'ותכל תלונתם', בקמצות הנון, או 'ותכלינה תלונותם'. לזה אמר שאין פי' תלונותם תלונות רבות, אלא שם דבר בלשון יחיד הוא, כמו תלונתם, אלא שיש חלוק ביניהם שבקמצות הנו"ן פירוש לעולם תלונה אחת, ובחולם הנון פירוש התלוננותם. וכבר אפשר שתהיה תלונה אחת ואפשר ג"כ שתהיינה תלונות רבות.

אבל דעת המדקדקים שהוא לשון רבים ממש ומתקנים תיבת ותכל על דרך מה שמתקנים ''בנות צעדה עלי שור'' והדומה לה. וב'תולדות יצחק' בפי' "ותהיין מורת רוח" כתבתי לך דעתי.'

גור אריה:

שהרי כתב "ותכל" בלשון יחיד, ולא כתב 'ותכלנה' לשון רבים. ומה שכתב שאפילו הם תלונות הרבה - מדלא כתיב תלונתם הנו"ן בקמץ, דהוי משמע תלונה יחידית, אבל תלונותם הנו"ן בחולם הוא שם דבר, בין שהוא תלונה אחת בין שהם רבים, כמו 'רוממות' 'גבהות', שאין חילוק בין יחיד ובין רבים, כן אין חילוק בין אחת ובין רבים בלשון 'תלונותם'. אבל 'תלונה' יבוא על ענין שהוא תלונה, ולפיכך יתרבה ויאמר 'שתי תלונות' על שני ענינים שהם תלונות, אבל 'תלונות' בחולם אינו בא על ענין שהוא תלונה, רק על התלוננות[8], כמו רוממות. וכן יאמר "תלונות" בחולם, ולא יוכל להתרבות. ודבר זה נראה אלי פשוט:

באר היטב:

'דאל"כ ותכלנה מבעי ליה. ומה שלא פי' ותכל לנוכח משה שאמר לו הש"י שבזה הפועל תכלה תלונות מעלי הוא מפני שכלוי התלונות אינם מפעולותיו של משה רק היא מתחייבי' מהפועל הזה מעצמה.

וק"ל... מה בין תלונותם לתלונותיהם, וכתב ר"א מדקדק בספר הבחור ההפרש שביניהם במשל. הרי ראובן ושמעון שיש להם שפחה אחת, נאמר עליה זאת היא שפחתם של ראובן ושל שמעון. וכשיש לכל אחד מהם שפחה אחת, נאמר עליהן שפחותם. וכשיש לכל אחד מהם שנים או שלשה שפחות, נאמר עליהן שפחותיהם. ע"כ.

עמר נקא:

ועוד קשה שנראה שרש"י היה קורא תלונתם לשון נקבה יחידה מרמוררי"ש בלע"ז ואנחנו מצאנו בכל הספרים נקוד תלונותם הנון בחולם לשון נקבות רבות וצ"ע

[1] המזרחי (הרא"ם) וה'באר היטב'.

[2] כך מבואר במזרחי שכתב 'מפועל יחיד'.

[3] יש לציין שישנם כמה ממפרשי רש"י, שהבינו שגם רש"י מפרש שהמילה 'ותכל' היא ציווי למשה רבנו, כמו הרשב"ם והחזקוני. [כך מפרשים ב'רש"י כפשוטו', וכן הביאו ב'שי למורא' אפשרות כזו בשם 'הבנת המקרא'.] לפי דרכם צריך לנקד אחרת את תחילת דברי רש"י: 'כמו וּתְכַלֵה תלונתם'. פירוש זה דחוק בעיקר בגלל ההמשך, שכן לפי זה צריך לבאר שבמילים הבאות של רש"י - 'לשון שם מפעל יחיד לנקבה' – רש"י כבר עובר לדבר על המילה 'תלונתם' (וצריך לנקד 'שם מִפְעַל'), שכן המילה 'ותכל' איננה לשון נקבה לדרכם. ובכך יש דוחק כפול: א. לקמן רש"י אומר שהמילה 'תלונתם' היא 'שם דבר בלשון יחיד', וכאן 'שם מפעל יחיד'. במילים 'שם מפעל' נראה שמדבר על מילה אחרת, דהיינו המילה 'ותכל'. ב. כל ההסברה של החילוק בין תלונתם לתלונותם, נצרכת רק אם מבארים ש'ותכל' זה פועל בלשון יחיד לנקבה, אך אם הוא ציווי לנוכח, אין קושי שמצריך להסביר שתלונותם הן לא תלונות רבות.  וכך נראה מרוב מפרשי רש"י שלא פירשו כך אלא כפי שפירשנו למעלה. [המזרחי (הרא"ם), גור אריה (המהר"ל), עמר נקא (ר' עובדיה מברטנורא), 'באר היטב', 'משכיל לדוד', 'משכיל לדוד', וכן הרצי"ה בשיחות על הפרשה – מבארים כולם שרש"י מפרש ש'ותכל' הוא לשון יחיד. גם מדברי המחלקים בין תלונותם לתלונותיהם, שיובאו לקמן, משמע קצת שהבינו כן, דלדרכם של הרשב"ם וחזקוני אין צורך לומר חילוק כזה. אמנם ייתכן שרש"י מבאר זאת בפנ"ע, בלי קשר לתחילת הפסוק.]

[4] האם תמיד צירוף זה הוא דווקא של דברים ידועים, בה' הידיעה? נראה לי שלא נכון לומר בגדך כשהכוונה לבגד סתמי שלך.

[5] לא התבררה לי כוונת הרצי"ה כאן. קצת משמע שכוונתו לחלק שאם כתוב תלונות בכתיב מלא הכוונה לתלונות רבות, ואם בכתיב חסר הכוונה לשם הדבר, להתלוננות בכללה.

[6] חידוש של הרצי"ה, שגם שם יש משמעות כזו. ב'שי למורא' הביאו ש"והפלא ד' את מכֹּתך" זו לשון שמיחיד ומרבים.

[7] ר' בדברי הרצי"ה לעיל, שמצא דוגמא לכך במקום נוסף. גם המהר"ל נותן דוגמאות נוספות לעיקרון זה, אם כי הן פחות מחודשות..

[8] לכאורה כוונתו שה'שם דבר' 'תלונות' אינו בא על עניין תלונה מסוימת, אך אה"נ שלמילה 'תלונות' יש שתי משמעויות, או ריבוי תלונות או התלוננות, אלא שכאן הפועל 'ותכל' מכריח שמדובר במשמעות השניה.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.