היחס הראוי לאבות ולחטאיהם

ביאור הכלל: 'כל הגדול מחברו - יצרו גדול הימנו'

שלום וברכה ב"ה למדתי בבית מדרש שלומד תנך בגובה הנשמה, שלא מייחס לגדולי ישראל נטיות כשלנו, אלא שראשונים כמלאכים. שמעתי הרבה שכשמדברים על סוגיית דוד ובת שבע, אומרים "היית מתאר לך את הרב שלך, או את אבא שלך חוטאים בחטא כזה, ק"ו על דוד", לכאורה זה באמת מובן, אבל אנו מוצאים בגמרא בקידושין שהקב"ה זימן לר' עקיבא יצר עריות, שר' עקיבא היה חוטא לולי הקב"ה הצילו, ויש שם עוד סיפורים מעין זה בגמרא, איך אפשר להבין שר' עקיבא כמעט וחטא, ולולי שהצילו הקב"ה היה חוטא. האם יכול להיות, שאנו לא יכולים לתאר לעצמינו את כוח היצר הרע שהיה פעם, כך שאין אפשרות להשוות את זה בכלל לנסיוננו, ואולי באמת דוד חטא בזה, והתורה רצתה להראות לנו את התשובה הגדולה שעשה דוד. ואולי אף אם זה מידי מרחיק לכת, כן אפשר לומר שהקב"ה גרם וסייע לו לחטוא, מעין מה שעשה לר' עקיבא, וזה משום שתשובה זה דבר לכתחילה, ויש שלוש חטאים שהיו מוכרחים לקרות כדברי הגמרא, על חטא אדם הראשון, חטא העגל וחטאו של דוד, ולכן הקב"ה גרם ליצר הרע שישלוט בדוד עד כדי כך שחטא. משום שתשובה זה דבר שלכתחילה. ומה כוונת הגמרא בע"ז שלא דוד היה ראוי לאותו חטא אלא למה חטא, כדי לומר לך שאם חטא יחיד אומרים לו כלך אצל יחיד? אשמח לתשובה מורחבת, ואם אפשר גם להתייחס למה כוונת המשפט "כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו

הרב יואב אוריאל
סוג מדיה שם השיעור מאת אורך להורדה
שו"ת

ביאור הכלל: 'כל הגדול מחברו - יצרו גדול הימנו'

שלום וברכה ב"ה למדתי בבית מדרש שלומד תנך בגובה...
הרב יואב אוריאל