תשובת הרב יואב אוריאל
העדר יצר הרע לפני החטא
יש לנסות ולקרב להבנתנו מה היה המצב לפני החטא – בתקופה שעליה נאמר שהאדם ואשתו היו ערומים ולא התבוששו. יש להבין מה אידיאלי במצב זה – האם שאיפתנו לשוב למצב שבו יהיו בני האדם ערומים?
ראשית יש להבין כי התיאורים החיצוניים כאן מהווים ביטוי למדרגה פנימית שהיא העיקרית - "ויהיו שניהם ערומים. מלמד שלא ברא להם הקדוש ברוך הוא לבושים והיו כבהמות, ולא היו מתביישים מראיית ערותן לפי שלא היה להם יצר הרע" (מדרש אגדה בראשית ב, כה). מדרש זה משנה את הסתכלותנו משום שאנו מיד מבינים ששאיננו יכולים לתפוס את המדרגה של להיות ערומים. בעולמנו – כשהיצר הרע הוא חלק בלתי נפרד מכל מעשה, שיקול ותפיסה, לא נוכל להבין את דרכי ההתנהלות בעולם האחר בתכלית – משולל היצר הרע.
על גבי קומה יסודית זו, נביא את דברי המפרשים בענין:
א. שיטת הרד"ק (ב, כה) היא שלפני החטא הסיבה שלא התבוששו היא שלא היה לאברים הצנועים כל שימוש השונה משאר האברים - "ולא יתבששו - בא להודיע כי לא אכלו מפרי עץ הדעת ולא היה להם בשת אם ערותם מגולה, כי לא שמשו עדיין כי לא היה להם עדיין כח תאות המשגל, והיו להם אברי הערוה כשאר האברים ולא היו בושים מהם". לפי הרד"ק מדובר היה בתכונות פיזיולוגיות שונות לחלוטין מן המוכר לנו – כל מערכת הרביה לא היתה בשימוש באופנים המוכרים. ממילא לא נוצר כלל הצורך בצניעות. יש לעיין על פי הרד"ק האם כן היתה דרך אחרת לפרות ולרבות באותה התקופה.
ב. אמנם במדרש בראשית רבה, וכן מפרשים רבים פירשו שאדם וחוה כן פרו ורבו בדרך הדומה לימינו אז, אלא שפעולה זו לא היתה בעיניהם מחויבת צניעות כלל, אלא דומה לכל פעולות האדם, כפי שאומר הספורנו: "ערומים... ולא יתבוששו. כי אז היו כל פעולותיהם וכל איבריהם לעשות רצון קונם בלבד, לא להשיג תענוגות נפסדות כלל, באופן שהיתה פעולת הזיווג אצלם כפעולת האכילה והשתיה המספקת. ובכן היה ענין איברים ההם אצלם כמו ענין הפה והפנים והידים אצלנו".
באור החיים מוסיף ומראה כי מדרגה זו היתה קיימת במידת מה אף לאחר חטא אדם הראשון – אצל אברהם אבינו: "ויש לנו לבחון הדבר ממה שראינו באברהם אבינו עליו השלום שאמר (בראשית כד) לעבד שים נא ידך וגו'. הטעם אמרו רז"ל (זוהר) כי אברהם אבינו עליו השלום לא היה כל כך בהשוואה עם כל הנבראים בבחינה זו כי הרחיק התיעוב והגם שלא הורחק בהחלט והמיתה מוכחת אבל על כל פנים לא היה התיעוב כל כך וברית קודש שבבשרו תמה היתה נקיה היתה".
הנציב דבר (הרחב דבר שם) מביא דוגמה נוספת מן התנ"ך לשאיפה לחזור אל המצב שלפני הבושה בחיבור האיש והאישה: "העדר הבושה אז היה מסיבת שלא בוששו בהשגתם, וכאמור בשה"ש [ח'] מי יתנך כאח לי יונק שדי אמי אמצאך בחוץ אשקך גם לא יבוזו לי, המשל בדביקה לשכינה כאהבה בין שני אנשים, והנה כהיום נמשל אהבה זו להקב"ה כמשל אהבת איש לאשה שאינה באה אלא ע"י התעוררות לתאוה, על כן חרפה היא לנשק אשתו בשוק, או להיפך שהאשה תישק לאישהּ בשוק, וכן מי שרוצה לדבק עצמו בשכינה נדרש להיות בצניעות וכדאיתא (ברכות ל"ד ב') חציף עלי מאן דמצלי בביקתא, משא"כ אם יהיה נמשל אהבה זו כאהבת אח ואחות שאינו חרפה לנשק בשוק, באשר אינו בא ע"י התעוררות תאוה אלא בטבע ההולדה, כך ביקש המשורר שיהיה כל כך רגיל ונקל להשיג אהבת ה', עד שלא יבוזו לו אם יתדבק בדעת עליון בשוק".
ג. בעל הפנים יפות (בעל ההפלאה) פירש באופן נוסף: "אבל אדם קודם החטא כיון שהיה עין שכלו בעולמות העליונים לא ידע מה בחשוכא בעולמות התחתונים, ולא היה חשוב בעינו עניני עוה"ז להתבושש מפני שהוא ערום, אבל אחר החטא שנתמעט שכלו כמ"ש חז"ל [חגיגה יב א] ותשת עלי כפכה שהקב"ה מיעטו דהיינו שמיעט שכלו ונתעורר בו תאות עוה"ז ידע כי ערום הוא".
צניעות טבעית
ניתן לסכם ולומר כי מה שהצניעות באה לעשות בעולמנו הוא להפריד ולהבדיל בין העולם הפנימי הרוחני שאליו אנו צריכים להיות קשורים תמיד, לבין העולם החיצוני המעוות והמרמה אותנו. ובכן, בעולם שלפני החטא צניעות מעשית היתה פשוט מיותרת משום שהיא התקיימה באופן טבעי בנפשו של האדם פנימה – לא היתה בו משיכה לטבוע בחמריות ובגסות (כדברי חז"ל רש"י וספורנו). לא היתה אצל האדם כל החשבה של הגשמיות כעולם התופס מקום כלשהו בפני עצמו (כדברי הפנים יפות). דרך ההתנהלות היתה תמיד בכפוף לאמת האלוקית הרוחנית על העולם.
בודאי אנו שואפים לשוב אל מצב זה שלא יהיה צורך לעמול וללכת בניגוד לטבענו בכדי להצטנע, אלא הצניעות תהיה מוטבעת בנפשותנו פנימה ללא אפשרות לתמורה ועיוות. אולם בסופו של דבר, אין אנו יודעים להבין כיצד בעצם נתנהל כשנזכה להגיע אל אותו העולם. השינוי בין עולמנו לאותו העולם הוא גדול מדי מכדי שנוכל להשוות בין מה שמוכר לנו אל אותו העולם. אין לקחת בדמיוננו את בני האדם ולהפשיט מהם את הבגדים ולדמיין כך את גן עדן. להיפך – יש לדמיין את המצב הרוחני העליון ביותר המוכר לנו, ולהבין שהוא מעט מזעיר מן הדביקות ששרתה אז ופשוט ייתרה את הצורך בכיסויים והגנות.
ככלל, כל המושגים של פרשת בראשית הם מושגים מושאלים הבאים לסבר את אזננו, בעולם שאנו מכירים, על המדרגות ששררו באותו העולם.
