תשובת הרב יואב אוריאל
אכן יש לתמוה על התנהגות בועז כעת, בתחילת פרק ב: מדוע אין הוא נוקף אצבע למען רות ונעמי היושבות בודדות בביתן? זאת ועוד – כאשר בסופו של דבר התקדם תהליך גאולת בית אלימלך, הודיע בועז לגואל על החובה לגאול את שדה נעמי. ועולה השאלה – ממתי העמידה נעמי את השדה למכירה? מסתבר שניסתה למוכרו מאז ששבה בלא כל רכוש, אולם אף אחד לא חפץ לקנותו ולסייע לבנות המשפחה הבוגדת. וכן מבאר האלשיך בתחילת פרק ד: “חלקת השדה וכו’ מכרה נעמי השבה כלומר מאז שבה משדה מואב, כי על כן הראוי הוא לבלתי התאחר יותר מלפדותו”. במשך זמן רב נמנעו קרובי משפחת נעמי מקיום מצות גאולת השדה. אם כן, יש להבין - מדוע מתחילה לא דאג לכך בועז? הרי במפגשו הראשון עם רות בשדה הוא כבר הכיר את קורותיה ושמע על גדולתה?
אין ספק שרצונו של בועז היה לגאול את רות ונעמי, שהרי ברגע שניתנת לו אפשרות, כשרות מגיעה לשדה, הוא נוקט מולה ומול חמותה במהלך של חסד גדול ומתמשך. אין זאת אלא שבתחילה בועז מבין שעליו להתגבר על רצונו ולהימנע מלגאלן. עליו לברר ולגלות לכל גדולי הדורות הבאים כי דרכו שלו היתה צודקת, בעוד שהדרך של אלימלך היתה שגויה. כאשר אלימלך עזב למואב הוא סבר שהוא הולך בדרך ה’ אשר עזב את הדור החוטא. בועז הלך בדרך הפוכה כשדבק בבני דורו, ופעל לרוממם. על כן כעת, כאשר הקב”ה שב לישראל והסתיר פניו מבית אלימלך, ידע בועז כי הקב”ה ‘מודיע’ בכך מהי הדרך הנכונה. ההכרעה האלוקית הובילה את בית אלימלך לחוות ב’מידה כנגד מידה’ את היותו עזוב גם מאנשי בית לחם. לשם כך ידע בועז כי עליו לנקוט כלפי בית אלימלך בדרכו של אלימלך עצמו ולהימנע מלעזור לו בעת צרתו.
מהמשך ההתרחשויות מתברר כי בועז המתין לאות משמים – כאשר יפגוש סימן לכך שהקב”ה שב ללוות את בית אלימלך ולהצמיחו מחדש, יֵדע כי יכול הוא להשתתף במהלך זה. בואה של רות בשעת לילה אל הגורן היווה סימן ברור לבועז כי הגיעה השעה.