"אני ד' לא שָניתי, ואתם בני יעקב לא כְליתם"
הקדמה
נאמר בפרקנו: "אני ד' לא שָנִית, ואתם בני יעקב לא כְליתם" (ג, ו).
מה פירוש הפסוק?
נאמרו בו מספר הסברים, ומאמר זה יצעד בעקבות דברי חז"ל שהובאו ברש"י, והורחבו בדברי פרשנים נוספים, הם מתקשרים לטעם השני שכתב ה"לבוש".
א. הסבר רש"י והמלבי"ם על פי חז"ל
כתב רש"י: "ורבותינו פירשוהו (סוטה ט ע"א): 'לא שניתי - לא הכיתי אומה ושניתי לו, אבל אתכם הדבקתי אחר פורענות הרבה, וחיצי כלים ואתם אינכם כלים'.
מה שכתב רש"י הורחב בדברי המלבי"ם.
כתב המלבי"ם: "כי אני ד' לא שניתי לעולם את דברי והבטחתי, ואני הבטחתי לא בל אכלה אתכם. ובאשר לא שניתי את הבטחתי, לכן בני יעקב לא כליתם. ועל כן אני מוכרח לפרוע מכם תיכף את עוונותיכם, טרם יתמלא הסאה, שאז תתחייבו כליה. אבל לעכו"ם, שלא הבטחתי לבל אכלה, אני ממתין עד שתתמלא סאתם, ואז הכלו לגמרי. וכן פירשו חז"ל פסוק זה בפרק קמא דסוטה (ט ע"א) שהקב"ה נפרע מישראל מעט מעט, ומביא ראיה מפסוק זה: ' אני ד' לא שניתי' - מעולם לא הכיתי אומה ושניתי לה, אבל: 'ואתם בני יעקב לא כליתם', הרי בארו שלכן מנישים תיכף, כדי שלא ייכלו בעת שתתמלא הסאה.
ב. הסבר רש"י במקומות נוספים
דבר זה מופיע ברש"י בעוד מספר מקומות:
- על הפסוקים "אתם נצבים היום כלכם לפני ד' אלקיכם... לעברך בברית ד' אלקיך ובאלתו, אשר ד' אלקיך כֹּרֵת עמך היום. למען הקים אתך היום לו לעם, והוא יהיה לך לאלקים" (דברים כט, י-יב), כתב רש"י: "למען הקים אותך היום לו לעם - כל כך הוא נכנס לטרוח למען קיים אותך לפניו לעם.
והוא יהיה לך לאלקים - לפי שדבר לך ונשבע לאבותיך שלא להחליף את זרעם באומה אחרת, לכך הוא אוסר אתכם בשבועות הללו שלא תקניטוהו, אחר שהוא אינו יכול להבדל מכם".
- בפרשת האזינו, על הפסוק "אספה עלימו רעות, חִצַּי אכלה בם" (דברים לב, כג), כתב רש"י: "חצי אכלה בם - כל חצי אשלים בהם. וקללה זו לפי הפורענות - לברכה היא: חצי כלים, והם אינם כלים".
- בפרשת בחקתי, על הפסוק: "ואף גם זאת בהיותם בארץ אֹיביהם, לא מאסתים ולא געלתים לכלֹתם, להפר בריתי אִתם, כי אני ד' אלקיהם" (ויקרא כו, מד), פירש רש"י: "ואף גם זאת - ואף אפילו אני עושה עמהם זאת הפורענות אשר אמרתי בהיותם בארץ אויביהם, לא אמאסם לכלותם ולהפר בריתי אשר אתם".
ג. דברי הרמב"ם באיגרת תימן
דברים חדים בענין זה כתב הרמב"ם באיגרת תימן (פ"א): "וכבר הבטיח הקדוש ברוך הוא ליעקב אבינו עליו השלום, שאף על פי שישתעבדו האומות בזרעו, ויענו אותם ויגברו עליהם, הם ישארו ויעמדו, והמשתעבדים בהם יחלפו ויאבדו, כמו שנאמר: 'והיה זרעך כעפר הארץ' (בראשית כח, יד), כלומר: אף על פי שהם נתונים למרמס ולמרפס, כעפר הזה, שהכל דורסים אותו - סוף שיגברו וינצחו. וכן על דרך המשל, כמו שהעפר באחריתו יעלה על הדורסים אותו וישאר הוא, והדורסים אותו לא יעמדו.
והנה באר ישעיהו עליו השלום והודיענו משמו של הקדוש ברוך הוא, שהאומה הזאת כל ימי היותה בגלות כל מי שיעלה במחשבתו להתגבר עליה ולאנס אותה - אפשר לו לעשות ויצליח. אבל באחריתו, ישלח הקדוש ברוך הוא מושיע, ויסיר ממנה חוליה וכאבה, שכן אמר: 'חזות קשה הגד לי, הבוגד בוגד והשודד שודד, עלי עילם צורי מדי, כל אנחתה השבתי' (ישעיהו כא, ב).
וכן הבטיחנו הבורא על ידי נביאיו, שלא נאבד ולא יעשה עמנו כליה, ולא נסור לעולם מלהיות אומה חסידה. וכמו שאי אפשר שתתבטל מציאותו של הקדוש ברוך הוא, כן אי אפשר שנאבד ונתבטל מן העולם, שכן אמר: 'אני ד' לא שניתי, ואתם בני יעקב לא כליתם' (מלאכי ג, ו).
וכמו כן בשרנו והאמיץ אותנו יתברך שמו שנמנע אצלו למאוס אותנו בכללנו, ואף על פי שנכעיסהו ונעבור על מצוותיו, שכן כתוב: 'כה אמר ד': אם ימדו שמים מלמעלה, ויחקרו מוסדי הארץ למטה - גם אני אמאס בכל זרע ישראל על כל אשר עשו, נְאֻם ד'' (ירמיהו לא, לז).
וכענין זה בעינו הבטיחנו בתורה על ידי משה רבנו עליו השלום, שכן כתוב: 'ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם, לא מאסתים ולא געלתים לכלֹתם, להפר בריתי אִתם, כי אני ד' אלקיהם' (ויקרא כו, מד)".
ד. סיום: דברי הרד"ק
גם הרד"ק ביאר את פסוקנו כביאור חז"ל והמפרשים שהובאו בפרקים הקודמים, אבל הוסיף עליהם, שלא רק שעם ישראל ישאר לנצח, אלא שהוא גם יזכה לכל המעלות:
"כי אני ד' לא שניתי - כי מה שאמרתי אפילו לזמן ארוך לא לפי שנה כן יהיה, כי אני לא שניתי ודברי לא ישנו, וכל העתידות שאמרתי לכם על ידי נביאי - כן יהיו.
שניתי - ענין שנוי. כלומר: לא אשנה מדבר לדבר ומחפץ לחפץ.
ואתם בני יעקב לא כליתם - כמו שכלו שאר האומות, שלא נשאר להם זכר בשמם, וכלו מהיות גוי. אבל אתם לא כליתם, ולא תכלו, כי לעולם תהיו מיוחדים בין הגויים להיות גוי אחד בארץ.
אף על פי שגליתם ונדחתם לכל פאה - שמכם נשאר בכל מקום. ומה שהרעותי לכם - בעוונותיכם עשיתי, וכמו שאני לא אשנה גם אתם לא תכלו.
ובאחרית הימים תשובו למעלתכם, ותהיו עליונים על כל גויי הארץ".
דברים אלו של הרד"ק מקשרים בין נצחיות ישראל, הכתובה בפסוק זה, לבין הגאולה השלמה, שבשורתה תבוא על ידי אליהו הנביא, כמו שמסיימת ההפטרה: "הנה אנֹכי שֹלֵחַ לכם את אליה הנביא, לפני בוא יום ד' הגדול והנורא"[7]. במהרה בימינו.
[1] אמנם פסוק זה אינו הפסוק האחרון בפרק, אלא הוא הפסוק שלפני האחרון, וחוזרים עליו אחרי הפסוק האחרון, כדי שלא לסיים במלה "חרם", מכל מקום בקריאת ההפטרה הוא הפסוק האחרון.
[2] "דרישה" על הטור סימן ת"ל בשם "יש אומרים", "מטה משה" סימן תקמב.
[3] אורח חיים סימן תרפ"ה סוף סעיף ו.
[4] עיין שולחן ערוך אורח חיים תכח, ד.
[5] ה"לבוש" כתב: "בשורת גאולת משה במצרים, שהיתה בשבת הגדול, שהיה באותה שנה בעשור לחודש, ואמר להם: 'משכו וקחו לכם' וגו'". יש להעיר שחז"ל במכילתא אמרו שמשה אמר לבני ישראל "משכו וקחו" בראש חדש ניסן, ולא בעשור לחדש. כך נאמר שם בפסוקים (שמות יב, א-ג): "ויאמר ד' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר: החדש הזה לכם ראש חדשים, ראשון הוא לכם לחדשי השנה. דברו אל כל עדת ישראל לאמר: בעשר לחדש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבת שה לבית". וכתב שם רש"י: "אל כל עדת ישראל וגו' בעשר לחדש - דברו היום בראש חודש, שיקחוהו בעשור לחודש". ומקורו במכילתא שם, כמו שכתבו מפרשי רש"י שם.
[6] ועיין בשו"ת "יביע אומר" (ח"ד סימן לט) ובשו"ת "יחוה דעת" (חלק א סימן ג וסימן צא) ובשו"ת "אור לציון" (חלק ג הערות פרק ה הערה ב), שכתבו שיש מקומות שנהגו להפטיר "וערבה" רק כאשר ערב פסח חל בשבת, ויש מקומות שנהגו להפטיר "וערבה" רק כאשר ערב פסח אינו חל בשבת, עיין שם.
[7] עיין גם בדברי הרב יצחק שילת בביאורו ל"הקדמות הרמב"ם למשנה" (עמ' ריח-ריט) שקשר בין ביאת המשיח לנצח ישראל.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
