13. תקופת יהויקים – אי האפשרות להתנבא מאז גזירת החורבן
פרשה מרכזית מאד בעניין הנבואה נמצאת בירמיה פרק מה', ונכתבה בזמן יהויקים. לאחר שברוך בן נריה כתב מפי ירמיה את ספר הקינות הוא נעצב ומקונן על כך שלא זכה לנבואה. במכילתא בא יב נאמר שנעצב על כך שהשתנה מכל בני הנביאים שקיבלו נבואה מכח רבם כגון יהושע ואלישע. תשובת ה' לברוך על ידי ירמיה היא: "כה אמר ה': את אשר בניתי אני הורס ואת אשר נטעתי אני נוטש... ואתה תבקש לך גדולות אל תבקש... ונתתי לך את נפשך שלל". תשובת ה' חד משמעית: לא שייך לבקש נבואה כאשר הוחלט שישראל גולים מארצם.
ה' מלמד את ברוך בן נריה שהנבואה קשורה למצב המדיני של ישראל. זהו בירור חשוב מאד, וזו בעצם הפעם היחידה בתנ"ך שבה נכתב העיקרון הזה במפורש: הנבואה תלויה במצב של ישראל. בלשון המכילתא: "הא למדת שכל הנביאים לא התנבאו אלא בזכות ישראל". נראה שדווקא בעקבות כל התהליך המתמשך והולך של הנתק בין הנבואה ומלכות ישראל מהות הנבואה יכלה להיות מטושטשת. בתקופת הנביאים האחרונים הדגם שרווח הוא שתפקיד הנביא שייך לתחומים המופשטים והכלליים ביותר – הבין לאומיים והעתידיים. ממילא ברוך בן נריה אינו מבין מדוע לאחר כל יגיעתו הוא לא זכה לנבואה. ישנה פה הו"א של ברוך אשר נובעת מהשקפה מסוימת על הנבואה – ברוך אינו מבין במה הוא שונה מיהושע ואלישע וכו'. הוא שואל מה ההבדל בין מדרגתו הפרטית ובין מדרגתם. הקב"ה עונה לו שהנבואה תלויה בעולם אחר לגמרי, בעולם של כלל ישראל. אולי עפ"ז יש להבין את הייעוד שהקב"ה כן מבטיח לברוך. הוא מבטיח לו שייתן לו את נפשו לשלל ולא יהרגוהו בגלות. לכאורה לא מובן כיצד זה קשור לבקשתו להינבא. נראה לבאר שה' רוצה לומר לו שמניעתו מנבואה אינה משום שהוא אינו ראוי מצד פרטיותו. מצד פרטיותו הוא יקבל את כל הגמול המגיע לו, והוא יישמר בתוך כל הנוראות. אך זאת אינה הנקודה. הגורם הוא מצב הכלל. [ונעיר כאן על נקודה עליונה – שהישארותו של ברוך בחיים התבררה לבסוף כמשמעותית מאד לעניין נבואתו, משום שבמגילה יד. נאמר שברוך זכה להתנבא בתחילת שיבת בית שני – הוא התנבא לעם ישראל לעלות לארץ. הנה כשחזרה ההיתכנות הכללית לנבואה זכה ברוך למשאלתו]. דווקא במצב הירוד מאד של העם ושל הנבואה, אז מתברר בפירוש ענינה של הנבואה. מתברר שאין אפשרות לבקש נבואה כשהעם עומד לגלות.
יש לשים לב לסידור מקום הפרק הזה בתוך ספר ירמיהו. למרות שהסיפור הזה התרחש כבר בימי יהויקים, הוא לא נכתב בפרקי הספר העוסקים בתקופת יהויקים, כי אם הוכנס רק לאחר כל סיפר החורבן והירידה למצריים שאחריו. מדוע? נראה לומר שירמיה (כותב הספר) כתב את הפרק הזה כהקדמה לחלק האחרון של הספר, המתחיל מיד לאחר מכן מפרק מו' ועד לסוף הספר, אשר עוסק בנבואות ירמיה לגויים. הואיל ויודע ירמיה שכשפוגשים נבואות על הגויים יש הרבה מקום לטעות ולתפוס את הנבואה ככח עצמאי ומופשט העומד ממעל לגבול ישראל, מקדים ירמיהו את הבירור המהותי הזה שהמגלה שאין דבר כזה. אין נבואה אם אינה באה כחלק ממלכות ישראל.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
