תשובת הרב מנחם שחור
שלום
השאלה היא שאלה מצוינת.
נדמה שיתכנו שני כיווני חשיבה:
1. יש גם אחריות על איש האלוקים מיהודה מסיבות כאלו ואחרות.
הדרך המקובלת בכיוון הזה היא לומר שנביא יודע גם מה שנתנבאו נביאים אחרים, וכאן היה צריך לחשוד כיוון שלא שמע את הנבואה שהנביא מבית אל טען לה.
לדרך זו יש מקום לחשוב, מדוע התרפה עדו הנביא בעניין, ומן הסתם כיוון החשיבה יהיה כמו בשני המקומות האחרים בהם נביא נענש . אצל אחאב, "וימאן להכותו" ואצל יונה הנביא. הנביאים משליכים נפשם נגד נבואתם מתוך חיבתם של ישראל וחוסר הרצון שלהם לנבא עליהם נבואות חריפות בעלות משמעות שלילית.
2. תכליתו של העונש לא הייתה בגלל חטא של איש האלוקים מיהודה אלא כדי לחדד ולהעצים את המסר שנבואתו באה מלכתחילה לומר: אין הקב"ה חפץ כעת בחיבור של נביאי יהודה עם ישראל אלא בזליגה וחזרה של ישראל למלכות יהודה.
הדרך השניה היא המודגשת בכתובים, בחיתום הפרשה: כאשר שומע הנביא את שארע הוא מדגיש "כי היו יהיה הדבר אשר דיבר". וזה מה שצריך להדגיש לענ"ד בהוראת הפרק. הניסיון של הנביא מבית אל להקהות את חריפות המסר של עידו, גרם להפך הגמור - להדגשת המסר ולחידודו.
אין בכך סתירה לשאלת מימד האחריות של עדו עצמו וכמו שכתב מהר"ל לגבי ברית בין הבתרים - שגם ארועים שתכליתם וסיבתם כללית, צריכים אחיזה והצדקה בעולם החטאים הפרטיים.