בדור יהושע לא היה צורך ללמוד להלחם

בהפטרת השבת קוראים אנו על ניצחונם של דבורה וברק על יבין מלך כנען, ועל שירת דבורה שנאמרה בעקבות ניצחון זה. שירת הים ושירת דבורה מתאחדות בשבת זו.

נתעכב הפעם על פסוק חשוב בשירת דבורה, בו מעמידה דבורה את המלחמה בישראל על מקומה הראוי. דבורה אמרה את השירה לאחר ניצחון גדול של ישראל על יבין מלך כנען. ניצחון זה התבסס על ניסים גדולים מצד הקב"ה: "וַיָּהָם ה' אֶת סִיסְרָא וְאֶת כָּל הָרֶכֶב וְאֶת כָּל הַמַּחֲנֶה לְפִי חֶרֶב לִפְנֵי בָרָק" (שופטים ד, טו).

והנה, לאחר ניצחון ניסי זה באה דבורה והזכירה לישראל כי עליהם לשאוף למצב בו ניסי ה' יהיו  מסדר גודל אחר. אלו דברי דבורה בפסוק ח: "יִבְחַר אֱלֹהִים חֲדָשִׁים אָז לָחֶם שְׁעָרִים מָגֵן אִם יֵרָאֶה וָרֹמַח בְּאַרְבָּעִים אֶלֶף בְּיִשְׂרָאֵל". הרד"ק מפרש כי דבורה מעמידה מול דור השופטים שזה עתה ניצח, את דרך הניצחון הניסיית ששררה בדור הקודם – דור יהושע. ואלו דברי הרד"ק: "'מגן אם יראה' – ...כלומר כשהיו ישראל עושין רצון הבורא יתעלה, ולא היו הולכים אחרי אלהים אחרים, וזה היה בימי יהושע, לא היה צריך להם מגן או רומח בארבעים אלף בני גד ובני ראובן. ואף על פי שהיו חלוצי צבא. לא הצטרכו להראות מגן או רומח, כי ה' היה נלחם להם, ובאו עם אחיהם ושבו להם בשלום, אין שטן ואין פגע רע, מפני שהיו עושין רצון הבורא".

דבורה מגלה לנו גילוי מרעיש על מלחמות יהושע: המלחמות הנרחבות שבהן כבשו ישראל את כל הארץ, לא היו בגדר ניצחונות מזהירים בחרב ובחנית. לאמיתו של דבר, בני ישראל לא הוצרכו להשתמש כלל בחרבם, והגויים נפלו בפניהם. כך הוא כאשר עם ישראל דבק בתורת ה' באופן מוחלט, כבדור יהושע.

אותו המבט ביחס למלחמות יהושע התפרש לדורות גם בתחילת ספר שופטים (ג, ב). הנביא מפרש שם כי הסיבה לכך שהקב"ה השאיר אויבים שנלחמו בישראל בדור השופטים, היא: "לְמַעַן דַּעַת דֹּרוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְלַמְּדָם מִלְחָמָה רַק אֲשֶׁר לְפָנִים לֹא יְדָעוּם". ושם פירש הרד"ק שהקב"ה השאיר חלק מן הגויים בארץ, למען ידע דור השופטים כי יהיה עליו לנקוט במלחמה רק במידה ולא ישמרו את דרך ה'. כך יגלה דור זה את הפער בין מצב שכזה ובין תקופת יהושע שבה "לא ידעו דרכי המלחמה כי לא הצטרכו להם כי ה' נלחם להם ואיש אחד מהם ירדוף אלף".

מדברים אלו של הרד"ק מתברר כי אין הכוונה בפסוקים אלו, שבני ישראל לא אחזו בחרב וחנית בימי יהושע; כוונת הפסוקים היא כי ניסי ה' היו כה גדולים, עד כי לא היה כל יחס בין פעולות המלחמה של ישראל, ובין הפלת האויבים על ידי הקב"ה.

ובכך, באופן נפלא, נמצא קשר חשוב בין ההפטרה ובין הפרשה – האידיאל שמציבה דבורה מול ישראל מזכיר מאד את היעוד שנאמר להם בטרם קריעת ים סוף (שמות יד, יד): "ה' יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִשׁוּן". בסופו של דבר, כאשר ישראל עושים רצון ה' והקב"ה איתם, גם כל פעולות הלחימה שלהם בטלות ונחשבות כ'החרשה' אל מול פעולת ה' שנלחם לישראל.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.