תשובת הרב יואב אוריאל

קדמוננו פירשו כמה תשובות לשאלה זו:

נשיקה שאינה של פריצות  

 מותר היה ליעקב לנשק את רחל בנשיקה של קרבה פשוטה - בתור בת דודתו, הואיל ואין מדובר בנשיקה של קרבה אסורה. במדרש כתוב שיעקב בכה על שחשדוהו שנשיקתו לרחל היתה של איסור, בעוד שנשיקתו נבעה פשוט מכך שהיתה קרובתו - בת דודו. כך נאמר במדרש שכל טוב (כט יא): "...'וישק יעקב לרחל' - שהיא בת דודו. 'וישא את קולו ויבך'. למה בכה שראה בני אדם שם מתלחשים זה עם זה ואומרים בא זה לחדש עלינו את הערוה, שמשעה שלקה העולם גדרו עצמן מן הערוה, ואנשי מזרח גדורים מן הכל, שהרי ריבה אחת מהלכת עם כמה רועים ולא נגעו בה, ולכך בכה על שחשדוהו חנם על הנשיקה".

בדרך זו פירש גם הנצי"ב: "שלא היתה בנשיקה זו פריצות ומחשבת אהבת אישות, כי אם אהבת קריבות אשר אם גם בחוץ ישק לה לא יבוזו לו".

וכן תירץ ר' יוסף חיים זוננפלד בשו"ת שלמת חיים (עניינים שונים סימן קנ) על שאלת נשיקת יעקב: "קרובים מצד קורבה אם יודע שאין בו הרהור מותר לנשק".

בירור הלכתי של היתר זה:

יש להרחיב דרך זו מבחינת ההלכה -

במסכת שבת (יג, א) מופיעות דעות שונות בגמרא האם מותר מגע ונישוק בין אדם לבין מי שאסורה עליו, שלא בדרך פריצות. רבי פדת מתיר מגע שאינו של קרבת גילוי עריות, ועולא אוסר.

והנה נאמר בגמרא שאפילו עולא עצמו שאסר, נהג היתר בעצמו במגע ונישוק שלא של קרבה יתירה והיה מנשק את אחיותיו בידיהן. מדוע? תוס' שם תירץ שגם על פי השיטה האוסרת, מותר לצדיק גמור שודאי לא יבוא לידי הרהור, נישוק שכזה -  "והוא היה יודע בעצמו שלא יבא לידי הרהור שצדיק גמור היה". אם כן, לכל השיטות מותר היה ליעקב לנשק את רחל, שהרי ודאי היה צדיק לפחות כמו עולא.

דומה שדרך זו היא התשובה הראשית לשאלה על פי דברי חז"ל,

אך מלבדה מצינו עוד שתי תשובות בדברי המפרשים - 

א. רבינו בחיי פירש שרחל היתה צעירה מאד, כך שמותר היה לו לנשקה: "וישק יעקב לרחל. קטנה היתה, שלא היתה עדיין ראויה ליבעל, ועל כן מסר לבן הצאן בידה ולא מסרן ביד לאה הגדולה ממנה, כי היתה ראויה לאיש ויושבת בבית".

ב. ר' חיים פלטיאל על הפסוק מבאר שלא היתה זו נשיקה של מגע אלא מלשון תשוקה, כלומר געגוע שהתעורר בלב יעקב: "וישק יעקב לרחל. תימה הוא שנשק אשה שלא ראה מימיו, ועוד שבכה ואין נשיקה ע"י בכיה, לכן יש לומר שהוא כמו: 'ואל אשך תשוקתך'". וכן מפרש גם בעל ה'כתב והקבלה' - "וטעם וישק יעקב לרחל שהתחבר עמה במחשבתו ורצונו".