תשובת הרב יואב אוריאל
בירור דרכו של אליהו
במבט ראשון על פרקי אליהו בספר מלכים נדמה כי אליהו נקט בעמדה של נזיפה בעם ישראל. הוא התמקד בחטאי ישראל וחפץ להענישם מחמתם. לאור זאת עולה השאלה – מדוע במקורות רבים בדברי חז"ל אליהו מופיע בתפקיד מלמד הזכות הקבוע על עם ישראל? לדוגמה באליהו רבא (רצה) נאמר: "טעם שמזכירין אליהו במוצאי שבת, כי איתא במדרש דבכל מוצאי שבת אליהו נכנס לגן עדן ויושב תחת עץ החיים וכותב זכויותיהן של ישראל".
אם כן, האם אליהו נוקט בדרך הסנהגוריה או בדרך הקטגוריה כלפי עם ישראל?
מתוך פסוקי התנ"ך עצמם ניתן לגלות את התשובה: במהלך פעולות אליהו מול עם ישראל מופיע פסוק מפתיע ביותר. אליהו עומד מול הקב"ה ואומר לו: "עֲנֵנִי ה' עֲנֵנִי וְיֵדְעוּ הָעָם הַזֶּה כִּי אַתָּה ה' הָאֱלֹהִים וְאַתָּה הֲסִבֹּתָ אֶת לִבָּם אֲחֹרַנִּית". זוהי אמירה חסרת תקדים – אליהו טוען מול הקב"ה שאת החטאים הקשים של ישראל אין לתלות רק בבחירתם הרעה, אלא ברצון ה' – במידה וה' ירצה יעלמו חטאי ישראל. כך מבאר רש"י: "ואתה הסבות את לבם - נתת להם מקום לסור מאחריך ובידך הי' להכין לבבם אליך".
הרד"ק מפרש (באחד מפירושיו): "ואתה שלא הראית להם עד עתה מופת גלוי שיכירו כי אתה אלהים ידמה שאתה הסיבות את לבם אחורנית".
הרלב"ג מבאר כי הקב"ה היה מנסה את ישראל וגורם שבעקבות עבודת הבעל תתגבר ברכת הארץ. כלומר מעשה ה' ממש גרם לישראל להתחזק בעבודת הבעל - "ומה שנראה להם לפעמים שיענם הבעל בבא בקשתם הנה זה לא היה מהבעל אבל אותן הפעולות באו מאתך וכאילו הסיבות את לבם אחורנית בהשפע אותם הפעולות מאתך כי הם חשבו שיהיה בסבת הבעל והמשל הנה היתה אמונתם כי בעבדם הבעל תתן הארץ יבולה הנה בתת הארץ יבולה שהיה מגיע מהש"י התחזקו להאמין בבעל לחשבם כי מאתו נהיה זה".
אין לנו לימוד זכות גדול מדברי אליהו הללו. כמענה להם ירדה מיד אש מן השמים ואכלה את קרבנותיו.
תפקידו של אליהו
ובכן, יש להבין, אם אליהו עסוק בלימוד זכות על ישראל, מדוע הוא מנסה כל כך למנוע מהם את הגשמים מחמת חטאיהם? חז"ל שאלו זאת וענו על כך באמצעות משל נפלא. במדרש פסיקתא רבתי (פיסקה מד): "'שובה ישראל' אומרים על הושע ועל אליהו אכזריים היו, חס ושלום לא היו אכזריים! האכזרי היה מציל?! אלא למה הדבר דומה, לבן מלכים שדנו המלך ונתחייב שריפה, מה עשה סנקתדרון? אמר למלך: שבקו [=עזבו את הבן] בבית האסורים וירעב ואתה שורפו [= ואז תמית אותו בשרפה]. והוא חשב לומר עד שתשוב חמתו. כך [הנמשל]: כשראה אליהו את ישראל טועים אחר אחאב, אמר אליהו מוטב יהיו שלש שנים ברעב ולא יפלו לבאר שחת, הוי באהבה עשה להם אליהו כך...". במדרש זה מתבאר כיצד אליהו אינו מרוכז אלא בהצלת ישראל ובטובתם. והוא מביא עליהם פורעניות אך ורק בכדי להצילם מפורענות קשה הרבה יותר.
תפקיד זה של אליהו בתור מציל החוטאים מן הפורענות מופיע במפורש בתנ"ך. בנבואת הנביא מלאכי (פרק ג) מופיע יעוד עתידי ובו אליהו הוא שישיב את ישראל בתשובה, סמוך לפורענות שתגיע בעתיד על החוטאים: "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא: וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם". וכן מבאר הרד"ק: "לטובתכם אשלח לכם את אליהו הנביא... ואחר שיחיה אותו בגוף ישלחנו לישראל לפני יום המשפט והוא יום השם הגדול והנורא והוא יזהיר האבות והבנים יחדיו לשוב בכל לב אל השם והשבים ינצלו מיום המשפט".
לימודי הזכות של אליהו בפרשת הר הכרמל
בהתאם לאמור עד כה, מצינו במקומות שונים בדברי חז"ל כיצד לימד אליהו זכות על ישראל במהלך מעמד הר הכרמל:
א. במדרש בראשית רבה עומדים חז"ל על התמקדות אליהו בזכותם של שנים עשר השבטים במעמד הר הכרמל. בזכות זו הוא עיגן את השבת ישראל בתשובה. במדרש פסיקתא רבתי (פיסקא ד) נאמר: "כיון שראה אליהו כח זכותם של שבטים שאפילו בית המקדש לא זכו ישראל שיבנה להם אלא בזכות השבטים כיון שבא להר הכרמל לקרב ישראל תחת כנפי השכינה (היא) [לקח הוא] שתים עשרה אבנים למספר השבטים (ובונ') [ובנה] אותם מזבח [שנאמר] ויקח אליהו שתים עשרה אבנים".
ב. במשנת רבי אליעזר (פרשה טו) לומדים חז"ל מאליהו כי יש להזכיר בתפילה את זכויותיהם של ישראל: "ירד לפניהן, מזכירין זכות אבות וזכות נביאים וזכות חסידים הראשונים... וכן מצינו באליהו שהזכיר זכות אבות, שנ' ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא". כוונת חז"ל כאן לתפילת אליהו (מלכים א יח, לו) "וַיְהִי בַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וַיֹּאמַר ה' אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל הַיּוֹם יִוָּדַע כִּי אַתָּה אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל".
ג. ובמדרש פסיקתא רבתי (הוספה א פיסקא ד) מבואר כיצד זיהה אליהו שתי מצוות יסודיות שבזכות שמירתן יש להוריד לישראל גשם: "[רבי] אלעזר אומר תן חלק לשבעה זו השבת דכתיב ויהי בשביעית (מלכים א' י"ח מ"ד), וגם לשמונה אלו ח' ימי מילה שנ' וישם פניו בין ברכיו (שם שם /מלכים א' י"ח/ מ"ב) אמר אליהו לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע אפי' אין לישראל אלא שתי המצוות האלו בלבד כדאי הוא זכותן שירדו להם גשמים".