"אחימלך", "הכהן", "אחימלך הכהן"

וַיָּבֹ֤א דָוִד֙ נֹ֔בֶה אֶל־אֲחִימֶ֖לֶךְ הַכֹּהֵ֑ן וַיֶּֽחֱרַ֨ד אֲחִימֶ֜לֶךְ... וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד לַֽאֲחִימֶ֣לֶךְ הַכֹּהֵ֗ן... וַיַּ֨עַן הַכֹּהֵ֤ן אֶת־דָּוִד֙... וַיַּעַן֩ דָּוִ֨ד אֶת־הַכֹּהֵ֜ן... וַיִּתֶּן־ל֥וֹ הַכֹּהֵ֖ן... וַיֹּ֤אמֶר דָּוִד֙ לַֽאֲחִימֶ֔לֶךְ... וַיֹּ֣אמֶר הַכֹּהֵ֗ן...
(שמואל א כא ב-י)

אחימלך מכונה בפרקנו בשלושה תארים שונים: (1) אחימלך הכהן (2) הכהן (3) אחימלך. בפרק הבא מופיע תואר רביעי: "אחימלך בן אחיטוב הכהן". הלוא דבר הוא!

ופירש האלשיך שכשכתוב "אחימלך הכהן" יש התייחסות מיוחדת למה שהיה כהן גדול, וכשקוראים לו "אחימלך", הכוונה כסתם אדם, וכשמכונה "הכהן" – הכוונה ככהן סתם. הכינוי הרביעי בא להדגיש את ייחסו לעלי(וראה באור החיים בראשית כ"א מה שביאר על שלושת כינוייו של ישמעאל: "בן האמה", "בנו"(של אברהם) ו"נער").

נעקוב אחרי מהלך הפרק לפי ביאור זה(מומלץ כאן במיוחד לעקוב במקביל במילות הפרק):

דוד מגיע נובה אל אחימלך מפני שהוא כהן גדול ויש בידו חמישה ככרות מלחם הפנים(עיין רש"ש יומא יח. שמבאר ע"פ הגמרא שם שהיו מחקים את שנים עשר הככרות של לחם הפנים, שבעה לכוהנים וחמישה לכהן הגדול), ולכן כשכתוב שדוד מגיע הוא מכונה "אחימלך הכהן". אמנם, כפי שנראה בפרק הבא, כשדואג מלשין על דוד על נקודה זו הוא קורא ל"אחימלך" סתם בלי "הכהן": "רָאִ֨יתִי֙ אֶת־בֶּן־יִשַׁ֔י בָּ֣א נֹ֔בֶה אֶל־אֲחִימֶ֖לֶךְ בֶּן־אֲחִטֽוּב׃", אך הסיבה פשוטה - דואג לא ידע שדוד רוצה אפילו מלחם קדוש בגלל רעבונו המסוכן, אלא חשב שדוד רוצה אוכל כצידה לדרך ולכן מכנה את "אחימלך" ללא "הכהן"(והראיה מהאשמת שאול את אחימלך: "לָ֚מָּה קְשַׁרְתֶּ֣ם עָלַ֔י אַתָּ֖ה וּבֶן־יִשָׁ֑י בְּתִתְּךָ֨ ל֜וֹ לֶ֣חֶם", ולא "לחם הפנים").

וכשאחימלך נבהל כתוב: "וַיֶּֽחֱרַ֨ד אֲחִימֶ֜לֶךְ" כי חרדה זו איננה קשורה לתפקידו בקודש.

ושוב מכונה "אחימלך הכהן" כאשר דוד משקר(ראה מהר"י קרא ואבן עזרא בראשית כז יט) לו ואומר שבא לשאול באורים ותומים, שכן זוהי משימה של הכהן הגדול בלבד.

וכשנותן אחימלך לדוד מלחם הקודש מכונה "הכהן", וזאת משום שגם לכהן רגיל היה יכול להיות מלחם הפנים(כמו שהערנו למעלה).

וגם באזהרתו: "נִשְׁמְר֥וּ הַנְּעָרִ֖ים אַ֥ךְ מֵֽאִשָּֽׁה" לבל יאכלו את לחם הפנים כי אם בטהרה(וצריך לקרוא את הפסוק בהבנה כזאת: "אך נשמרו הנערים מאשה"), לא מכונה כאן "אחימלך הכהן" אלא "הכהן" סתם כי מצוותו של כל כהן לשמור את לחם הפנים בטהרה.

ובהמשך פונה דוד לאחימלך ומבקש ממנו חרב או חנית ולכן פונה אליו בתור "אחימלך" סתם, ללא שום תואר, שהרי אין הכהן דווקא, ובטח לא הכהן הגדול, קשורים לחרבות וחניתות, וביותר שבבית המקדש אין חרבות כלל ובהכרח שדוד פונה אליו כאדם רגיל(ומסביר האלשיך שדוד ידע שחרבו של גלית שם ורק שאל היכן היא).

ועונה לו אחימלך בכינוי "הכהן": " חֶרֶב֩ גָּלְיָ֨ת הַפְּלִשְׁתִּ֜י אֲשֶׁר־הִכִּ֣יתָ ׀ בְּעֵ֣מֶק הָֽאֵלָ֗ה הִנֵּה־הִ֞יא לוּטָ֣ה בַשִּׂמְלָה֮ אַֽחֲרֵ֣י הָֽאֵפוֹד֒" – החרב הייתה מופקדת במשמורת אצל הכהנים שומרי המשכן.

מדוע מובלע רצונו של דוד לשאול באורים ותומים?

וַיֹּ֤אמֶר דָּוִד֙ לַֽאֲחִימֶ֔לֶךְ וְאִ֛ין יֶשׁ־פֹּ֥ה תַֽחַת־יָדְךָ֖ חֲנִ֣ית אוֹ־חָ֑רֶב כִּ֣י גַם־חַרְבִּ֤י וְגַם־כֵּלַי֙ לֹֽא־לָקַ֣חְתִּי בְיָדִ֔י כִּֽי־הָיָ֥ה דְבַר־הַמֶּ֖לֶךְ נָחֽוּץ׃ וַיֹּ֣אמֶר הַכֹּהֵ֗ן חֶרֶב֩ גָּלְיָ֨ת הַפְּלִשְׁתִּ֜י אֲשֶׁר־הִכִּ֣יתָ ׀ בְּעֵ֣מֶק הָֽאֵלָ֗ה הִנֵּה־הִ֞יא לוּטָ֣ה בַשִּׂמְלָה֮ אַֽחֲרֵ֣י הָֽאֵפוֹד֒ אִם־אֹתָ֤הּ תִּֽקַּח־לְךָ֙ קָ֔ח כִּ֣י אֵ֥ין אַחֶ֛רֶת זֽוּלָתָ֖הּ בָּזֶ֑ה {ס} וַיֹּ֧אמֶר דָּוִ֛ד אֵ֥ין כָּמ֖וֹהָ תְּנֶ֥נָּה לִּֽי׃
(שמואל א כא ט י)

בפרק הבא, בדיבת דואג האדומי נראה שהלשין על שאלתו של דוד באורים ותומים: "וַיִּשְׁאַל־לוֹ֙ בַּֽי-הוָ֔ה"(שמואל א כב י), וגם אחימלך לא מכחיש זאת(שמואל א כב יד-טו)

ברם, בקשתו של דוד לשאול באורים ותומים לא מוזכרת בפירוש בפרק!

התרגום יונתן על פסוק י' כותב ש"אַֽחֲרֵ֣י הָֽאֵפוֹד֒" – הכוונה לשאלה באורים ותומים, וכן הסכים הרד"ק: "וכן אמר לו שאול לאחימלך ולא כיחש לו(שמואל א כב יג-טו) אחימלך ונכון הוא בעיני. אבל אינו דרך פשט הפסוק".

ויש להבין מדוע באמת לא נכתב במפורש שדוד שאול באורים ותומים. ויש לומר שדוד בא לביתו של אחימלך רק מפני שהיה רעב ולא מפני שרצה לשאול באורים ותומים. ולכן בא אל ביתו ממש כמו שאמר דואג: "בא דוד אל בית אחימלך"(תהלים נ"ב), וכאן לא שיקר(ולא כמו שכתב המלבי"ם). ושאלתו באורים ותומים היתה רק כדי שלא יחשוד אחימלך בדוד שהוא בורח מפני שאול, שכן הוא הגיע לבד. לכן דוד ביקש גם לשאול באורים ותומים כדי לשכנע את אחימלך שהוא(דוד) בא בשליחות המלך. אך עצם השאלה איננה הייתה חשובה לדוד. 

ראש הרצים

וְשָׁ֡ם אִישׁ֩ מֵֽעַבְדֵ֨י שָׁא֜וּל בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא נֶעְצָר֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה וּשְׁמ֖וֹ דֹּאֵ֣ג הָֽאֲדֹמִ֑י אַבִּ֥יר הָֽרֹעִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לְשָׁאֽוּל׃
(שמואל א כא ח)

חז"ל פירשו שאביר הרועים הכוונה ראש הסנהדרין. והרד"ק אומר שזהו דרש, ופשוטו, שאינו תלמיד חכם אלא ראש הרועים ממש. והאברבנאל ומר שהכוונה: ראש המנהיגים. ואולי הכוונה: אביר הרצים כי האותיות עין וצדי מתחלפות ביניהן(כמו בארמית), וכפי מה שמבואר בפרק הבא שיש ליד המלך רצים, והם שומרי המלך, ודואג היה ראש הרצים כמו שנאמר עליו: "והוא ניצב על עבדי שאול"(שמואל א כב ט)

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.