שירת הים – אם השירות
לאחר קריאת שירת הים בפרשת בשלח, מפטירים בקריאת שירת דבורה בספר שופטים. שירת הים היא "אבי" שירת עם ישראל. בשירת הים רואים משה ובני ישראל, מתוך אמונתם וחזיונם, את עתיד עם ישראל. עם ישראל הולך לארץ ישראל, נאחז ומשתרש בה כדי להקים בה את מקדש השם ולהופיע את מלכות השם, והגויים בארץ ובסביבתה לא יצליחו לעכב כי "תפול עליהם אימתה ופחד".
בשירת הים מציבים בני ישראל את היעד המובטח, את כלל החזון, אולם פרטיו מתבררים במשך הדורות לפי "תנאי השטח" כלומר, לפי מצבו המוסרי של עם ישראל. בדור שעם ישראל אינו במיטבו, ובמקום לפנות אל אלוקי אבותיו "יבחר אלוהים חדשים" מתרבים המלחמות והקשיים. במקביל, מתראים גם סדקים חמורים באחדות העם וחלק מהשבטים פונים לחלקם הפרטי כמתואר בשירת דבורה, ואינם נוטים להטות שכם למאמץ הכולל של העם להתנחל בארצו ולפרוק את עול הכובשים העוינים. אולם כל החולשות הללו אינם משנים את כיוון ההיסטוריה. הן, לכל היותר, יכולות להאט את קצב ההתקדמות של עם ישראל. לפעמים, דווקא חולשות נוראות, גוררות אחריהן תגובת נגד חריפה של גבורה ומסירות נפש הבאים לידי ביטוי במאמץ כביר של עם ישראל לגרש את אויביו ולהשמידם. כך עם ישראל מדביק את הפער שנוצר בזמן חולשתו, וחוזר למעמדו ואיתנו בדרכו הנכונה לפניו, וממשיך להכות שורשים עמוקים ונאמנים בארצו, ארץ ישראל.
הצלה משמים והצלה על ידי מלחמה
הבדל בולט ביו הצלת ישראל ביציאת מצרים על ים סוף לבין הצלת ישראל בימי דבורה, הוא שביציאת מצרים נצטוו בני ישראל לא להילחם כי "השם ילחם לכם", ואילו בימי דבורה, כברוב הדורות, ההצלה והשמדת האויב באה בעקבות ירידת עשרת אלפים איש מהר תבור שמסרו את נפשם להילחם ולהכות באויב. גם במלחמה זו הניצחון בא בעזרת התערבות שמימית. נס גדול נעשה לברק ודבורה שבו חברו הכוכבים ממסילתם מלמעלה ונחל קישון למטה, לסבך, לתקוע ולהטביע את כל רכבי הברזל של סיסרא. אולם הקרב פנים אל פנים מול חיילי האויב נעשה על ידי ברק וחייליו שחרפו נפשם למות. ואף הצעד האחרון המכריע, הריגת המפקד סיסרא, נעשה בידי אדם בזריזותה של יעל.
שירת דבורה מצביעה על מעשה ה'
שלושת הנקודות הנ"ל; החולשה הרוחנית והצבאית טרם בוא הישועה, הפילוגים הפנימיים בעם ישראל, ומאמצי אנוש ותושייתם שהישועה באה על ידם, מתוארים בהרחבה בשירת דבורה. כל אחת מהנקודות הללו כשלעצמה, וקל וחומר כולן יחד, יכולה ליצור רושם מוטעה שהמאבק כולו הוא בסך הכל תופעה טבעית שחברה משועבדת מורדת במשעבד זר, כדרך כל הארץ. באה דבורה הנביאה וקובעת בוודאות גמורה: מלחמה זו והישועה הבאה בעקיבותה, הינן חוליה בצעדי השם בהיסטוריה שראשיתם מעמד הר סיני ותכליתם הישועה השלימה בימות המשיח כשיאבדו כל אויבי השם ויגיעו אוהבי השם למעלתן השלימה. ההשגחה אמנם מתאמת את צורת המאבק והיקפה עם מדריגתו של הדור, על מנת שדור זה עם כל חסרונותיו יתרומם לפי יכולתו בבוא הישועה. אבל יחד עם ההתאמה לדור מסוים זה, דואגת ההשגחה לתאם את כל מפעל נשגב זה עם כל הדורות של עם ישראל, ועם המטרות הגבוהות שלמענן נוצר. כל הבניין הרוחני הרוויח והתקדם מאד בישועה מיחדת זו, ועל כך באה שירה זו – שירת דבורה וברק.
בקריאת שירת דבורה בשבת שירה, אנו לומדים שמעלת עם ישראל לבטא את שמחתו הגדולה בישועה, באמונה שלימה בהשגחת השם ובשירה לשם על חסדו, אינה נחלת דור המדבר "דור דעה" בלבד! כל דור הזוכה לישועה, גם דור ירוד יחסית ומפולג, הישועה ממלאת את נפשו בהרגשת אמת של קרבת אלוקים, ובתודה ורוממות הוא שר בכל כוחו לשם! אכן, השירה היא התוצאה של ההתאמה הנפלאה בין רגשות הלב בהצלה הגשמית לכמיהה הנפשית הרוחנית, התאמה שזוכה לה עם ישראל, עם קרובו של השם, מלך גואל ומושיע.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
