תשובת הרב איתן שנדורפי
לשואל היקר שלום רב
יישר כח על השאלה החשובה
התשובה לשאלתך ארוכה, וכאן אביא את דברי הרד"ק במלכים ב פרק יז פסוק כח:
ישראל, אעפ"י שהיו עובדים העגלים, לא היו עושים אלא להיותם אמצעיים בינם ובין הא-ל, כי כן היתה דעת האומות בזמן ההוא, שעל כל פנים היה צריך אמצעי
להתקרב אליו ולעבדו. וישראל טעו אחרי דעות האומות. אם כן מה בין ישראל ובין האומות? יש אומרים כי האומות כשהיו עובדים איש את אלהיו החכמים שבהם
היו יודעים כי הצלמים לא יועילו אלא להיותם אמצעיים ולעבדם והעבודה ההיא אמרו כי תישר בעיני האלקים, אבל המון העם לא היה להם לב וסבר' כי אם על
הנעבד והיו חושבים כי הוא המטיב והמריע. וישראל לא כן, אלא כלם היו יודעים מירושת אבות כי הא-ל יתברך הוא אלקי האלהים, אלא שהיו טועים אחרי
דעות האומות, לפי שהיו נבדלים מכל שאר האומות וכשהיו רואים ההצלחה לאומות העולם היו סוברים כי אלהיהם האמצעיים היו גורמים להם ההצלחה ההיא. והיו
אומרים: 'איכה יעבדו הגוים האלה את אלהיהם ואעשה כן גם אני', כמ"ש אחז כי אלהי מלכי ארם הם מעזרים אותם להם אזבח ויעזרוני. ואפילו הרשעים שבהם היו
דורשים את ד' כי ירבעם אמר חל נא את פני ה' אלקיך כי כוונתו כי הוא המטיב והמריע ולא אמר כי יבושת ידו היה מקרה. וכשחלה בנו שלח אשתו לדרוש את ד'
מאחיה השילוני. ואחאב נסכם עם אליהו בדבר נביאי הבעל וחרד לדברי הנביא שאמר לו 'והיתה נפשך תחת נפשו' ומנבואת אליהו חרד, וקרע את בגדיו, וצם
ושכב בשק. ויהורם אמר: 'כי קרא ה' לשלשת המלכים האלה לתת אותם ביד מואב'. יראת השם זאת היתה בלבם כי מאת הא-ל יתברך הטוב והרע, אף על פי שהיו בהם קצת כופרים, שהיו אומרים 'לא ייטיב ד' ולא ירע', והיו אומרים: 'מי רואנו ומי יודענו', אותם היו מעטים, ודעת אחר היתה בלבם, והיו אומרים בסתר, כמו
שאמר: 'ויחפאו בני ישראל', ואותם היו מאמינים שהטוב ורע אינו בכוונת מכוין לא בא-ל ולא באחד מן הנעבדים. אבל המאמינים בע"ג והעובדים אותה היו רבים,
ואותם היתה דעתם לא-ל ית' אלא שהיו עובדים ע"י אמצעי. ויראת אלקים זאת לא היתה אתם כי הא-ל צוה אותם 'לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב' ר"ל שתחשבו שיהיו אמצעיים ביני וביניכם, ובזה היו טועים...
כעין זה כתב ספר הכוזרי (מאמר ד, יד): אמר הכוזרי: צריך שנבדיל בין סיעת ירבעם ובין סיעת אחאב הבדלה גדולה. כי עובדי הבעל הם עובדי ע"ז לגמרי, וכן אמר אליהו: 'אם ד' הוא האלקים לכו אחריו ואם הבעל לכו אחריו' (מלכים א' י"ח כ"א , ובהם היו מסופקים החכמים, איך היה אוכל יהושפט מסעודת אחאב, ולא אמרו כזה בסיעת ירבעם. וגם אליהו לא דבר בעבודת העגלים כאשר אמר: 'קנא קנאתי לד' אלקי צב-אות' (מלכים א' י"ט י'), כי סיעת ירבעם לד' אלקי ישראל היו כל מעשיהם, ומה שהיה להם מהנביאים היו נביאי ד', ונביאי אחאב נביאי הבעל. וכבר קם יהוא בן נמשי למחות את מעשה אחאב, והשתדל ההשתדלה ההיא בתחבולה ההיא, באמרו: 'אחאב עבד הבעל מעט יהוא יעבדנו הרבה' (מלכים ב' י' י"ח), עד שמחה זכר הבעל, ולא שלח יד בעגלים. ועושי העגל הראשון, וסיעת ירבעם ובעלי הבמות ופסל מיכה לא היו מכוונים כלם רק לאלקי ישראל, אך עם עבירה שחייבין עושיה מיתה, כמי שנושא את אחותו לצורך או לתאוה, אבל הוא מקיים כל מצות הנשואים כאשר צוה בהם האלהים, או כמי שאוכל בשר החזיר אבל הוא נזהר בשחיטה ומן הדם וזולתו מתנאי המאכלים כאשר צווה בו.
איתן שנדורפי