הדרכות בדרך הלימוד

הדרכות בדרך הלימוד

קרבה נפשית ללימוד תנ"ך

ר' קלונימוס שפירא כותב ב'הכשרת האברכים':

"כשתלמד תנ"ך, תשתדל להשתתף בכל מאורעות הקודש שעברו כאילו היית אתה אז. תשתתף בהליכת אברהם אבינו ויצחק אל העקידה, ובצערו של יעקב אבינו בשעה שהתפלל לה' הצילני נא מיד אחי מיד עשיו..."".

הדרכות בדרך הלימוד

מאמץ להבין בשכל, ולא רק קריאת המפרשים

ר' יצחק קנפנטון מתווה בחיבורו 'דרכי הגמרא' את סדר ההתלמדות:

"בראשית תקרא בשמחת לבב פעמים או שלשה הלשון בקול רם. ואחר כך חזור לעיין הלשון ההוא היטב. וקח בידך הבנת הלשון ההוא כפשוטו. ותחזור לעיין שנית המובן מכלל הלשון ההוא והדברים ההם... וככה תעשה כאשר תעיין בגמרא או במקרא, כי בתחילה תעיין בכל מאמצי כחך, והוי משתדל להבין בשכלך כל מה שתוכל, בטרם תבוא לראות מה שפירשו המפרשים על אותה משנה או גמרא או מקרא".

הדרכות בדרך הלימוד

חשיבות החידושים הפשוטים בתנ"ך

בספר יסוד ושורש העבודה (שער העליון פרק שמיני) האריך במעלת חידושי תורה ביום השבת קודש, והוסיף וכתב וז"ל:

"ובודאי הקדוש ברוך הוא אינו בא בטרוניא עם בריותיו לחדש דווקא חידוש נפלא מאוד, אלא לפי שכלו יהולל איש, איש אל משא שכלו ורוח מבינתו יטוף, הן לברר איזה דינא דגמרא לפי האמת ע"פ פי' תוספות ומפרשים, או לחדש פי' אמתי בפסוק של תורה נביאים וכתובים...".

הדרכות בדרך הלימוד

התעוררות לתשובה בעקבות דברי הנביאים

בספר שערי תשובה לרבינו יונה (שער ב אות יג) נאמר:

"בעת אשר יהגה האדם בתורת ה' ויקרא בדברי הנביאים והכתובים, ויבין בנועם המוסרים, ויראה האזהרות והעונשים, יחרד לדברים ויכין לבו להיטיב דרכיו ומעלליו, ויתרצה אל השם, כענין שנאמר (ישעיה סו, ב): "ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי", וכן כתוב בענין יאשיהו (מלכים ב, כב, יא): "ויהי כשמוע המלך את דברי ספר התורה ויקרע את בגדיו", ובענין עזרא נאמר (נחמיה ח, ט): "כי בוכים כל העם בשמעם את דברי התורה".

הדרכות בדרך הלימוד

ככל שענין נסתר יותר ועליון, הוא נכתב ביתר קיצור

רבנו בחיי ויקרא פרשת אמור פרק כג פסוק כד:

"ומה שבאה פרשה זו [=של ראש השנה] סתומה יותר משאר פרשיות המועדים, הענין הוא מה שידוע בעניני תורתנו הקדושה אותם שהן מפנות הדת ומעקריה, כי כל מה שהענין יותר נעלם ויותר פנימי הוא יותר סתום ובא הלשון בו בדרך קצרה ובמלות מועטות..."

הדרכות בדרך הלימוד

מתי מותר למפרשים להציע דרכי פירוש חדשות שלא נאמרו בחז"ל?

אור החיים בראשית (א, א):

"דע כי רשות לנו נתונה לפרש משמעות הכתובים בנתיבות העיון ויישוב הדעת הגם שקדמונו ראשונים ויישבו באופן אחר, כי שבעים פנים לתורה ואין אנו מוזהרים שלא לנטות מדברי הראשונים אלא בפירושים שישתנה הדין לפיהן, ולזה תמצא שהאמוראים אין כח בהם לחלוק על התנאים במשפטי ה' אבל ביישוב הכתובים ובמשמעותן מצינו להם בכמה מקומות שיפרשו באופן אחר".

למי נתונה הרשות להציע דרכים חדשות? בחומש ויקרא (כו, ג) מבאר אור החיים כי מדובר בתלמיד ותיק בלבד:

"עוד יתבאר על דרך אומרם ז"ל שהרשות נתונה ללומדי תורה לפרש בה ולשורש בכמה אורחין ושבילין ותלמיד ותיק יחדש בדרשת הכתובים כאשר יוכל הכתוב שאת ככל אשר תשיג ידו בתורתו...".

הדרכות בדרך הלימוד

לשון דו משמעית בתנ"ך –

כמה מפרשים מבארים כי דרך ה' לדבר בלשון דו משמעית, כך שדרך מימוש הנבואות יהיה תלוי במעשי בני האדם:

אור החיים במדבר יד, כט:

"ואולי כי גם ה' אמר דבריו שקולין כמנהגו שאומר דברים סובלים ב' דרכים אם זכו יהיה לטובה לא זכו וכו', וכן תמצא כשאמר לאדם (בראשית ב) ביום אכלך ממנו מות תמות הזכיר יום סתם תוכל לומר יומו של אדם ותוכל לומר יומו של הקדוש ברוך הוא אלף שנה וכשעשה אדם תשובה הטה ה' הכוונה לזכות שהוא יומו של הקדוש ברוך הוא, כמו כן במה שלפנינו נתכוון במאמר אשר הלינותם ב' דרכים, א' על אשר הלינותם, וא' הוא הבדל להתחלת ההלנה כדברינו, אם זכו יתפרש הדבר לזמן יציאה כדברינו, ואם לא זכו תתקיים הגזירה גם על אותם שהיו כשיצאו פחות מכ'"

 

האברבנאל בספר ישועות משיחו חלק שני, העיון הראשון - פרק ה):

"ואין להפליא משיסבלו הפסוקים האלה שתי כוונות או יותר מהם, כי כן הוא טבע הדברים הנעלמים לסבול פירושים רבים מתחלפים, כ"ש בדברים העתידים שלא גלה מה' המציאות דבר עדיין".

 

מלבי"ם (אילת השחר ריב):

"וכן בכל מקום שמשמעות הלשון סובל שני פירושים, יפרשו (חז"ל) גם הכוונה השניה, כי לא לחינם כתבה התורה לשון כזה, ועל כרחך שנבין אותו בכל ענין שנוכל להבין ממנו, וכל שכן במקום שנמצא איזה סירוס ועיוות או נטיה בחוקי הלשון - יפרשו בו גם כוונה שניה דרושית כפי משמעות הכתוב".

הדרכות בדרך הלימוד

סדר הפרשיות בתנ"ך

במדרש תנחומא (תחילת פרשת בהר) מופיע כלל חשוב הנוגע לסדר הפרשיות בתנ"ך:

"אמר ר' אלעזר הקפר: כתיב: 'שוקיו עמודי שש מיוסדים על אדני פז וגו'' (שיר השירים ה). העמוד הזה אם אין לו כותרת מלמעלה ובסיס מלמטה, אינו נראה נאה. אמר ר' שמואל בן גדליה: אין לך פרשה בתורה שאין לה כותרת מלמעלה, ובסיס מלמטה". כלומר לכל פרשה בתנ"ך יש הקשר. יש לה חיבור מסויים עם הפרשיות המופיעות לפניה ולאחריה.

המדרש ממשיך ומדגים סדר ממין זה בפרשיות המופיעות בתורה בתחילת פרשת בהר:

"מה כתיב למעלה מן הענין, וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר, דבר אל בני ישראל [וגו'] ושבתה הארץ (ויקרא כה א ב), ואחר כך פרשת יובל, וספרת לך שבע שבתות שנים (שם שם /ויקרא כ"ה/ ח), אם לא שימר שמטה ויובלות, סוף שימכור מטלטלין שלו, [שנאמר] וכי תמכר ממכר וגו' (שם שם /ויקרא כ"ה/ יד), חזר בו מוטב, ואם לאו סוף שמוכר את שדהו, [שנאמר] כי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו (שם שם /ויקרא כ"ה/ כה), חזר בו מוטב, ואם לאו סוף שהוא מוכר את ביתו, שנאמר ואיש כי ימכור בית מושב (שם שם /ויקרא כ"ה/ כט), חזר בו מוטב, ואם לאו סוף שהוא מסבב על הפתחים, שנאמר וכי ימוך אחיך וגו' (שם שם /ויקרא כ"ה/ לה), חזר בו מוטב, ואם לאו סופו שהוא נמכר לך, שנאמר [וכי ימוך אחיך] עמך ונמכר לך (שם שם /ויקרא כ"ה/ לט), חזר בו מוטב, ואם לאו סופו שהוא נמכר לגוים, שנאמר וכי תשיג יד גר ותושב עמך (שם שם /ויקרא כ"ה/ מז) ולא הוא לעצמו, אלא הוא וכל ישראל... לכך אמר הקדוש ברוך הוא למשה רצונך שלא יגלו, הזהירם על השמטות ועל היובלות. הוא שאמר בסוף כל הפרשיות את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו אני ה' (ויקרא כו ב), אני הוא העתיד ליתן שכר טוב לכם אם תשמרו אותם, ואם לאו אני עתיד ליפרע מהם ביד המלכיות, לפיכך הזהירן על השביעית, שנאמר ושבתה הארץ שבת לה' (ויקרא כה ב), שלא יגיעו אותן פרשיות הכתובות אחריהן".

הדרכות בדרך הלימוד

להעלות ככל שניתן כל נושא בתנ"ך

רבי מנחם ריקאנטי בהקדמת ספר (טעם מצות) מלמדנו הדרכה עקרונית ומהותית בדרך לימוד תנ"ך:

"ואתה הבן זה מה שאומר לך עתה. וזהו, כי בכל מקום שבתורה תוכל לעשות המעשה ההוא או המצוה ההיא, אל דבר עליוני ממנו, העליהו וטוב לך, אף על פי שלא קבלת אותו הטעם מפי חכם מקובל, או אפילו לא ראית אותו באחד מספרי החכמים, ובלבד שלא תאמר כי אין הדבר כפשוטו, ורומז [רק] לדבר עליוני ממנו, שנאמר (קהלת ה, ז) 'כי גבה מעל גבה שמר וגבהים עליהם'. וגם לא תאמר שאותו הטעם שחשבת מעצמך, היא עיקר נתינת התורה, רצה לומר המצוה ההיא, אלא תאמר אם לא נתנה מצוה פלונית, ראויה היתה לינתן מטעם כך וכך.

והכריחני לומר זה, כי בעבור שכל החכמות כולן רמוזין בתורה, ואין דבר חוץ ממנה, והמצות הן דבר אחד, ותלויות במרכבה העליונה, איש איש למלאכתו אשר המה עושים, וכל מצוה ומצוה תלויה בחלק אחד מן המרכבה, אם כן הקדוש ברוך הוא יתברך אינו צד אחד בלתי התורה, ואין התורה חוץ ממנו, ואין דבר חוץ מן התורה, על כן אמרו חכמי הקבלה (ראה זהר ח"ב דף ס' ע"א) כי הקדוש ברוך הוא יתברך הוא התורה".

הדרכות בדרך הלימוד

רלוונטיות נבואות הנביאים לכל דור ודור

ערוך השולחן אורח חיים סימן רפד:

"זה שאומרים ודבר אחד מדבריך אחור לא ישוב ריקם ולכאורה הך אחור מיותר ואין לו הבנה. ונראה לי דהכי פירושו: דזהו מילתא דפשיטא שכל דברי התורה וכל דברי הנביאים יתקיימו אי"ה והמפקפק בזה אין לו חלק באלקי ישראל.

אלא דלכאורה בדברים שכבר עברו אין לנו תועלת בדבריהם וחלילה היא כסיפור מעשה. אבל האמת דגם העבר עדיין נוצץ בכל עת ובכל זמן כמו יציאת מצרים שבכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים ונמצא דבכל עת הוא יציאת מצרים וכן כל דברי הנביאים שכבר עברו לא עברו ולא יעברו ונוצצים תמיד ופועלים בכל עת וזהו מסגולת תורתינו הקדושה ולזה אומרים ודבר אחד מדבריך אחור לא ישוב ריקם כלומר אפילו אותם העומדים עתה באחור שכבר עברו גם הם לא ישובו ריקם והם תורה שלימה".

הדרכות בדרך הלימוד

כח הנחמה של כתבי הקודש

הרב טייכטל (משנה שכיר - מועדים מגילת אסתר) עומד על כוחם של ספרי הנחמה להחזיק את ישראל בעת צרה:

"ונראה בס"ד עם מה שמצאתי בהגהות הג"מ מתתיהו שטראשון [בב"ב דף י"ד] שהביא בשם ספר מ"ע, בשם חכם קדמון בימי רבינו הקדוש, כי מצא כתוב במגילה קדמוניות איך משה רבינו ע"ה היה מוליך ומביא בידיו את ספר איוב לאחד אחד מזקני ישראל בשעבוד מצרים למען ישמעו ולמען ילמדו כי יש תקוה לכל בוטח בד' שאחר הרע יקבל גם טוב וחסד ממנו עכ"ל. והוא פירש בזה מדרש רבה [שמו"ר ה, ה] על פסוק [שמות ה, טז] "תכבד העבודה על האנשים ואל ישעו בדברי שקר", מלמד שהיו בידם מגילות שהיו משתעשעים בהן משבת לשבת לומר שהקב"ה גואלן, אמר פרעה תכבד כו' אל יהיו משתעשעין ואל יהיו נפשין ביום השבת עכ"ד. וכן נמצא בזהר הקדוש שאלמלא ישראל נכנסין בבית המדרש וקורין הנחמות וההבטחות המבוארות בספרי נבואות לא היה כח בידן לסבול עול הגלות".

קשר חי