ושרת בכל אוות נפשו: אידאל הכהונה

התיאור של סדרי עבודת הכהונה בספר דברים, מציירים ציור מאד מאד לא 'ממסדי', רחוק רחוק משלטון בית ומשפחה מיוחדת על היכל ד':

וְכִי יָבֹא הַלֵּוִי[1] מֵאַחַד שְׁעָרֶיךָ מִכָּל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הוּא גָּר שָׁם וּבָא בְּכָל אַוַּת נַפְשׁוֹ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ד': וְשֵׁרֵת בְּשֵׁם ד' אֱלֹהָיו כְּכָל אֶחָיו הַלְוִיִּם הָעֹמְדִים שָׁם לִפְנֵי ד': חֵלֶק כְּחֵלֶק יֹאכֵלוּ לְבַד מִמְכָּרָיו עַל הָאָבוֹת:

(דברים יח)

אמנם, פתח פתחה התורה, למען יוכלו העניינים להתנהל בפועל בצורה תקינה:

לְבַד מִמְכָּרָיו עַל הָאָבוֹת:

 מה מכרו האבות זה לזה - אני בשבתי ואתה בשבתך.

(סוכה נו ע"א)

אמנם הקורא מתרשם, שזהו סידור טכני בלבד, רוח הדברים, האידאל שלהם, הכהונה שייכת לכולם, בפועל יצטרכו האבות ל"מכור זה לזה".

פינת יקרת אחת נשארה, בה אנו מיישמים את האידאל המקורי של התורה כפשוטו, הלא הם שלושת הרגלים:

מנין אתה אומר כל המשמרות שוים באימורי רגלים ובחילוק לחם הפנים? תלמוד לומר 'חלק כחלק יאכלו', חלק לאכול חלק לעבוד - חלק לאכילה כחלק לעבודה. יכול כל המשמרות שוים בקרבנות הרגל הבאים שלא מחמת הרגל? תלמוד לומר 'לבד ממכריו על האבות' מה מכרו אבות זה לזה אתה שבתך ואני שבתי...

(ספרי דברים, פיסקה קסט)

בעניינים רבים, חיה האומה הישראלית ברגלים את חייה באופן האידאלי, הראוי להיות לפני כל הנפילות וביניהם: "כל ישראל חברים" - לפני הנפילה של טומאת עמי הארצות. "אין משכירים בתים בירושלים" - האידאל של "לא נתחלקה ירושלים לשבטים", ועוד.

יש מקום להתבונן בכך, שלא פרטה התורה מהם ממכרי האבות ומי הם האבות שימכרו. דרכה של תורה, להצניע את מוסדות האומה אשר יוקמו בבא העת - לא נגלה מקום המקדש, לא נגלה עיתוי הקמת המלך, לא נגלה אופן סידור משמרות הכהונה. נעשה כאומר: כינון מוסדות כאלו, יתאפשר רק לאחר הצמחת כח רוחני אשר יזהה וידע לבנות נכונה את מוסדות אלו. ואכן שלושה המוסדות הללו הוקמו רק לאחר מאות שנים של ישיבת ישראל בארצם, לאחר שצמח שמואל, השקול כמשה ואהרן.

בכל המקום אשר אזכיר את שמי

כיוצא בדבר אתה אומר לגבי כל עבודת ד' שבמקדש, אשר האידאל המקורי המוצג בתורה הוא של עבודת ד', פשוטה , עממית, ביתית כמעט.

מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת עֹלֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ אֶת צֹאנְךָ וְאֶת בְּקָרֶךָ בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ:

(שמות כ)

אמנם, בפועל יגיעו הדברים לידי "זהב כסף ונחושת", ו"מזבח האדמה" עתיד להתפרש כמזבח נחושת המלא באדמה. ועדיין מדגישה התורה, שורשיה של עבודת המקדש עמוקים יותר מן ה"זהב הכסף והנחושת" - "בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך".

[1] דוק, כאן נקרא הכהן בשם "לוי".

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.